שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מטעויות לומדים: איך ללמד את הילד לבחור בעצמו
    חולצה אדומה או כחולה? תפוח או אגס? ילדים מתקשים לבחור, ופעמים רבות פונים אלינו, ההורים, כדי שנעשה זאת במקומם. למה חשוב שנחזיר את זכות הבחירה אליהם ומדוע צריך לתת להם גם את האפשרות לטעות? אלי זוהר ניב מסבירה

    "אמא, מה כדאי לי - קרטיב או סוכרייה על מקל?"

     

    "אמא, מה יותר יפה - החולצה הירוקה או הכחולה?"

     

    "אמא, איזה חוג לבחור- קראטה או רולרס?"

     

    "אמא! מה את אומרת, ללכת לתמר או להגיד לה שתבוא אליי?"

     

    "אמא!! מה נראה לך יותר טעים - גלידת תות או גלידת מסטיק?"

     

    "אמא!!!"

     

    מכירים את השאלות האלה? קשה, קשה לבחור כשיש כל כך הרבה אפשרויות. בגיל צעיר מאוד, סביב שנתיים-שלוש, מתעורר אצל ילדים הצורך לנהל את חייהם באופן עצמאי יותר. בשלב הזה הם כבר פיתחו מספיק יכולות להתחיל לעשות זאת. הם ערים יותר לרצונות ולצרכים שלהם ולמה שיש לעולם בו הם חיים להציע להם, ומבקשים לחבר בין השניים. הם כבר לא כל כך אוהבים שאומרים להם מה לעשות, ומבקשים לבחור בכוחות עצמם: מה יאכלו, מה ילבשו, במה ישחקו ועם מי, מתי ילכו הביתה מהגינה ועוד ועוד.

     

    כתבות קודמות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים:

    "אבל אבא אמר שכן"; מה עושים כשלא מסכימים?

    "אין יותר מחשב!": למה איומים ועונשים לא יעילים

    דרכים שיגרמו לילדים לעזור יותר בבית

    לחיות בתרבות השפע - בלי להרוס את הילדים

     

    "תאכל מה שמגישים לך, וזהו!"

    כן, זה לא פעם מתיש ומייגע, אבל חשוב לדעת ולהבין - ברגע זה ממש הפעוט שלכם לוקח חלק בסדנה "תוצרת בית", שתעזור לו, בעוד כמה שנים, לעשות החלטות חשובות ומשמעותיות בחייו: עם מי להתחבר, במה לעסוק, איך לארגן את חייו שיהיו טובים ומתאימים לו.

     

    חשוב? בהחלט, ואפילו מאוד. ברגע זה הוא עושה את צעדיו הראשונים, לומד להכיר את עצמו, את העדפותיו, את משמעות הבחירה. ואנחנו רוצים לאפשר לו את הלמידה הזו.

     

    אז איפה הבעיה? מה קשה לנו? ראשית, לא תמיד זה מתאים לנו. למי יש זמן וכוח כשצריך לתקתק עניינים. מה זה הדיון הזה על הבוקר - קוקו או צמות? ומה כל כך חשוב לפספוס אם ישב על הכיסא האדום או הכחול ואם יאכל עם הכפית הזו או השנייה, הדומה לה (בעיניים שלנו) כשתי טיפות של מיץ פטל? ובעיקר - מי אתה, זאטוט זב-חוטם, שתחליט ותבחר כל דבר? וכך עולה בנו התחושה שמישהו משתלט עלינו ועל החיים שלנו, וזה כבר ממש לא נעים: "תשב כאן, תאכל את מה שמגישים לך ובזה נגמר הסיפור! נקודה".

     

    "אתה רואה שאתה לא יכול?"

    התמודדות נוספת (שלנו ושלהם) קשורה ליישום הבחירה באופן משביע רצון. הם לא כל כך מיומנים, ואנחנו לעיתים חסרים את הסבלנות והסובלנות הדרושה, מה שעלול לייצר מהר מדי אמירות קוטלות אמביציה בנוסח: "אתה רואה שאתה לא יכול?", המותירות את הפשוש המתלמד שלנו מובס ומתוסכל. נכון, יש מצב שהם לא יבצעו את הבחירות שלהם באופן מושלם ואף לא קרוב לזה, אבל אנחנו נחזק אותם ונאמין בהם, שלא יוותרו על מה שחשוב להם.

     

    לעיתים קורה מצב הפוך בו הילדים מתקשים לבחור ומתייעצים איתנו על כל דבר כמעט. לא מעט הורים מתלוננים שהילדים מתקשרים או מסמסים להם כמעט בלי הפסקה עם שאלות הרות גורל בנוסח: "אמא, מה לבחור- פיצה או פלאפל?".

     

    אך מהצד השני, כשהם מפסיקים להתייעץ איתנו - גם זה לא קל. מה זאת אומרת "הוא כבר לא צריך אותי?", או גרוע מכך - האם אני יכול לסמוך עליו שיבחר נכון בלעדיי?

     

    וכאן טמון הקושי הבא, שהוא אולי הגדול מכולם. מה קורה כשהילד שלנו בוחר במשהו שלא תואם את העמדות שלנו, הרצונות שלנו, הפנטזיות שיש לנו לגביו? למשל כאשר הילדה בוחרת בחברה "לא הולמת" מבחינתנו או הילד בוחר לשחק במשחקים של בנות (והוא כבר בן שמונה!) או אחר המעדיף להיות לבד לזמן ממושך בכל יום - מתוך בחירה.

     

    איך מתמודדים עם זה? ומילא בגיל צעיר, כשעדיין מפעמת בנו תקווה לשינוי, אבל מה קורה בגיל בוגר יותר, כשהם עוד רגע יוצאים לחיים האמיתיים שבחוץ וכל בחירה שלהם עשויה להשפיע על איכות וטיב חייהם?

     

    אכן, לא קלים חייו של הורה בארץ הקודש. עם כל אלו אנו מתמודדים, מחפשים את הנתיב הנכון לנו. אז הנה כמה נקודות שכדאי להכיר ולקחת בחשבון:

     

    1. תנו לילד לבחור בנושאים התואמים את גילו

    עשו הבחנה בין אלו לבין נושאים שלדעתכם הוא עדיין לא בגיל המתאים עבורם. עודדו אותו, ואפילו צרו הזדמנויות עבורו, כשהוא לא שש לעשות זאת בעצמו. הזכירו לעצמכם שבכל גיל ילד יכול וצריך להתחיל להתנסות בבחירה, בין אם זו החולצה שהוא מעדיף ללבוש ובין אם זה סיפור שהוא רוצה שנקריא לו. אגב, ככל שתאפשרו לו יותר הזדמנויות לבחור, כך הוא יתעקש פחות במקומות אחרים.

     

    2. אל תתנו לו לבחור כל הזמן ובכל נושא

    "אתה רוצה אח?". במו אוזניי שמעתי אמא שואלת את הילד שלה את השאלה הזו ותמהתי "מה קורה פה?". ואם הוא רוצה - זה אכן יקרה?? ומה אם לא?

     

    גם שאלות כמו "אתה רוצה לעבור דירה?" כבר עברו את אוזניי, כאילו הילד הוא האחראי על תזרים המזומנים של המשפחה. אפילו שאלה בנוסח "מי אתה רוצה שייקח אותך לגן - אמא או אבא?" היא מיותרת. לא הוא זה שיחליט מי ייקח אותו, זה כבר קשור למערכת שיקולים רחבה יותר, השייכת לנו, ההורים, וכדאי שכולנו נעשה את ההבחנה הזאת.

     

    3. בזמן ובמקום המתאים לנו

    בתור מנהיגי המשפחה חשוב שנלמד לפתח "מבט על" על מה שקורה בבית ונבדוק מתי זה זמן טוב להתאמן על בחירות. בבוקר, למשל, כמה דקות לפני שיוצאים מהבית זה לא יהיה מאוד נבון לתת לזאטוט לבחור את הנעליים איתן הוא יילך לגן. הרבה יותר עדיף לעשות זאת ערב קודם, כשיש לכולם מספיק זמן ופניות. לעומת זאת בגינה, אחר הצהריים, נשמח לאפשר לזאטוט לבחור אם הוא מעדיף להישאר שם או ללכת לבית של יותם שבדיוק הזמין אותו אליו, אם זה לא מתנגש בתכניות אחרות שלנו, כמובן.

     

    4. על מה יש לי שליטה ועל מה לא

    מגיל צעיר מאוד ילד צריך להתחיל להבין שלא תמיד הוא יוכל לבחור, לא תמיד המציאות מיישרת קו עם הרצונות שלו. מה לעשות? הקורנפלקס שהוא רוצה לאכול בבוקר - נגמר. איתמר לא הסכים לבוא אליו כי הוא הולך ליניב. נוסעים היום לסבתא וסבא, אפילו שבא לו ללכת לבריכה. לעיתים זו הבנה כואבת ולא נעימה, אך חשובה ובלתי נמנעת.

     

    5. בחרת? עכשיו תלמד לחיות עם זה

    הקושי המרכזי בבחירה הוא שברגע שאנחנו בוחרים במשהו אנחנו בעצם מוותרים באותו רגע ממש על כל האפשרויות

    האחרות. בחרתי באדום? הכחול והירוק וכל שאר הצבעים הם כבר מחוץ לתחום. לא קל, וודאי כשמדובר בנושאים חשובים באמת. אז בואו נאמן את הילדים, משלב מאוד ראשוני, לעמוד מאחורי הבחירות שלהם ולהבין את מהותה האמיתי של הבחירה. בחרת לקנות את הצעצוע הזה? זה מה יש. מותר להתחרט, אלא שלא תמיד אפשר לשנות. כשאנחנו מקבלים את העובדה הזו מבלי להתמוטט, גם הילדים ילמדו, לאט לאט, לחיות איתה יותר בשלום.

     

    6. החזירו אליו את השאלה כשהוא מתקשה לבחור

    "ומה אתה חושב, מתוק שלי?". בשאלה הפשוטה הזו אנו מעבירים לו מסר שאין לנו ספק שגם לו יש מה לומר ושהוא לגמרי מסוגל להתמודד בכוחות עצמו עם הדילמה הנתונה. תגובה כזו לאורך זמן תפחית באופן משמעותי את הפנייה האוטומטית שלו אלינו לעזרה בכל עניין ודבר, ותשמור את האפשרות הזו לסוגיות כבדות משקל ומהותיות יותר.

     

    במקביל, זה הזמן והמקום לערוך בדיקה כנה עם עצמנו. האם, אולי, באיזשהו מקום, קיים בנו רצון כלשהו (ממש פצפון) לשמר את התלות הזו?

     

    7. הניחו לו לטעות כשהוא מתעקש

    כשברור לו שהוא יודע מה נכון ומה טוב עבורו, גם אם אתם רואים אחרת, גם אם אתם מבינים ממרום שנותיכם שהבחירה שלו היא שגויה והוא עומד לשלם בגינה מחיר לא פשוט – בשלב מסויים פשוט הניחו לו. זה קשה, אבל זו הדרך בה גם אנחנו למדנו את השעורים המשמעותיים של החיים שלנו - על בשרנו, עם כל הכאב הכרוך בדבר.

     

    מה כן נוכל לעשות? להיות שם, לחכות מהעבר השני עם חיבוק ומילה טובה, עם כל האמפטיה שנוכל לגייס, ללא שמץ של "אמרתי לך!". החיים הם המורה הטוב ביותר.

     

    8. מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

    בייחוד היום, בתקופה בה אנו חיים, כשיש כל כך הרבה מכל דבר, כל כך חשוב לדעת לבחור. ההתנסויות האלה, מגיל צעיר ולאורך כל החיים, מאמנים את "שריר הבחירה". בואו נדאג לכך שכשהם יגיעו לדבר האמיתי, כבר יהיו באמתחתם מספיק שעות של ניסיון.

     

    9. לילד שלכם יש חיים נפרדים

    ידעתם על כך? נכון שאתם הוריו, עם כל המשתמע מכך (שזה המון!), אך הילד שלכם חוצב את דרכו האישית, הפרטית, הנפרדת שלו בעולם, ובזה לכם יש רק חלק מאוד קטן. הוא זה שיחיה את חייו ויפיק את לקחיו, הוא זה שייהנה מבחירות טובות וישלם על בחירות פחות מוצלחות, הוא זה שיבחר במה, מתי, כמה ואיך לשתף ולהתייעץ אתכם. עשו הכי טוב שאתם יכולים - יותר מזה אי אפשר.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן 

     




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בחירות של ילדים. מטעויות רק לומדים
    צילום: shutterstock
    אלי זוהר ניב
    צילום: עדי ארד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים