מכבי ת"א: ריכוז בלי רכז / טור

השאלה שקופצת לראש אחרי המשחק המרהיב של מכבי תל אביב מול אנאדלו אפס היא: "למה זה לא קורה יותר?". מדוע מכבי נראתה כל כך רע בשבוע שקדם למשחק, ומה גרם לשינוי הקיצוני הזה? ובכן זה פשוט בלתי אפשרי להגיע לשיאים פיזיים ומנטאליים כאלה כל משחק, אפילו לא כל שבוע.

עוד ב-ynet ספורט:

• לטבלאות היורליג
• בלאט: "מבחינתי זה הישג לסיים במקום השני"
• קאזאן פירקה את גדיניה, בילבאו ניצחה בטורקיה
  

כשדיוויד בלאט קיבל על עצמו (בצער) להחזיק קבוצה שתשחק בשלוש מסגרות, הוא לקח את לוח השנה, נעץ סיכות בתאריכים של המשחקים קריטיים ודאג לשמור לעצמו אקס פקטור רגשי שיוכל להשתמש בו כדי להעלות מדרגה. אתמול בהפסקת המשחק זה התפרץ בחדר ההלבשה, ועם האנרגיות מהקהל, שגם לו יש עליות וירידות לאורך העונה, דחפו את מכבי למחצית שניה של 26:60.

המספרים מהממים אבל קצת מרמים, כי זה היה משחק של 20 הפרש, והשאר הגיע מהאֶפסים מאיסטנבול שהתפרקו ללא קרב, ומאמן עם הרכבים מטופשים. כנראה שלחץ אירוח הפיינל פור וההפנמה של ההגרלה הקשה שיקבלו בטופ 16 ותמנע מהם להגיע לשם גרמו לקריסה המוחלטת. זבש"ם.

והנה המספרים הזוכים: במחצית הראשונה התוצאה בשלשות היתה 1:6 לאפס, בשניה 1:10 למכבי. אחרי חמישה אסיסטים בכל המשחק במדריד, מכבי מסרה אמש שיא של 24. מכבי ניצחה בריבאונד 26:44 מול קבוצה גבוהה ואתלטית, אבל המספר שכרגיל מנצח הוא 13:26 לטובת מכבי בסלים של שתי נקודות, שבאו מהגנת חצי מגרש אגרסיבית ותוקפנית שייצרה גם נקודות קלות במתפרצות ובמעבר.

בלאט, הספסל והקהל. טירוף של מחציה שניה(צילום: ראובן שוורץ)

כאן גם טמונה ההתאמה הגדולה של בלאט: איך קולעים 96 נקודות ללא שחקן מוביל בעמדת הרכז. הפתרון הראשון היה קית' לנגפורד. בדקה השמינית נגמר שלב הניסיונות. במצב של 20:10 אחרי ארבע שלשות של הטורקים, שם בלאט את הכדור בידיים של לנגפורד, אחרי שגם תיאו פפאלוקאס ויוגב אוחיון הספיקו לאכזב אותו.

במקביל עלו איתו גיא פניני, דייויד לו וריצ'ארד הנדריקס, ויצרו הרכב של חמישה פורוורדים שעצר את הקלעים הטורקים בחילוף אגרסיבי על כל חסימה. יחד עם טל בורשטיין היעיל, שתורם בתבונתו גם כשאינו נוגע בכדור, הם בנו חומת הגנה בלתי עבירה, שהביאה גם ליתרון הגדול בריבאונד.

הפתרון השני היה לא להגיע למשחק עומד. ההגנה הרצחנית ומשחק ההקרבה המשובח של סופוקליס שחורציאניטיס מתחת לסלים החזירו את מכבי ליתרון 37:47 בדקה ה-25. שם עשה בלאט את המהלך של המשחק, והחזיר את אוחיון למשחק, מאחר שהרגיש שאפשר לכתוש את הטורקים.

יוגב אוחיון. פורח במשחק מעבר(צילום: ראובן שוורץ)

כשלנגפורד חזר בדקה ה-35 התוצאה כבר הייתה 50:77, והמשחק היה גמור. באמצע לא הייתה התקפה מסודרת אחת של מכבי, רק מתפרצות ומשחק מעבר, בו ידע אוחיון, שפורח בסוג כזה של משחק, למצוא את בלו ופניני בפינה לקליעות שפתחו את הפער והטריפו את ההיכל.

והפתרון השלישי היה לתת למישהו אחר לעשות את ההחלטות. למישהו הזה קוראים ליאור אליהו, שהעלה הילוך מנטאלי בדקה ה-24, כשסופו יצא בשלוש עבירות. טענתי כבר מזמן שסופו ואליהו לא מתאימים לשחק יחד, ולכן החמישיה הראשונה של מכבי תמיד יוצרת בור בתחילת משחקים. סופו כל כך דומיננטי, כך שאליהו הולך לאיבוד לידו וחי משאריות.

ליאור אליהו. התעלות מנטאלית ומבורכת(צילום: ראובן שוורץ)

אבל כשהמשחק עובר דרכו אליהו משמש כרכז גבוה, מראה את עצמו לכדור, והתנועה המתמדת שלו בלעדיו מאפשרת למשוך את משחק המעבר לאורך כל ההתקפה. שישה אסיסטים, תשעה ריבאונד, ותתפלאו, הוא גם שומר טוב. שירה בתנועה.

טורים נוספים של עידו אשד:

• הפסד ידוע מראש: מכבי ת"א מסתבכת
• הפסד שכולו תקווה / טור
• יציבות היא שם המשחק / טור
  

מכבי יוצאת למנוחה מנטאלית עד ה-18 בינואר, עת תחילת הטופ 16. עד אז היא תביא גארד נוסף שאולי ייפלט מה NBA, ותמשיך לשייט בהילוך שני-שלישי באדריאטית ובליגה המקומית. מכיוון שלמרות ההבטחות והתכנונים, אין לה סגל שונה לליגות השונות, והעומס הולך ונערם, עוד יהיו משחקי נפל, הפסדים ותצוגות פחות משכנעות.

נצטרך להתרגל, ולסמוך על בלאט שכשיגיע הצורך בשיא חדש, הוא יעלה לשם עם הקבוצה שלו. בינתיים, הוא עומד במילה שלו. ולנו נשאר רק לשתוק, ולחכות.