יומן מסע: נערה עם קעקוע דרקון, ודרכון אמריקני

SUNDAY, NOVEMBER 20

FLIGHT SK 1768

FROM: PRAGUE

TO: STOCCKHOLM

DEP: 1155

ARR: 1355

טיסה שנייה, אחרי כמעט ארבע שעות שינה מפתיעות לטובה מתל אביב לפראג, ושעתיים של אפס מעשה צפוי בשדה הצ'כי. זה אחד מסידורי הכלום־כלול האלה: אתה משלם רק על מושב ומקבל רק מושב. כל השאר בתוספת תשלום. חישוב לקוי של צריכה קלורית פר מייל אווירי שולח אותי לעיין בתפריט בבטן מחרחרת. אני עושה בחירה מושכלת, נותן כרטיס פלסטיק בתמורה למכל פלסטיק, ומרוויח את השיעור החשוב ביותר שאלמד בשלושת הימים האלה: טוב למות בעד ארצנו מסלט עוף של סקנדינייביין איירליינס.

• נוּמי vs. רוּני: מי ליסבת' סלאנדר המועדפת עליכם
  

3.00pm - 6.00.pm

SONY HOSPITALITY OPEN

At Atlas Room Hilton Stockholm

שטוקהולם. קטע להגיע לכאן בפעם הראשונה בדיוק כשאתה קורא את "נערה עם קעקוע דרקון". את העיבוד הקולנועי השבדי ראיתי לפני יותר משנה, ועל תקן רענון/ תחקיר/ דרך להרוג זמן במקום את הזוג שעלץ לשמאלי כל הדרך לפראג, סיימתי חצי מהרומן בדרך הלוך. את החצי השני אסיים ממש בנחיתה של החזור. אחלה ספר.

ברוכים הבאים לשטוקהולם

תיאורי הנוף אינם תדירים או נדיבים במיוחד אצל סטיג לארסון, המחבר המנוח שלא זכה לראות את טרילוגיית "מילניום" שלו מוכרת יותר מ-60 מיליון עותקים ברחבי העולם, אבל מאלף לראות את גירסת החיים האמיתיים של המעט שהוא כן מתאר. אני עדיין לא זוכה לראות לוקיישנים ספציפיים שהוא מאזכר - זה יבוא ב"סיור מילניום" שמתוכנן למחר - אבל דקות בתור השיטוט הלא מחייב בעיר הרטובה־אפרפרה, המלאה באורות חג מולד מוקדמים־מנצנצים, אני כבר מרגיש כמי שנכנס לראש של לארסון. או לפחות למעיל שלו.

שלוש מעלות ביום. אפס בלילה. טפטוף בלתי פוסק. שלושה ימים אהיה פה, ובמהלכם אשמע לפחות עשרה מקומיים מתענגים על החמסין הפסיכי שנפל עליהם. אותי שולח גל החום להפשיר בסוויטת האירוח של סוני. צ'ק-אין חובה, התריע לוח הזמנים המפורט שנשלח מבעוד מועד בצירוף מסמכיאדה שלמה שתכליתה אחת: להבטיח שאיש מהעיתונאים לא יחשוף את פרטי העלילה של העיבוד האמריקאי ל"קעקוע דרקון", עילת המסע וגולת הכותרת בלו"ז של היום הראשון.

7.00pm

Footage Screening

Filmstaden Sergel

אני לא יכול לספר לכם איך "נערה עם קעקוע דרקון" האמריקאי אפילו אם אהרוג אתכם, מכיוון שבפני העיתונאים הוקרנו רק שמונה דקות מתוך השעתיים וחצי פלוס של הסרט המלא. אבל הנה משהו שאני כן יכול להגיד לכם על הקליפ שהוקרן בפנינו: הוא מתחיל בכיתוב A film by David Fincher.

אני לא מת על מה שנקרא "ג'אנקטים", אותם מפגשי טאלנט־עיתונאי חטופים שאין בהם סיכוי לשום סוג של ראיון עומק - ולו מכיוון שטאלנט יש אחד ועיתונאים יש הרבה וזמן אין בכלל - אבל את השתתפותי בג'אנקט הזה של סוני אישרתי בלי לחשוב פעמיים, והייתי מאשר אותה גם אם היו מיידעים אותי מראש על מגבלת שמונה הדקות. ככה זה: יש דברים שאתה עושה רק כדי למצוא את עצמך בחדר אחד עם גדוּלה.

מצטער, אין לי מילה אחרת. לא בשביל גבר שעוד לא חגג 50 וכבר נתן לנו את "מועדון קרב", "הרשת החברתית", "שבעה חטאים", "הנוסע השמיני 3" ו"זודיאק". גבר שלסרט הכי גרוע שלו נכון להיום קוראים "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן".

אחרי ההקרנונת הוגש לי דף משוב לגבי התרשמותי מהקליפ. אני משתעשע ברעיון לכתוב שמונה מילים, ובסוף כותב קצת יותר: "צפיתי בעבר בגירסה השוודית, והתחושה היא שהפעם מדובר בעיבוד מלא ועשיר יותר. יהיה קשה להתעלות על העבודה שנעשתה בסיבוב הקודם - מצד הבמאי נילס ארדן אופלב, ובעיקר השחקנית נוּמי ראפאס, שבשבילי תמיד תהיה ליסבת סלאנדר - אבל משהו בהצצה הקצרה הזאת גורם לי לחשוב שדיוויד פינצ'ר ורוני מארה נותנים להם לפחות פייט טוב".

7.30pm - 8.30pm

Cocktail Reception

Eken Bar, Hilton Hotel

עיתונאי מקומי שאני לא מצליח בשום פנים לקלוט את שמו מראיין אותי לעיתון שלו. הוא רוצה לשמוע מגוון דעות על האירוע הבינלאומי הזה של סוני בפרט, ועל "נערה עם קעקוע דרקון" בכלל. אני חולק איתו את התקווה שהמהדורה של פינצ'ר לא תשמיט את אחד המרכיבים הפחות מדוברים של הרומן: המיצוב של הגיבור, מיכאל בלומקוויסט (דניאל קרייג בגירסה ההוליוודית), כעיתונאי חוקר שנלחם בשחיתות תאגידית ואפילו משלם בעונש מאסר על מסע הצלב המתמשך שלו נגד פשיעה כלכלית ובעד עיתונות חופשית.

דניאל קרייג כעיתונאי מיכאל בלומקוויסט על הסט בשטוקהולם(צילום: MCT)

"קעקוע דרקון" נכנס ללב ולראש בגלל סלאנדר, התחקירנית־האקרית־מתאגרפת־אנורקטית הבלתי סבירה ובלתי נשכחת שתפר לארסון, אבל צריך לזכור שהמנוח לא התיישב לכתוב סדרת ספרים על נערה עם קעקוע. בבסיס הוא לקח את בן דמותו (לארסון עצמו היה עיתונאי חוקר-לוחם) ושאל את עצמו מה היה קורה אילו אחד מהתחקירים שלו היה מסבך אותו עם תאגיד משפחתי־מפלצתי. חופש העיתונות הוא מרכיב קריטי בתמהיל של לארסון.

"זה עיקרון מקודש בשוודיה", אומר לי בן שיחי. "היסטורית, הממשלה פשוט לא מעיזה לפגוע בחופש הביטוי ובחופש העיתונות". 

MONDAY, NOVEMBER 21

10.25am - 11.10am

PRESS CONFERENCE

AUDITORIUM

Hilton Stockholm

שלושה מיקרופונים. שלושה בקבוקי מים. שלושה תגי שם באותיות גדולות, שחור על גבי לבן, קונטרה ללבן־על־שחור של ה"נערה עם קעקוע דרקון" והלוגו של סוני שברקע. תכף ייכנסו רוּני מארה, סטלן סקארסגארד (מרטין ונגר) ופינצ'ר. אני מתמקד בתג השם האחרון ושואל את עצמי כמו סאליירי ב"אמדאוס", רגע לפני שהוא רואה את מוצארט בפעם הראשונה: האם כישרון כזה כתוב על פניו של אדם?

דיוויד פינצ'ר. לא פחות גאון(צילום: MCT)

משהו כתוב שם, זה אין ספק. לראיה, הגם שלצידו יושבת מי שזכתה בתפקיד הנשי המדובר ביותר בהוליווד של השנים האחרונות, רוב מוחלט של השאלות מופנות אל פינצ'ר. הוא מצידו נינוח, נעים, נגיש. ומצחיק, מה שתופס אותי לגמרי לא מוכן.

מישהו שואל על צורת העבודה הנודעת שלו, שכוללת 30־40 טייקים על שוטים מרכזיים כדבר שבשגרה. פינצ'ר מסביר שהוא פשוט ממשיך לצלם עד שהשחקנים מוצאים בעצמם את הטון הנכון במקום לתת להם עוד ועוד הוראות. הוא לא אוהב להתדרדר לקלישאת הבימוי של "זה היה מעולה, בוא נעשה את זה שוב", הוא אומר, וממחיש בבדיחה: "אמא אחת נותנת לבן שלה שתי עניבות לחג המולד. בערב השנה החדשה היא רואה אותו, וקולטת את אחת מהן על הצוואר שלו. תגיד, היא שואלת, מה רע בשנייה?".

אני מבקש את המיקרופון ושואל את שני הכוכבים איך נראה בימוי השחקנים של פינצ'ר מהצד שלהם. שניהם מאשרים את השמועות בדבר כמות יוצאת דופן של טייקים, אבל משם ממשיכים הכי הפוך שאפשר. "נכון שהוא מצלם שוב ושוב, אבל הרעיון הוא שתגיע בעצמך למה שעובד הכי טוב. הוא לא מציק יותר מדי", השיג סקארסגארד.

מארה: "לי הוא דווקא כן הציק".

סקרשגורד: "טוב, את משמעותית יותר קטנה".

דיוויד פינצ'ר עם דניאל קרייג ורוני מארה. לא מציק(צילום: MCT)

חילופי הדברים משעשעים את פינצ'ר, שפותח במונולוג קצר על הביזנס המוזר הזה שמפרנס את שלושת היושבים על הבמה. אנחנו לובשים תחפושות ומשחקים משחקים, הוא אומר, והתפקיד שלי הוא לגרום לשחקנים לתפקד במיטבם בתוך הסיטואציה המגוחכת הזאת. באופן טבעי, צורת התגובה שלי לשחקן אחד לא בהכרח מתאימה לשחקן אחר.

פינצ'ר חושב רגע וממשיך: "העבודה של הבמאי היא ההפך הגמור מעבודה של שחקן. הם צריכים לקחת אחריות מלאה על הדמות שלהם, ורק עליה. אני צריך לוודא שהאמת האמנותית הזאת שלהם תשתלב בשאר הסרט, תיכנס לקונטקסט הנכון. מכירים את הכדורים השקופים האלה עם השלג בתוכם? אז בשבילי במאי הוא כמו אדם שמסתכל מבחוץ על אחד כזה, ומנסה לגרום לכל הפתיתים ליפול למקום הנכון".

11.25am

ROUNDTABLE INTERVIEW

S. Skarsgard

ובכל זאת, פורמט ה־Roundtable - כשמו כן הוא, שישה־שבעה עיתונאים מסובים לשולחן שבראשו הטאלנט - הוא מספיק אינטימי לייצר שיחה אינטליגנטית. בטח עם סקארסגארד, ברנש שהעיניים שלו הן לא רק טורקיזיות באורח מוזר אלא גם חודרות באופן מעורר אי נחת.

סטלן סקארסגארד בקטע מתוך הסרט. עיניים חודרות

רבע שעה מספיקה לשחקן הבינלאומי הוותיק הזה ("לשבור את הגלים", "סיפורו של וויל האנטינג","תור") בשביל לספק הסבר מניח את הדעת לסירובו לקרוא את הספר ("אני מחויב לתסריט מאת סטיבן זליאן. אסור לי לנסות לשחק את הרומן מאת סטיג לארסון"), לנסח תיאוריה נאה על ההבדל בין שבדים לאמריקאים ("זה בעיקר עניין של היררכיה. אמריקאי עושה מה שהממונה עליו אומר לו; שבדי רוצה לדעת למה"), וגם לצאת בשלום משדה מוקשים.

לפני שנה נכח סקארסגארד, המככב גם ב"מלנכוליה" של לארס פון טרייר, באותה מסיבת עיתונאים בלתי נשכחת שבה הבמאי הדני המטורלל דפק את היציאה הנאצית שלו. כשאני שואל אותו על התמה של חופש העיתונות ב"קעקוע דרקון" ובשבדיה בכלל, הוא משיב בדוגמה לא פשוטה שלקוחה מהסיטואציה ההיא: "שבדים מחונכים מגיל אפס להאמין בחופש הביטוי והעיתונות, ואני לא יוצא דופן.

"למשל, אני ואתם יודעים שלארס הוא לא נאצי, אבל חופש ביטוי מבחינתי הוא גם החופש להביע דעות פרו־נאציות. עם זאת, אחרי שאמרתי את זה, ברור לי לגמרי למה במדינות מסוימות זה לא נתפס ככה".

אני אומר שבמדינה שלי זה לא נתפס ככה, אבל זאת ישראל, אז אתה בטח מבין למה ההגדרה של חופש ביטוי לא ממש חלה אצלנו על דברים מהסוג הזה. "כמובן", משיב הגבר עם עיני הדרקון. "אבל איך זה שהיא כן חלה על חלק מהטרמינולוגיה של הימין האידאולוגי שלכם?".

11.40am

ROUNDTABLE INTERVIEW

D. Fincher

כה אמר ד' פינצ'ר לאבירי השולחן העגול:

1. "לצלם בשלג של שוודיה היה שונה מכל דבר אחר שחוויתי בחיי המקצועיים. לדוגמה, מעולם לא קרה לי שצילומים הופסקו כי המפיק אמר שצריך לחכות למשאית עם המלח".

דניאל קרייג על רקע הנופים המושלגים בשבדיה

2. "ברור לי למה רצו בי לסרט הזה - 'היי, יש בזה פשעי מין, תביאו את הסוטה' - אבל אני נמשכתי ל'קעקוע דרקון' לא בגלל שיש בו רוצח סדרתי והזדמנות לצלם קטעים מפורטים מבחינה אנטומית, אלא כי מעולם לא נתקלתי בזיווג כמו מיכאל בלומקוויסט וליסבת סלאנדר. לשניהם יש בעיות בחיים, שניהם מתכחשים אליהן, וכל אחד מהם פותר אותן או לפחות מתמודד איתן רק בזכות ההיכרות עם השני".

3. "הייתי שמח להכריז כבר עכשיו שנצלם את כל הטרילוגיה, אבל האמת היא שלא תכננו כל כך הרבה קדימה. המון אנשים צריכים ללכת ל'נערה עם קעקוע דרקון' כדי שיפיקו גם את 'הנערה ששיחקה באש' ואת 'הנערה שבעטה בקן הצרעות'. אני מקווה שזה לא יטלטל אתכם, אבל לא עושים המשכים לסרטים רק כי הם היו טובים".

11.55am

ROUNDTABLE INTERVIEW

R. Mara

- יפה. לא הורסת. עם השיער השחור הזה בחיים לא הייתי מנחש שזאת ההיא מ"הרשת החברתית".

- היא מתנסחת כל כך חטוף ולקוני שזה מגוחך. לא הכינו אותה לזה?

- וואלה, לא ידעתי שיש לה אחות שחקנית. כדאי לברר מי זאת. אולי הניסיון של אחותה עם חשיפה גורם לה להיות כזאת דג.

- "אני חושבת שדיוויד פינצ'ר ממש אוהב שחקנים. אין לי מושג למה". חזק, שווה להכניס את זה.

רוני מארה כליסבת סלאנדר ב"נערה עם קעקוע דרקון"

13.30pm

MILLENIUM WALKING TOUR

אנחנו זכינו לגירסה מקוצרת, בת שעה, של הסיור שאורכו המקורי כפול מזה. מסקנותי: או שאתה טיפוס מהסוג שיוצא לסיור מאורגן בעקבות רב־מכר, או שאתה מהסוג שלי.

TUESDAY, NOVEMBER 22

FIGHT LY0344

FROM: ZURICH

TO: TEL AVIV

DEP: 2100

ARR: 0205

בבית אני מחליט להשאיר את ההחלטות למחר, מתיישב מול המחשב עם כוסית מהוויסקי שחיכה לי בפטור־ושמור, וחושב שכמה טוב בבית. קצת אימיילים, ואז אינטרנט אחרי שלושה ימים של נתק מוחלט ומבורך. אולי בכל זאת נושאים מרכזיים - פינצ'ר, שוודיה, מילניום, חופש העיתונות? זה יכול לעבוד נחמד, קצת מכל דבר, קל וכבד כזה. עזוב, תחליט מחר. בוא נראה את הראשית של ynet:

"בחסות נתניהו: חוק ההשתקה עבר בקריאה ראשונה".