שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    דנה אינטרנשיונל: "להילחם בהדרה, אבל לא כך"

    "צריך וחשוב להשמיע קול. נגד הדרה, נגד אפליה. אבל צריך לעשות את זה בתבונה ובאהבה ולזכור שאחרי הכל, אחים אנחנו". דנה אינטרנשיונל, שסבלה מהדרה עוד לפני שהכירה את המילה, יוצאת נגד העליהום על הציבור הדתי בטור מיוחד ל-ynet

    אם זה לא היה עצוב כל כך, אולי זה היה מצחיק.

     

    תמה חגיגת דפני ליף והמהפכה האזרחית שעמדה בסימן שחר של יום חדש, הסתיים לו פסטיבל גלעד שליט שניקז אליו ים של דמעות, והנה צצו במפתיע, ממש ספיישל לחג החנוכה, חגיגות הדרת הנשים. והפעם , אנחנו כועסים וזועמים ויש אלימות ויריקות. אקשן. יאללה מכות.

     

    הדרת נשים - כותרות אחרונות:

     

    למרות שהמושג הזה, "הדרת נשים", חדש בשיח הישראלי, הוא ותיק ומוכר במציאות היומיומית של חלקים ממנה. אני אישית סבלתי מהדרה עוד לפני שהכרתי את המילה הזו. להופעה הראשונה שלי בלונה פארק בתל אביב, הגיעה קבוצה קטנה של חרדים שזרקו פחיות אל הבמה, קיללו וירקו. ההופעה הופסקה באמצע, והכאב והדמעות שלי באותו הלילה, היו רק שלי. אף אחד לא תמך בקול, ושום פוליטיקאי לא הזדעזע מיריקות.

     

    דנה אינטרנשיונל. "הכרתי את ההדרה, חוויתי אותה - והמשכתי" (צילום: Gettyimages) (צילום: gettyimages imagebank) (צילום: gettyimages imagebank)
    דנה אינטרנשיונל. "הכרתי את ההדרה, חוויתי אותה - והמשכתי" (צילום: Gettyimages)

     

    כשנבחרתי לייצג את ישראל באירוויזיון, קמו פוליטיקאים חרדים בראשות שלמה בניזרי (היום עבריין עם חותמת) והדירו את זכות קיומי. "תועבה", הם זעקו - ואני בלעתי את העלבון הצורב. וביבי שהיה ראש ממשלה גם אז, לא גינה, וגם לא התקשר לברך על הזכייה שהגיעה אחר כך והוכיחה לי את מי אלוהים אוהב באמת. 

     

    הכרתי את ההדרה, חוויתי אותה - והמשכתי. לא במלחמות נגד, אלא בעשייה. וידעתי כל הזמן הזה שמדובר בקומץ שולי ולא בציבור הדתי כולו, והאמנתי כל הזמן שהמסורת והדת הן שלי, כמו של כל אדם יהודי, והם לא יקחו אותן ממני. והמשכתי.

     

    והשבוע כאמור נפתחו בצהלה החגיגות הפומביות נגד החרדים והדתיים, ורובם מרימים גבה בפליאה - והם בכלל לא ידעו שהם כאלה. למה עכשיו? מה קרה פתאום? ולמה אני לא מרגישה שמחה לאיד, אלא עצב גדול וקצת תחושה שכולם מתנפלים על הילד הכי חלש בכיתה?

     

    ביבי, האיש שלא אומר שום דבר נחרץ והחלטי בעניינים המהותיים והבעייתיים, פתאום מודיע בקול חמור שהוא יילחם, ובכל הכח, ובכל העוצמה. פששש... איזה ראש ממשלה אמיץ. ופוליטיקאים רצים לגזור קופון, והכותרות זועקות, וכמה מטורללים חובשי מגבעת מקללים למצלמות. יש מסיבה!

     

    אולי כדאי לעצור לרגע את החגיגה. השלט המורה על הפרדת נשים וגברים במדרכות בית שמש כבר מעלה חלודה, ועניין ההדרה באוטובוסים לא חדש. את אלה צריך היה להוקיע מזמן, ולא פתאום עכשיו, פתאום היום. וגם כשזה כבר קורה - שהרי מוטב מאוחר מאשר לעולם לא - לא כך זה צריך לקרות.

     

    מלחמת התרבות שלנו על אופיה של המדינה היהודית אחרי אלפיים שנות לא נולדה היום, וצריך וחשוב להשמיע קול. נגד הדרה, נגד אפליה, נגד קיפוח כל מגזר שהוא. ומי ששותק כשמפלים קבוצה אחת, יכול להתעורר בבוקר ולגלות שהוא עצמו המודר התורן. אבל צריך לעשות את זה בתבונה ובאהבה, ולזכור

    שאחרי הכל, אחים אנחנו. ההתנפלות הפתאומית (והחשובה) מתייחסת לקבוצה שולית ורועשת. צריך לגדוע את הטרור שהיא משליטה, אבל חשוב מזה - לא להתלהם ולא להכליל.

     

    אלה היורקים והמתפרעים והמפרידים, הם לא הציבור הדתי, וכנראה, למרות הזקנים והכיפות, הם גם לא דתיים. אלה, סליחה על הקלישאה, עשבים שוטים, וצריך להיזהר מלהסית נגד ציבור שלם, שלעיתים אין לו המקום בתקשורת והידע וההבנה איך להתנהל נכון במדיה, אבל הוא חלק כל כך חשוב וערכי ואהוב ואוהב בפסיפס הישראלי המגוון והצבעוני. ציבור שאומר בתפילה כל יום: "יהי שלום בחיילך, ושלווה בארמונותייך". ואולי נגיד את זה היום כולנו, ונתעורר מחר לפסטיבל חדש של שלווה עוטפת, ושלום בית בתוכינו.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דנה אינטרנשיונל. "לא מרגישה שמחה לאיד"
    צילום: דודו אזולאי
    לאתר ההטבות
    מומלצים