"מנסים למנוע מלחמת אחים". ביקור ברמת גלעד
שעות אחרי המהומה, כשבצה"ל עוד אספו את השברים, במאחז המועד לפינוי רק ציוץ הציפורים הפר את השקט. התושבים לא מבינים למה הם אשמים: "מנענו אסון נורא. ניהלנו מו"מ בניגוד לאידיאולוגיה שלנו והגענו להבנות, ברק שיקר לנו במצח נחושה"
40 דקות נסיעה מתל-אביב, אנחנו יורדים מהדרך הראשית ומטפסים בכביש צר, במעלה גבעה קטנה ופסטורלית. שלט עץ קטן ועליו כיתוב באותיות ברזל מבשר לנו שהגענו אל היעד - "ברוכים הבאים לרמת גלעד". על הגבעה כמה בתים מאולתרים, חלקם קרוונים, חלקם בתי עץ, וביום של ראות טובה אפשר לראות מכאן בקלות את תל-אביב, חדרה ואפילו אשקלון.
פעילי הימין תקפו חיילים - כותרות אחרונות:
- מיידוי האבנים עד הפריצה לבסיס: שלב אחרי שלב
- הרב רונצקי על תג מחיר: בדרך למלחמת אחים
גנץ על האלימות באפרים: "אבסורד בלתי נתפש"
אלוף הפיקוד: לא ראיתי כזו שנאה כלפי חיילינו
עשר משפחות מתגוררות ביישוב הקטן, אבל עכשיו, חוץ מקולות הציפורים - שקט כאן. אפילו שקט מאוד. שום דבר פרט לצלחות הבורקסים שנשארו מליל אמש לא מסגיר את העובדה שרק אתמול הגיעו ליישוב מאות בני אדם, ומהומה גדולה התרחשה באזור.
בשבועות האחרונים התקיים משא ומתן על מאחז רמת גלעד, ובין היתר היו שותפים בו חברי כנסת מהימין, השר בני בגין, מועצת יש"ע, מנכ"ל "אמנה" זאב (זמביש) חבר ומשרד הביטחון. המטרה הייתה להגיע לפשרה על עתידו של היישוב הקטן, אולם אתמול הורגשה דריכות שיא בקרב ציבור המתנחלים לאחר שהחל לזרום מידע על הכוונה לפנות מאחזים בלתי חוקיים בשומרון, בהם רמת גלעד. במהלך היום הגיעו המונים לאזור מחשש לפינוי, ובשעות הלילה הם חסמו את הכביש הסמוך למאחז, יידו אבנים לעבר כלי רכב פלסטיניים, ואף תקפו את מפקד חטיבת אפרים וסגנו, שנפצעו באורח קל מאוד.
"למזלנו הציבור היה אתמול קשוב והגיעו לכאן המוני בני אדם שאכפת להם", אומרת מיכל, "המידע שקיבלנו בנוגע לכוחות שהיו בדרך לרמת גלעד היה מידע עדכני ואמין, וזה בעצם מה שמנע את הפינוי. אם לא היינו תופסים את העסק בזמן היה כאן אתמול אסון נורא. כנראה מישהו רצה שתהיה פה קטסטרופה".
פעילי הימין תקפו חיילים - עוד כותרות:
- השר מרידור: ואם פלסטינים היו מתפרעים כך?
- מתנחלים זרקו בלוק על המח"ט; נתניהו זימן דיון
- נתניהו: לפעול נגד תוקפי צה"ל; לבני: אתה אשם
- מתנחלים פצעו את מח"ט אפרים ופרצו לבסיס
מיכל מציעה לנו קפה ומושיבה אותנו בגינה הקטנה בסמוך לקרוון. אנחנו מתקבלים בסבר פנים יפות, אך גם בחשדנות ברורה. בעבר, היא מספרת, נכוותה לא פעם מעיתונאים שלטענתה עיוותו וסילפו את דבריה, ומאז, כך נדמה, איבדה את אמונה בתקשורת.
"למרות הדרך שבה מציגים אותנו באמצעי התקשורת, הציבור צריך להבין שאנחנו עובדים כאן במגמה למנוע מלחמת אחים, ולא להיפך", אומרת מיכל, "לכן גם הסכמנו להגיע לפשרה על רמת גלעד ולהזיז כמה מבנים, למרות שהם נקנו כחוק ויש לנו עליהם חזקה. השר בני בגין, הבטיח לנו שכל עוד נמשכים הדיונים במסגרת הפשרה לא ייגעו במאחז ורמת גלעד לא תפונה, אבל השר ברק שיקר במצח נחושה והחליט לפנות אותנו אתמול תוך כדי תהליך של הידברות".
"מישהו רצה לגזור קופון"
במאחז היא מתגוררת כבר עשר שנים, יחד עם ילדיה ונכדיה. היא הגיעה לכאן מהיישוב הסמוך קרני שומרון, אחרי שאיבדה את אחיה גלעד זר ז"ל, מי שהיה קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון ונהרג בפיגוע במאי 2001. על שמו נקרא המאחז. את האדמות שעליהן הוקם הבית רכש אביה, משה זר, לפני 28 שנים מבעליהן הפלסטינים, והקרוונים הראשונים נשלחו לכאן בהוראתו של אריאל שרון.
"אנו מוכנים לוותר, אף על פי שזה בניגוד גמור להשקפת העולם שלנו, ולחינוך שקיבלנו ונתנו", סיפר לנו משה זר, "אנחנו עושים את זה בלב קרוע ובמיוחד כאן, מקום שהוא מאחז לא מורשה שהוקם על ידי משפחה שכולה. מי שהלך לחתום על חנינה לאלף ומאה מחבלים רוצחים ומבטל החלטות של בית המשפט העליון ובתי משפט אזרחיים וצבאיים, טוב היה עושה לו פעל כך גם כאן".
משה זר מוסיף: "חובה עלינו לתת את הרשות למקום הזה להתקיים. זאת הנחמה שלנו ואין לנו אחרת. אנחנו לא פועלים נגד ערבים, אלא בעד יהודים, אנחנו עדיין נמצאים במשא ומתן עם הממסד ולא קיבלנו עדיין תשובה לגבי השאלה אילו מבנים הם רוצים להעתיק. אנחנו רוצים להגיע איתם להסכם כדי לא להתנגש עם כוחות צה"ל, משטרה, יס"מ או משמר הגבול. אני מאמין שגם הממסד רוצה להגיע איתנו להסכמה". לדברי זר, "יש לנו הבטחה מוקדמת שכל זמן שאין הסכם סגור איש לא יבוא לפגוע ברמת גלעד, ואנחנו מקווים שאת ההסכם המקדמי הזה יכבדו".
"שלום עכשיו הגישו לבג"ץ עתירה שאומרת שמדינת ישראל לא מפנה יישובים יהודיים שיושבים על אדמות פרטיות פלסטיניות", מוסיפה מיכל, "אבל אנחנו יושבים על אדמות שאבא שלנו קנה לפני 28 שנים. הוא עיבד את השטח, חרש ונטע כאן. אמנם אין לנו מסמכי הרכישה, אבל זה רק בגלל שאחרי שאבי שילם את הכסף, אותו פלסטיני שמכר את השטח קיבל מכות רצח ואיומים משכניו שהתנגדו למכירה. בנוסף יש גם תקנה 78, שאומרת שאם אדם מעבד את הקרקע מעל לעשר שנים הוא יכול לרשום אותה על שמו. לצערנו, בשנים האחרונות בג"ץ מקבל את תקנה 78 רק לגבי ערבים, ולא כשזה נוגע ליהודים. זאת אפליה ברורה על רקע גזעני".
רגע לפני שהשיחה בינינו מסתיימת, אנחנו מבקשים להבין ממיכל מה צופן העתיד. למהומות מליל אמש היא מסרבת להתייחס, אבל היא מבקשת להבהיר שלמרות האירועים, היא וחברי המאחז לא מתכוונים לשבור את הכלים כרגע. "הבת הקטנה שלי בוכה היום, וזאת התוצאה של מה שקרה כאן אתמול. את זה רציתי למנוע. יש לי פה ילדים ונכדים. את המקום הזה הקמנו לזכר אחי הבכור, אנחנו לא רוצים לגור פה במלחמה. אנחנו רוצים להעמיק שורשים במקום הזה ולחיות את הצוואה שלו בשקט ובשלווה".
"ביקשו מאיתנו והסכמנו להירגע מאירועי יום אתמול ולהמשיך להידבר בעתיד, למרות שחטפנו אתמול מכה רצינית מתחת לחגורה. צריך להבין שגם בחלקים נרחבים מהציבור שלנו יש עלינו כעס גדול מצד מי שמתנגד לפשרות מסוג זה. זה נכון שבתקשורת מדברים על המתנחלים בכלליות, אבל צריך להבין שהציבור שלנו מגוון ויש בינינו חילוקי דעות. לא כולם מסכימים לצעד שאנחנו הולכים אליו. ניתן להידברות צ'אנס, אבל מה שבטוח - אתמול היה מי שרצה לגזור קופון ולעשות כאן בלאגן, למרות שאנחנו לא זזנו לרגע משולחן המשא ומתן".
לפנייה לכתב/ת 
