הכוח
ארבעה חודשים מאז שסיים להבריק בליגת המכללות והגיע ל־NFL בשירות הפנתרס, הקוורטרבק קאם ניוטון לא סתם ממלא את חובת ההוכחה: עם מהירות שקשה למצוא בתפקיד הזה ועוצמה שקשה למצוא בפלנטה הזאת, הוא מוכיח כמה דברים חדשים לגמרי
חוק ניוטון #1
גוף שיודע למסור יודע גם לרוץ
ב־23 באוקטובר בשנה שעברה חל "רגע ההייזמן" של קאם ניוטון, זה שזיכה אותו בתואר שחקן המכללות הטוב ביותר. ניוטון, אז הקוורטרבק של מכללת אובורן, קיבל את הכדור לידיו, 49 יארד מהאנדזון של אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט. היו לו רצים משני צידיו, ועוד שלושה רסיברים שעטו קדימה. אבל הוא החליט לרוץ.
הטעיה קטנה של העברת כדור לראנינגבק, והוא נכנס דוך לתוך מרכז קו ההגנה הקדמי של אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט. בתחילה הוא עבר בתוך פקעת של ארבעה מגינים שלא הצליחו לעבור את החסימות ולהגיע אליו. עד שהתאוששו לשלוח יד הוא כבר היה מאחוריהם. הליינבקרים התקרבו אליו משמאל. הוא ברח ימינה. הניקלבק זינק לרגליו אך הוא חמק ממנו, כמעט איבד שיווי משקל ומיד התיישר והמשיך בריצה. הסטרונג סייפטי התקרב אליו וזינק גם הוא לרגליו. ניוטון דילג מעליו בקלילות. הוא זיהה את הפרי סייפטי שהמתין לו בדרך, עשה הטעיה קטנה לימין ועבר אותו משמאל, משאיר גם אותו על הקרקע. ואז הוא חתך בקו ישר אל האנדזון.
הסיכוי האחרון של לואיזיאנה הגיע בריצה מצד שמאל, כ־20 יארד לפני האנדזון. בעשרת היארדים האחרונים הצליח הקורנרבק השמאלי להדביק את ניוטון, להניח שתי ידיים על מותניו ולהפעיל עליו את כל משקלו. אבל ניוטון לא נפל: הוא נגרר עם המטען החורג הזה לתוך האנדזון. טאצ'דאון לטייגרס של אובורן. הייזמן לניוטון.
קצת פחות משנה מאוחר יותר, ב־11 בספטמבר, עלה ניוטון למשחק ה־NFL השלישי שלו, עדיין במשחקי טרום־העונה. כבר ברבע הראשון, 6:25 דקות לסיומו, הוא קיבל את הכדור בקו ה־16 יארד (מעשית הוא קיבל אותו על קו ה־24 יארד, מאחורי קו ההתקפה), בחן אופציות, זיהה חור, והתחיל לרוץ. אחרי שהשאיר מאחוריו שלושה מגינים, חמק מידו של הרביעי ונעזר בחסימה כדי לברוח משניים נוספים, כארבעה יארדים מהאנדזון הוא נתקל במכשול האחרון, שירד ישר לרגליו. ניוטון הסתובב, החליק על גבו, והשליך את כל גופו הארוך אל האנדזון. זה היה הראשינג־טאצ'דאון הראשון של ניוטון במקצוענים.
מי שבחר את ניוטון בדראפט ידע שזה מה שהוא יקבל ממנו, לכל הפחות: קוורטרבק שיודע לרוץ. מהדורה משודרגת אתלטית של מייקל ויק. לשדרג אתלטית את מייקל ויק נשמע מופרך, אבל תסתכלו על ניוטון החזק והגבוה ותבינו איפה נעשו השיפורים במודל החדש.
חוק ניוטון #2
גוף גדול וחזק לא קל להפיל
ניוטון לא רק מסוגל לרוץ: הוא גם מסוגל להישאר על הרגליים. לראיה, סרטים רבים שלו מה־NCAA מראים קוורטרבק שאין לו שום בעיה לחטוף מכה תוך כדי ריצה.
במשחק מול טנסי בשנתו הראשונה בפלורידה, עוד כמחליף, הוא יצא למהלך ריצה קצר והגיע לעימות חזיתי מול שחקן הגנה. במקום שרוב הקוורטרבקים היו נופלים כדי להגן על עצמם הלך ניוטון ראש בראש, קסדה בקסדה, וניצח: הפרשמן החצוף פשוט דרס את המגן שמולו. אפילו טים טיבו, הקוורטרבק הראשון של פלורידה ובעצמו בחור חסון, קם להריע.
"הוא לא מהיר כמו מייקל ויק", הסביר ג'ים האסלט, מתאם ההגנה של הוושינגטון רדסקינס, "אבל יש לו גוף גדול שקשה להוריד. הוא יישאר חי והוא יזרוק את הכדור. זה די מצחיק כשאתה צופה בווידאו, אנשים קופצים עליו ואתה שואל את עצמך, 'האם הוא יודע שפוגעים בו?'". כמה ימים לאחר מכן הפך האסלט לעוד אחד מחלליו של ניוטון, שרץ ל־25 יארד והשאיר שלושה אדומי עור על הדשא, במשחק שרשם בו 56 יארד על הקרקע וטאצ'דאון.
כמה חזק קאם ניוטון? מאוד. הוא בנוי לתלפיות כמו שחקן הגנה, ושוקל 112 קילוגרם. מייקל ויק, לשם ההשוואה - ובין ניוטון לוויק תמיד יש השוואה - שוקל 97 קילו. בן רותליסברגר, אחד הקוורטרבקים החזקים בליגה שמתנשא לגובה של ניוטון, שוקל 109 קילו. ב־Sport Science של ESPN התבוננו על משחק האליפות הארצית של ניוטון במכללות מול אורגון, ומצאו שהוא כבד יותר מכמעט כל שחקן הגנה של הדאקס, כולל שבעה מתשעת הדפנסיב אנדס.
למשקל החריג הזה מצטרף הגובה. 1.96 מטרים. מייקל ויק מגרד את ה־1.83. טום בריידי מיתמר ל־1.93. מול אורגון, למשל, הגובה של ניוטון הציב אותו מעל גובה העיניים של כמעט כל ההגנה האורחת. השילוב העוצמתי הזה בין גובה למשקל גם מאפשר לו להשתמש בטריק חביב על ראנינגבקים: להשליך את עצמם לתוך האנדזון. בזכות הגובה וידיו הארוכות הוא יכול להתחיל להתמתח במרחק שלושה יארדים מהאנדזון, ועדיין ליפול פנימה.
אבל ניוטון מנצל את הנתונים שלו בעיקר כדי להרוויח זמן תגובה. אולי הוא לא מסוגל לקרוא הגנות מהר כמו פייטון מאנינג (מי כן?), אבל עם הגוף שלו הוא לא צריך לקרוא הגנות. הוא פשוט נותן להן לעבוד, להתפזר ולהתפרק בזמן שהוא משקיף ממעל, מוכן בכל רגע לקחת את הכדור ופשוט לרוץ. איום הריצה שלו משנה את כל התפיסה ההגנתית, שנזהרת מהפאס־ראש (ההסתערות על הקוורטרבק) כדי שניוטון לא יעבור באמצע כדרכו, ובכך מקנה לו שהות ארוכה בפוקט, ה"כיס" של הקוורטרבק מאחורי קו ההתקפה.
אחד המנהלים בליגה טען שניוטון עשוי לשנות לחלוטין את תפיסת תפקיד הקוורטרבק. "בחורים כמו ארון רוג'רס או פייטון מאנינג מקבלים את הכדור, מוצאים את החור בהגנה וזורקים - ולעשות את כל זה ב־3.5 שניות זה מדהים. אבל קאם הוא 1.96 מ', 112 ק"ג, כך שהוא לא צריך לצפות מהלכים. הוא מרוויח זמן בפוקט, ובסוף הכיסוי ההגנתי יתפרק".
ניוטון, כמו ויק או סטיב יאנג לפניו, עשוי להפוך לאחד מאותם קוורטרבקים פורצי דרך שמסמלים מודל חדש בתפקיד, ולגרום למנהלים בליגה לחפש במכללות ניוטונים חדשים.
חוק ניוטון #3
גוף חזק הולך טוב עם יד חזקה
אז לריצות של ניוטון כולם ציפו, פחות או יותר, למרות שהטילו ספק אם זה יעבוד גם במקצוענים. אלא שלכישורי הריצה המעולים שלו מוסיף ניוטון כלי רצחני נוסף. יד ימין.
לא שזה כל כך מפתיע; הרי ידענו שיש לו תותח בזרוע. בשנתו האחרונה במכללות מסר ניוטון ל־30 טאצ'דאונים ול־2,854 יארדים. הוא זרק הרבה, הוא זרק רחוק והוא זרק מדויק. מדד המסירה שלו ב־2010, 182, מציב אותו כאחד המוסרים הטובים במכללות בכל הזמנים. למעשה, עד למשחק האליפות שקצת פגע בממוצע שלו הוא היה השיאן.
בקיצור, ניוטון רחוק מלהיות ראנינגבק בתחפושת. בקולג'ים הוא אמנם רץ הרבה, אבל גם זרק הרבה. הוא הוביל את המחוז ביארדים בריצה, ואת הליגה ביעילות במסירה. ב־NFL זה הפך אפילו בולט יותר. שם נדיר יותר לראות קוורטרבק חותך הגנות בריצה כמו סכין בחמאה, וניוטון נאלץ לבצע התאמות. אבל מי שחשב שמניעת הריצה תעצור אותו נשלח לחשוב מחדש. קדריק גולסטון, הדפנסיב אנד של הרדסקינס, הסביר לפני המשחק נגד הפנתרס כי המפתח מול ניוטון יהיה "לעצור את הריצות ולהפוך אותו לחד־ממדי". כעבור כמה ימים הוא חטף מניוטון 256 יארד ב־18 מסירות מ־23 ניסיונות, כולל טאצ'דאון. מה שלא מנע כאמור טאצ'דאון נוסף בריצה.
דרו בריס מניו אורלינס, אחד הטובים בביזנס, אמר שהוא מתפעל מההבדל בין ניוטון של המכללות לזה של ה־NFL: "בקולג' הוא לא היה מוסר טהור מהפוקט, הוא רץ הרבה עם הכדור, הוא זז הרבה, הוא לא היה עומד בפוקט וזורק את הכדור לאורך המגרש. ב־NFL אתה כמובן צריך לעשות את זה הרבה". לניוטון לא לקח זמן רב להבין את זה. למעשה, זה לא לקח אפילו דקה.
ביום הראשון שלו בתפקיד, ב־11 בספטמבר 2011 מול אריזונה קרדינלס, מסר ניוטון ל־422 יארד, עם 24 מסירות ב־37 ניסיונות, שני טאצ'דאונים ואיבוד אחד בלבד. הוא מסר לשמונה רסיברים שונים, כולל מסירה ל־77 יארד כבר ברבע הראשון. אה, כן, הוא גם כבש טאצ'דאון אחד בריצה. ואם עדיין לא התרשמתם, תרשמו לפניכם שהיה מדובר במשחק חוץ, ושניוטון סבל (כמו כל הליגה) מהכנה לקויה בגלל השביתה בקיץ.
באותו משחק השווה ניוטון את שיא היארדים במסירה לרוקי במשחק בעונתו הראשונה (למט סטאפורד מדטרויט נדרשו עשרה משחקים לרשום את השיא הזה) וכמובן ששבר את השיא לרוקי במשחקו הראשון. את השיא הזה רשם 13 שנים לפניו אחד פייטון מאנינג - אותו מאנינג שבאופן סמלי ישב באותו ערב ביציע, לראשונה מאז עלה לשחק ב־NFL, וחזה בצד אחד בקבוצתו ניגפת ביוסטון, ובצד השני בשיאו מנופץ באריזונה. חילופי הדורות לא היו יכולים להיות ברורים יותר.
שבוע לאחר מכן הוכיח ניוטון שלא הייתה כאן התפוצצות מקרית. מי שחשב שהצגת הבכורה שלו הייתה הבלחה חד־פעמית, שנזקפה בעיקר לחובת הגנת הקרדינלס החלשה, כנראה סתם את הפה אחרי שראה את ניוטון מוסר ל־432 יארד מול ההגנה המצוינת של האלופה גרין ביי. "אני שמח שפגשנו אותו מוקדם", אמר הקולגה ממול והקוורטרבק הטוב ב־NFL היום, ארון רוג'רס, "כי הוא רק ילך וישתפר". כדי לקבל פרופורציות, טום בריידי - עשר שנים בליגה ואחד הקוורטרבקים הגדולים בתולדותיה - רשם השנה לראשונה שני משחקים רצופים של מעל 400 יארד. "לא אכפת לי מי אתה ומאיזה שיטה אתה בא, או אם אתה רגיל למסור בכל דאון", אמר דרו בריס בעניין. "אנשים לא פשוט באים ומוסרים ל־400 יארד".
חוק ניוטון #4
ראש חזק זה גם לא רע
החיבור בין מאנינג לניוטון לא מקרי. נדמה שמאז עלה מאנינג ל־RCA דום ב־1998, ליגת הפוטבול לא ראתה קוורטרבק משתחל בטבעיות כזאת לנעליים המקצועניות. בהופעת הבכורה שלו הוא הימם את הליגה עם מספרים מדהימים וחבילה מגוונת. "הוא היה כל מה שכולם לא ציפו ממנו להיות", אמר הרסיבר של הפנתרס סטיב סמית. "הוא היה מדויק, הוא עשה כמה ריצות מצוינות, כמה קריאות משחק מצוינות, כמה מסירות פנטסטיות".
במשחקים הבאים סירב ניוטון להתקרר. אחרי תשעה משחקים הוא כבר רשם 11 טאצ'דאונים באוויר, עוד שבעה על הקרקע (שווה לשיא הרוקיס של וינס יאנג ושלישי בליגה - לא בין הקוורטרבקים אלא בין הראנינגבקים), 374 יארד בריצה (שיא הרוקיס של יאנג הוא 552 יארד) ויותר מ־2,600 יארד במסירה (שביעי בליגה). בקצב המסחרר הזה אין שיא רוקיס בליגה שלא משקשק מפניו, ויש גם כמה שיאים שלא קשורים לרוקיס שעושים את זה. הוא משחק עם הבוגרים מיומו הראשון כאילו נולד שם, ולא כמו הילד שעשה עונה טובה אחת בקולג'ים ומיהר לדראפט. דרו בריס הסביר כי "לרוב אתה מגיע ויש איזו עקומת למידה, אבל הוא בא וקפץ מעליה".
כל זה לא אומר שההתחלה הייתה קלה. המספרים הפנטסטיים של הקוורטרבק החדש לא התחברו עם אלה של הפנתרס; ניוטון שבר מדי שבוע שיא חדש, אבל הקבוצה המשיכה להפסיד. אחרי עשרה שבועות של פוטבול ותשעה משחקים היא רשמה מאזן של 2־7, רק ניצחון אחד יותר מבשנה שעברה. עיון מדוקדק יותר במשחקים מלמד שלוח התוצאות אולי קובע, אבל מטעה: הפנתרס נלחמו כמעט מדי שבוע, והפסידו בשיניים. במחזור השמיני מול מינסוטה, רק החטאה איומה של הבועט אולינדו מארה 29 שניות לסיום מנעה מניוטון את ניצחונו השלישי העונה. זה הגיע, אגב, אחרי עוד משחק אדיר של הקוורטרבק, שעם מסירה ל־44 יארד בדאון הרביעי הביא את מארה למצב מצוין לבעיטה מ־31 יארד בלבד. כאמור, זה לא הספיק.
"יש להם אמנם מאזן 5־1", אמר דרו בריס בסיום המחזור השישי, "אבל הם שיחקו כל משחק צמוד מאוד. הם תחרותיים ומסוכנים". הוא יודע על מה הוא מדבר: הסיינטס שלו ניצחו את קרוליינה רק 50 שניות לסיום המשחק בתוצאה 27:30.
חוק ניוטון #5
קשה יש רק בלחם
לניוטון יש עוד דרך ארוכה. הניצחונות מגיעים במשורה, העננה הפלילית של הקולג'ים (בעקבות כל מיני תקריות טיפשיות שלו ושל אביו) לא תתפוגג במהרה, וגם הליגה מתחילה ללמוד אותו. אחרי שמונה משחקים שבהם הבריק אך הפנתרס נכשלו, במשחק התשיעי נראה שבטנסי מצאו פיתרון: אחד משחקני ההגנה הצטווה לרגל אחרי תנועותיו של הקוורטרבק, לחכות למהלך הריצה שלו, ואיפשר לחבריו להגנה להתרכז בהסתערות על ניוטון מבלי לחשוש מיכולת הפריצה המסוכנת שלו. התוצאה: ניוטון אמנם רץ ל־55 יארד, אבל ברוב המהלכים לא הגיע רחוק. וחשוב מכך, הוא הופל חמש פעמים, הוגבל ל־212 יארד באוויר, ולא רשם טאצ'דאון אחד. הפנתרס ירדו לראשונה העונה מובסים ומושפלים (30:3). וניוטון? הוא לא זוכר מתי בפעם האחרונה סיים משחק בלי טאצ'דאון אחד לרפואה. לא פלא שבסיום המשחק הודה שהוא מתבייש.
ניוטון כנראה ידע עוד בושות ומבוכות בקריירה. המשחק מול הטייטאנס, פלוס עשרה אינטרספשנס ושלושה פמבלים בתשעה משחקים, רק מזכירים שלצעיר הסנסציוני יש עוד הרבה ממה ללמוד, ושהליגה לא מתכוונת להקל עליו. ועם זאת, לאור המספרים והמראות אפשר להגיד היום כמעט בוודאות שניוטון יהיה קוורטרבק גדול בליגה הזאת. הוא לא יהיה פלופ כמו טוד מרינוביץ' מהריידרס, שאת שיא היארדים שלו לרוקי בשני משחקיו הראשונים שבר בתחילת השנה; כמו ג'מארקוס ראסל מהריידרס, הנבחר הראשון בדראפט 2007 שידע לרוץ בקולג' והיום רץ בעיקר למקדונלדס; כמו וינס יאנג מהאיגלס, אחד השחקנים הגדולים בתולדות המכללות, שרשם עונת רוקי מבטיחה בטנסי והיום מחמם את הספסל למייקל ויק בפילדלפיה.
ניוטון, כך נדמה, קורץ מחומר אחר. "הוא שיחק רק שישה משחקים, כך שקשה להעלות ספקולציות", אמר בריס אחרי שצפה בניוטון משחק מול אטלנטה, "אבל אני יודע דבר אחד: הוא בטח משחק הכי טוב שאתה יכול לשחק בששת המשחקים הראשונים שלך. אני לא יכול לחשוב על מישהו ששיחק טוב יותר בששת משחקיו הראשונים". וורן מון האגדי, הקוורטרבק השחור הראשון שנכנס להיכל התהילה והשנה פרס את חסותו על ניוטון, אפילו יותר החלטי: "אני לא הטיפוס שיגיד 'אמרתי לכם', אבל אני יודע קצת על התפקיד הזה, ואני יודע כשאני נמצא ליד מישהו מיוחד. הוא שחקן מיוחד".
