הקומיקס החרדי: גיבורים בשחור

גיבורי-על בטייץ היו הדבר הכי חם בחוברות הקומיקס שהפכו ללהיט בעשורים הראשונים של המאה שעברה. מאז, הקומיקס הגיע לכל העולם - וקיבל סממנים מהתרבות המקומית. גם בחברה החרדית גילו את הקומיקס זה מכבר, וגם מי שהנציחו את רעיון "עם הספר", מיזערו את הגופנים לטובת שלל תמונות ואיורים - זאת כמובן מבלי להחליש את הווליום של "המסר היהודי" המתבקש.

אבל אחרי שספרי הקומיקס הפכו לדיירי קבע על מדפי הספריות בבית החרדי, צעירי המגזר דורשים גם את מוצר הקלאסי: החוברות. ומה שהיה פופולרי אי-אז, קיבל קאמבק מטורף וקהל קוראים חדש, הצמא לגיבורים - אם כי בפורמט קצת שונה מספיידרמן או סופרמן.

במקום ספר תקראו חוברות

יוזם חוברת הקומיקס הראשונה במגזר, אליהו שלום, מסביר את סוד הצלחתן של הדמויות ה"מדברות" בהיעדר חשיפה למדיה ויזואלית. "לרוב, ילד חרדי קורא - והרבה. אין טלוויזיה או סרטים, ולכן קיים חוסר מובנה במשהו חזותי שהוא מצד אחד עלילתי, מעניין ומחכים, ומהצד השני הוא לא ספר קריאה 'רגיל". ולתפר הזה בדיוק נכנסו החוברות החדשות.

שלום, שהיה בגלגולו הראשון מוכר ספרים, זיהה במדויק את הפוטנציאל של ענף הקומיקס בקהילה. בחנוכה האחרון עמד מאחורי דוכן ספרי ילדים, באחד מירידי המכירות של הציבור החרדי, ושם הבחין כי הלקוחות הקטנים באו בעיקר כדי לקרוא את הקומיקסים.

"הם התלהבו מאוד", הוא סיפר. "אך עבורם מחירו של ספר היה מכשול רציני. כך עלה לי הרעיון, שחוברת תוכל לספק את אותו צורך, במחיר שהוא יותר הגיוני למשפחה חרדית ממוצעת, שלא משופעת בכסף. כ-20 שקל לשתי חוברות בחודש ניראה להורים כדיל סביר ביותר".

איזהו גיבור?

בקומיקס שרקח שלום, עם מיטב הסופרים והמאיירים החרדיים, נקבצו להם יחדיו סיפורים בהמשכים מז'אנרים שונים על סקאלת הקומיקס: הרפתקאות אפוקליפטיות ברוסיה הסובייטית, פרטיזנים בשואה וגיבור מיוסר החולה בסרטן. הצד ההומוריסטי והפחות מיליטנטי, תלוי על כתפיו של הרשל'ה המיתולוגי, שהוא הגיבור הכי "גיבורי" שהקומיקס החרדי מצליח בינתיים לנפק.

הרשל'ה. עדיף מוח, לא כוח (קומיקס)

הסיבה שלא תמצאו גיבורי-על בחליפות צמודות כרוכה כמובן במגבלות הגזרה והמגזר. "הענק הירוק" או "סופרמן", עם הלבוש הלא ממש "תקני" שלה, לא יצליחו לחצות את מחסום הציבוריות החרדית. 

בת שבע הבלין, אמנית קומיקס חרדית, והאם הציורית של הרשל'ה בגרסת החוברת, מסבירה כי גיבורים בעלי כוחות "על-טבעיים" פשוט לא עובדים אצל חרדים. "הגיבורים שלנו צריכים להיות מתוחכמים יותר ולהשתמש בשכל במקום בשרירים", היא אומרת. "הרשל'ה, הוא אמנם לא רב או צדיק גדול, אבל הוא טוב לב, ונלחם בכל מיני אויבים כמו שודדים, פריצים אכזרים וגויים מרושעים. הוא מנצח אותם בעזרת שנינות ותחכום. וכמובן בסייעתא דשמיא".

ואיך בכל זאת הגיעו חסידים עם רובים לחוברת לכאורה אנטי-כוחנית?

"אין מה לעשות. אי-אפשר לוותר על אקשן לגמרי. בלשים ומרגלים הולכים אצלנו חזק. סיפור, בפרט קומיקס, לא יכול 'לעמוד' רק על רגש או הגות, צריך תנועה. ובשביל זה הרובים. אבל בבסיס, תמיד קיים מסר יהודי, שיעבור לקורא הצעיר".

לא חרדים מירי. הפרטיזנים בפעולה (באדיבות "קומיקס")

אליהו שלום מוסיף כי את הקומיקס קוראים בעיקר בנים, וזו לדבריו גם הסיבה שאי-אפשר להוציא את המלחמה והמאבקים מהסיפורים. את החסידים-הלוחמים, למקרה שתהיתם, דאגו להציב בחוברת כפרטיזנים הנאבקים בנאצים, וכך אפשר באלגנטיות לעקוף את יחסו האמביוולנטי של הציבור החרדי לצבא.

אשת חיל מי ימצא?

חוברות הקומיקס החדשות, כמו שאר הספרות החרדית, נמצאים תחת "הוועדה לביקורת ספרים". בוועדה יושבים רבנים שתפקידם לאשר או לפסול חומרים ספרותיים ואיורים. מעין משגיחי כשרות על ענייני הפרוזה המגזרית.

אליהו שלום, האם נפסלו חלקים מהחוברת?

"כן, בעיקר דברים שקשורים לתוכן. נגיד אם הייתה כתובה המילה 'מטריף' או 'מטורלל', הם הורידו. יש פה חשיבה, שלא להרגיל את הילד לשפה שהיא בעיקרה סלנג. אגב, עם הגישה הזו אני מאוד מזדהה.

בתחום הסיפורים, ההתמקדות היא על המסר עצמו, כמו אחת מעלילותיו של הרשל'ה שנפסלה כי הוא רדף שם אחרי איזה קבצן, וקצת התעלל בו. אנחנו מאוד נזהרים במה שעלול להיתפס בעיני הילדים כמודל לחיקוי שהוא לא חיובי".

סיפורים מהקומוניזם. גם זה בז'אנר (באדיבות "קומיקס")

למרבה ההפתעה, לרבני הוועדה אין בעיה בציור דמיות נשיות בקומיקס. "הם אמרו שהם לא רואים בזה שום בעייתיות, ומבחינתי בזה הנושא נסגר", אומר שלום. "למרות זאת, נראה שקיצוני המגזר לא תמיד מסכימים איתם. התקשר אלי אבא של ילד שמנוי על החוברות וצעק עליי איך אני מעז להכניס ילדות לחוברת חרדית. עניתי לו בצורה הכי ברורה, 'אדוני הרבנים אישרו, אם אתה לא מסכים איתם תפנה אליהם ישירות'".

חשבת פעם על סיפור קומיקס שהגיבורות שלו הן בעצם בנות?

"האמת היא שכן, על אף שעוד אין לי כרגע רעיון מוגדר. כשיהיה - זה בטח יקרה. בפורמט הנוכחי בהחלט חסר לבנות נישה סיפורית משלהן".

החוברת שפונה למיינסטרים החרדי הספיקה לצבור קהל קוראים צעיר מכלל גווני הקשת. "יש לי מינויים חרדים-לאומיים וגם כאלו מהצד השני כמו ילדים בבתי וורשה, בירושלים", מספר שלום על השכונה שעלתה לאחרונה לכותרות. "הם בטח לא קהל הקוראים הקלאסי של הקומיקס, אבל זה גם שם. אחת הנשים שעשתה לילדיה מינוי סיפרה לי שהשכנים נהגו לקחת לה את החוברת מהתיבה. ואחרת דיווחה לנו שמישהו פשוט ביטל עבורה את המנוי דרך בחברת האשראי. אבל אלה הם באמת השוליים, הכי הזויים".

אברהם אבינו - לא. האדמו"ר - למה לא?

עלילת הקומיקס מסתבכת הרבה יותר כשמגיעים לרבנים. למרות ש"אין זכויות יוצרים", כדברי שלום, על רבני עבר ואדמו"רים, המנעד בחוברות נע בעיקר סביב רבנים דמיוניים. ליוצרים פשוט אין עניין לפגוע ברגשותיהם של מינויים כאלה ואחרים, שלא בהכרח ישמחו לגלות את רבם או אדמו"רם, מציץ מבעד לחוברת הקומיקס של הילד.

רבני הוועדה מצדם, אמנם לא מאשרים דמיות תנ"כיות, בפורמט הנוכחי, אך מבחינתם, כל השאר, בהחלט באים בחשבון.

אז מה צופן העתיד לחוברות הללו? קשה לדעת. מאז ההפצה נרשמו עשרת אלפי מינויים ברחבי הארץ - מספר לא מבוטל בהתחשב בנוהג המגזרי של "אחד עושה מנוי והשכונה כולה קוראת יחד עמו".

עם כל הכבוד לאי-הנוחות של כמה נשמות בעלי צדיקות-יתר כרונית, הילדים מצביעים ברגליים לכיוון תיבת הדואר המשפחתית והחוברת כבר זכתה גם

לגרסה באנגלית עבור הקהילות בחו"ל. במקרה שלהם אגב, מדובר בקהל קשה במיוחד, שכן הוא חשוף ברובו גם לחוברות הקומיקס ה"רגילות". שלום מאמין כי ההזדהות והקרבה שיוצרים גיבוריו היהודיים למהדרין של הפורמט נותן פייט חזק לאיכות הבלתי מעורערת שמציעים השאר.

הבלין מצידה, מרגילה אט-אט את הקוראים הצעירים לסגנון המנגה היפני, שכבר נותן אותותיו, בעלילות החדשות. היא, שכבר הספיקה ליצור קומיקס מבוגרים בעיתון החרדי "משפחה", תולה תקוות שהאיורים לא ייעצרו בחדר הילדים: "קומיקס זה לא רק ציור לקטנים. יש ביכולת שלו לבטא רעיון שהוא עמוק והגותי, ואין שום סיבה שזה יישאר רק ברמה הילדותית הבסיסית. מבחינת מוכנות, אני מאמינה שהצעירים עד גיל 30 במגזר החרדי מוכנים ובשלים לסוג כזה של קומיקס מעמיק". השאלה הגדולה היא, כמו תמיד, מי יהיה הגיבור שירים את הכפפה?