2011 בכדורסל העולמי: אירופה על המפה
פנאתינייקוס ונבחרת ספרד זכו בתארים המקומיים, אך גם מעבר לאוקיינוס היה זה פורוורד גרמני שהוביל את קבוצתו לזכייה ב-NBA. ולקינוח, הרווחנו שחקנים מהליגה הטובה בעולם אצלנו בביצה המקומית. סוגרים שנה אירופית מתמיד
לפני 120 שנה בדיוק, אי שם בדצמבר 1891, הומצא בארצות הברית משחק הכדורסל. מאז ועד היום משחק הכדור הכתום מזוהה בעיקר עם היבשת המוזהבת, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הכדורסל לא רק הומצא בארה"ב אלא גם התפתח בו, כשגדולי המשחק, גם בגוף וגם במוח, נולדו באמריקה: לארי בירד, ווילט צ'מברליין, ד"ר ג'יי, מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן ועוד רבים וטובים.
ynet ספורט מסכם שנה:
שנת 2011 החלה כעוד עונה רגילה בספורט העולמי, אך החצי השני שלה העלה למרכז העניינים דווקא את היבשת הקרובה יותר לישראל - אולי זו שישראל נמצאת בה - אירופה. ארבע תחנות נרשמו בכדורסל העולמי ב-2011, כולן סובבות בדרך זו או אחרת את היבשת הקלאסית.
תחנה ראשונה: 8 במאי - גמר היורוליג
מבחינה פרובינציאלית הכי קל להסתכל על העונה האירופית סביב ההצלחה המרשימה של מכבי ת"א. הקבוצה של דייויד בלאט הצליחה להחזיר להיכל את הצבע עם כדורסל לוחם וחכם, סביב המשולש ג'רמי פארגו - דורון פרקינס - צ'אק אידסון, כל הדרך עד לגמר היורוליג.
אך בסופו של דבר את הגביע הניפה אחת בשם פנאתינייקוס, אותה לא ממש ספרו בין הגדולות בתחילת העונה. פאו, עם השועל הוותיק ז'ליקו אוברדוביץ' על הקווים והיהלום דימיטריס דיאמנטידיס כבעל הבית על המגרש, הגיעה לרבע הגמר ללא ביתיות מול מארחת הפיינל פור והקבוצה הטובה באירופה - ברצלונה.
היוונים כמעט וגנבו את המשחק הראשון בספרד, אך בשני זה כבר קרה - 71:75, והעונה כולה של
חואן קרלוס נבארו ושות' הלכה לפח. פאו שמרה על הבית בשני המשחקים באתונה והעפילה לחצי הגמר, שם לא היוותה מונטפסקי סיינה יריב אמיתי. בגמר, כזכור, ניצחו היוונים 70:78 את מכבי וזכו בגביע.
להבדיל ממכבי, שהתבססה על המשולש האמריקני בקו האחורי, את פאו הובילה חבורה אירופית עוצמתית, מחוזקת בשני אמריקנים (מייק באטיסט ודרו ניקולס) ואפריקני (רומיין סאטו). מעל כולם היה כמובן דיאמנטידיס, שהוביל את פאו עם מדד ממוצע של 18.5, כשאנטוניס פוטסיס היה רק מעט מאחוריו עם 11.6 נקודות מדד. ניק קלאת'ס, סטראטוס פרפרוגולו, קוסטאס צארצריס ויאן ווג'יוקאס השלימו חבורה אירופית לוחמת - גביע אירופה מהיותר אירופאים שהיו כאן.
למעשה, דיאמנטידיס של 2010/11 מצטרף למתיאס סמודיש גרסת 2007/08, עוד אחד שניצח את מכבי ת"א בגמר, והשניים הם שני האירופאים היחידים שהובילו במדד קבוצה שזכתה ביורוליג מאז עונת 2002/03. פיט מייקל, מייק באטיסט, דייויד אנדרסן ואנתוני פארקר שלטו בקטגוריות הללו בכל שאר העונות. כבוד ליהלום.
עוד ביורוליג: המהפך של סיינה. הטוסקנים פתחו את רבע גמר היורוליג עם תבוסה מוחצת בפיראוס - 89:41, שלא הותירה על פי רוב המומחים הרבה סיכוי לקרב שווה בהמשך הסדרה. תוך 48 שעות השלימה סיינה את אחד המהפכים המרשימים שנראו פה, כשניצחה בפיראוס 65:85, שמרה על הבית ועלתה לפיינל פור. מי שהוביל את סיינה ממדד מינוס 2 בגיים וואן למדד 78 בשני היו בעיקר עוד שני אירופאים - מילובאן ראקוביץ' ורימנטאס קאוקינאס, עם הרבה עזרה ממאליק היירסטון.
תחנה שנייה: 12 ביוני – גמר ה-NBA
ולאדה דיבאץ, דראזן פטרוביץ', טוני פארקר וארווידאס סאבוניס נחשבים אולי לגדולי הכדורסלנים האירופאים ששיחקו מעבר לאוקיינוס. אך עם כל הכבוד לאלה, אף אחד מהם לא השיג את מה שדירק נוביצקי השיג בעונה שעברה.
הפורוורד הגרמני הפך לאירופי הראשון אי פעם שמוביל ככינור ראשון קבוצה לזכייה ב-NBA.
נוביצקי הוביל את דאלאס לפלייאוף בלתי נשכח, כשהמאבס דילגו על פני הלוס אנג'לס לייקרס של קובי בראיינט בארבעה משחקים, אוקלהומה סיטי ת'אנדר של קווין דוראנט בחמישה משחקים, ומיאמי היט של לברון ג'יימס ודוויין ווייד בשישה משחקים. דירק לא ירד מ-21 נקודות לאורך כל סדרת הגמר, ולא הידרדר מתחת ל-17 לאורך כל הפלייאוף, כשהוא סוחף אחריו את ג'ייסון טרי, טייסון צ'נדלר וג'ייסון קיד לתואר בלתי נשכח. אירופה על המפה, אי שם בדרום ארה"ב.
עוד ב-NBA: שנת המפלצות. אם בעבר התרגלנו לכוכבים שלוקחים אחריהם קבוצות – מג'יק ג'ונסון בלייקרס, מייקל ג'ורדן בבולס או לארי בירד בסלטיקס, השנה האחרונה התחזקה בצורה משמעותית מגמת איחוד הכוחות. לאחר שהפיילוט נוסה בהצלחה בבוסטון עם קווין גארנט, ריי אלן ופול פירס, התאחדו לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש במיאמי והגיעו מרחק שני ניצחונות מהתואר, שני ניצחונות שכנראה יושגו השנה.
הניו יורק ניקס עובדים על מפלצת משלהם עם כרמלו אנתוני, אמארה סטודמאייר וטייסון צ'נדלר, הבולס איחדו בין דריק רוז לקרלוס בוזר, והקליפרס שילבו בין כריס פול לבלייק גריפין. כעת נותר לראות היכן ינחת דווייט הווארד, היכן שזה לא יהיה זו תהיה מפלצת נוספת ברשימה.
תחנה שלישית: ה-1 ביולי - סגירת ה-NBA
קשה לסכם את 2011 בכדורסל העולמי מבלי לעצור בתחנה כה חשובה. לאחר אחת העונות היותר מרתקות שידעה, הליגה הטובה בעולם בעשור האחרון ננעלה ב-1 ביולי הליגה, כשהוויכוח סבב בעיקר את נושא חלוקת הרווחים. הבעלים, לטענתם, לא הסכימו להמשיך ולהפסיד כסף, כשהם קיבלו 43 אחוזים מהרווחים בלבד, בזמן ששאר ה-57 אחוזים הלכו לשחקנים.
הצדדים התבצרו בעמדותיהם, והדיווחים שהגיעו מארה"ב נעו בין אופטימיות של דייויד סטרן בבוקר לייאוש טוטאלי מאוחר יותר באותו היום, וחוזר וחלילה. בינתיים נהנתה אירופה מההתפתחויות, כשעוד ועוד שחקנים נהרו למגוון הקבוצות ביבשת. הראשון היה ננאד קרסטיץ' שחתם בצסק"א מוסקבה על חוזה ללא סעיף יציאה במידה שההשבתה תסתיים, ולאחריו המשיכו ובאו עשרות שחקנים, יותר או פחות בכירים.
השיא הגיע מכיוונו של דרון וויליאמס, כוכב הניו ג'רזי נטס שחתם בבישקטאש הטורקית, קבוצת יורוצ'אלנג'. אנחנו נהנינו בעיקר מג'ורדן פרמאר הנפלא, שבינתיים חזר להתייבש על הספסל של אותה נטס, ומביקור של ג'יי.ג'יי היקסון במקדונלד'ס בנתב"ג, לא הרבה מעבר.
את שאר השמות הגדולים מהם נהנינו כאן מובילים אנדריי קירילנקו (צסק"א), טוני פארקר (וילרבאן), דנילו גלינארי (מילאנו), סאשה וויאצ'יץ' (אנאדולו אפס, נשאר גם אחרי סיום ההשבתה), ארסן איליאסובה (אפס), ניקולס באטום (נאנסי), ניקולה פקוביץ' (פרטיזן בלגרד), רודי פרננדס (ריאל מדריד) וסרג' איבקה (ריאל). אך הרשימה ארוכה בהרבה. מתי נהנה מתופעה דומה? אולי בעוד עשור.
עוד בעניין ההשבתה: סין, סין. יעד אטרקטיבי נוסף היה מדינת האגרול והוון-טון, אך משם הגיעה הבהרה: מי שמגיע לכאן לא ישוחרר עד לסיום העונה, בין אם תחזור הליגה ובין אם לא. מי שלקחו את הסיכון היו משום מה בעיקר כוכבי דנבר נאגטס, קניון מרטין, ווילסון צ'נדלר וג'יי.אר סמית', שחתמו בקבוצות עם טעם אמריקני - הטייגרס, הליונס והבולס. בינתיים, נראה שהנאגטס מסתדרים מצוין גם בלי השלושה.
תחנה רביעית: 18 בספטמבר - גמר היורובאסקט
כן כן, מתחיל להימאס מהם, הספרדים האלה. השתלטו על הכדורגל, על הטניס (בעיקר בחימר) ובשנים האחרונות גם על הכדורסל האירופי. חואן קרלוס נבארו והאחים פאו ומארק גאסול רשמו זכייה שנייה ברציפות בתואר האירופי, תוך הפגנת שליטה מוחלטת בטורניר שנערך בליטא, במיוחד בכל מה שקשור במשחק קבוצתי.
ספרד היתה לנבחרת הכי התקפית בטורניר (85.2 נק' למשחק) והכי קבוצתית בו (19.5 אסיסטים למשחק), כש"לה בומבה" נבחר ל-MVP של הטורניר. בגמר עמד מול הספרדים מצטיין אחר - טוני פארקר, שהוליך את רשימת הקליעים ביורו. זה נגמר ב-85:98 לספרדים, כשהמנצחת קולעת 25, 25, 25 ו-23 נק' בכל רבע בהתאמה.
"לה בומבה" הוביל את ספרד באותו הגמר עם לא פחות מ-27 נקודות, משחקו השני הכי טוב בטורניר (הראשון היה בחצי הגמר), פאו גאסול לא ירד לנוח לפני שהושג הדאבל דאבל - 17 נקודות ועשרה ריבאונדים, כשמארק גאסול, חוסה קלדרון ורודי פרננדס לא היו הרבה מאחוריהם. אין ספק, מדובר באחת הנבחרות המוכשרות ביותר שידע הכדורסל האירופי.
עוד ביורובאסקט: צל"ש למקדוניה. הנבחרת הקטנה הזו רשמה בסך הכל את הופעתה השלישית אי פעם בטורניר הבכיר של היבשת, ואיזה טורניר זה היה... ניצחונות על נבחרות כמו קרואטיה, יוון, סלובניה והמארחת ליטא, כשהם נעצרים רק בחצי הגמר מול האלופה הנכנסת. בו מקאלב, פרו אנטיץ' ו-ולאדו אילייבסקי היו גדולים על רוב היבשת, יש ממי ללמוד.
לפנייה לכתב/ת 
