"הכלכלן החשוב ביותר בעולם"

קשה להיות ג'פרי סאקס בימים אלו. אחד הכלכלנים החשובים באמריקה, שהותיר את חותמו על מדינות שונות בעולם כולו, מאוד מודאג ממצב העולם, כשהכלכלה, עבורו, היא רק אינדקציה טכנית למה שחשוב באמת. רעב, עוני, פערים חברתיים שהולכים ומעמיקים, משבר כלכלי באירופה ופוליטיקה מבולבלת ומסוכסת בארצות הברית – כל אלה לא נותנים לו מנוח. האיש שנחשב לאורים ותומים כלכלי-חברתי חושב שהמשבר הנוכחי הוא סימן נוסף לשינוי השלילי שעובר על המעצמה היחידה בעולם, שינוי שזרעיו ניטעו כבר לפני שלושה עשורים.

לו סאקס היה חי בימי התנ"ך ודאי היו מכנים אותו נביא חורבן. היום רבים רואים בו משכיל פסימיסטי, כזה שגם ניסיון חייו העשיר וגם הידע ההיסטורי העשיר שלו לא מצליחים לשכנע אותו שיהיה טוב, בהתחשב במצב הדברים נכון לעכשיו.

"אני מאמין ברעיון הנשגב שידע יכול לפתור בעיות בעולם". סאקס באפריקה

ג'פרי דיוויד סאקס, 57, נולד באוק פארק, פרבר אמיד של דטרויט, מישיגן.

"אני לא מבקר שם יותר. בפרברים עדיין יש שפע, אבל המצב בדטרויט הוא הדוגמה העגומה ביותר למצב המדכא של ערים באמריקה. זוהי הטרגדיה הגדולה של האזור".

איך היו החיים שם?

"ובכן, במשך תקופה רציתי להיות רופא ואחר כך רציתי להיות עורך דין. נו, מקצועות יהודיים ברורים וטובים. היו לי מודלים לחיקוי. אבי התחיל כעורך דין והיה לי דוד שהוביל מחקר רפואי. בכלכלה התחלתי להתעניין רק לאחר התיכון. מאז התאהבתי בנושא ולא הסתכלתי אחורה".

אחד החברים המוכרים ביותר מילדותך הוא מנכ"ל מיקרוסופט, סטיב באלמר.

"כן, גדלנו באותה השכונה ואולי אפילו היינו ביחד בגן. למדנו להכיר אחד את השני טוב יותר בכיתה ח', כשהשתתפנו בקייטנת מתמטיקה ביחד למשך כמה שנים. למעשה, הוא גם למד שנה מתחתיי בהארוורד".

סאקס היה לאחד הכלכלנים הצעירים בהיסטוריה של הארוורד, והפך למרצה עוד לפני לימודי הדוקטורט. האקדמיה בארצות הברית יודעת לשמר כישרונות, וסאקס בילה במרומי מוסד-העל במשך 19 שנים לפני שעזב את בוסטון לטובת ניו-יורק, כאן הוא מרצה באוניברסיטת קולומביה, ובין היתר מלמד יחסים בינלאומיים, מנהל ובריאות הציבור, מסחר ופיתוח ואף משמש דירקטור במכון ארת'. עם למעלה מ-45 אלף אנשים שעוקבים אחרי חשבון הטוויטר שלו, הוא עדיין נהנה מהמגע היומי עם תלמידיו.

"אני מלמד את הקורסים שלי כבר שנים, דבר שאני מוצא כיפי, מספק ומאתגר. אבל מזה עשור אני משלב תוכניות לימוד חדשות שעזרתי לפתח. אני מנסה לראות בחינוך את מה שהוא אמור להיות באמת – תרומה משמעותית לחברה. כלומר, אני לא חושב רק על הלימוד שנעשה בכיתה אלא מנסה לראות את התמונה הרחבה יותר, וזה מרגש מאוד כי זוהי תקופה בה כל מה שאנו יודעים על חינוך ישתנה באופן משמעותי בגלל העולם ובגלל הטכנולוגיה. מאוד מעניין".

מה מטריד את תלמידיך יותר מכל?

"באופן כללי אני סבור שאנשים צעירים מודאגים מהבלגן בעולם. לפחות אלו שלומדים אצלי. ואני לא בדיוק מרגיע אותם... אני אומר להם שוב ושוב שהמצב בחוץ רע, מסובך מאוד, שאין תשובות פשוטות ושהם לא ימצאו אותן בכיתה שלי. הם ימצאו בעיות הסבוכות זו בזו. אבל יש פתרונות, שכן אני מאמין ברעיון הנשגב שידע יכול לפתור בעיות בעולם. זה מה שמניע אותי. יש אנשים שעדיין תוקפים את הגישה הזו, שבאמצעות ידע נמצע פתרונות. חלק מהמתקיפים פשוט פסימיסטים. חלקם ציניים בצורה קיצונית שאומרים שהאנושות כולה חסרת היגיון ולכן קידמה איננה אפשרית. למרבה הצער יש עובדות רבות שתומכות גם בצד הזה של הדיון".

חסר אינטרסים

סאקס נשוי לרופאת ילדים והם הורים לשלושה משלהם. בצעירותו, בילה סאקס שנתיים מחייו בישראל, ויש לו בני דודים מדרגות שונות בארץ. לבקשתי, הוא פותר קושיה ציבורית:

"אנשים אכן סקרנים לגבי השאלה האם יש לי קשר משפחתי לסאקס מגולדמן-סאקס, אבל למיטב ידיעתי התשובה היא שלילית".

האם היית רוצה שיהיה קשר כזה?

"בהתחשב במה שהם עשו לאחרונה הייתי אומר שעדיף שזה יהיה קשר משפחתי רחוק, אבל אפילו קשר כזה לא קיים, לדעתי".

סאקס מדגיש שהאינטרס המרכזי שלו הוא ידע, חינוך ופיתוח. שהוא לא מושקע בתנודות שווקי ההון אותם הוא מנתח.

"לכולם יש אינטרסים. אז לפחות ניסיתי לפשט את חיי כך שאין לי אינטרסים עסקיים או קונפליקטים שיקשו על המצב. כל חיי חשבתי שחינוך הוא דבר נעלה וזה כל מה שרציתי לעסוק בו. הגיון יכול לפתור בעיות ובאופן טבעי נמשכתי לבעיות קשות ביותר. אף אחת מהן לא נפתרת לחלוטין".

תאר לי סדר יום טיפוסי שלך. 

"ובכן, אני קם בארבע בבוקר והולך לישון בחצות. בין לבין אני קורא אי-מיילים, עורך שיחות וידאו עם אירופה ואסיה, קורא שלושה עיתונים ואז אני הולך לעבודה. משם היום מסתבך בגלל שלל הפעילויות שאני עוסק בהם, הייעוץ למדינות. אני מנסה לכתוב–דבר שאני עושה במקטעים קצרים. אני מייעץ למזכ"ל האו"ם ועוד. היום שלי הוא הדבר הכי לא מתוכנן או מסודר שאפשר לתאר. כל יום שונה ואני בנסיעות מרובות או בטלפונים. אני נואם, נפגש עם תלמידים ומתמודד עם כאבי ראש ובעיות פרקטיות בעבודה. בערבים אני משתדל להיות עם המשפחה ולעזור לבת שלי עם לימודי הפיזיקה שלה. ראה, מצאתי לעצמי חיים שמאפשרים לי להיות עם רגל אחת באוניברסיטה ורגל אחת בעולם המעשה. זה מאוד מספק, מתגמל ומעשיר אינטלקטואלית. אבי, שהיה אקטיביסט חברתי, השפיע עלי מאוד, ואני אוהב לפתור בעיות גדולות ולהשתמש בידע שצברתי הלכה למעשה".

בשנות השמונים נתת יעוץ כלכלי למדינות מזרח אירופה, כשהן ביקשו לעבור מקומוניזם לכלכלת שוק חופשי.

"ואני חושב שזה היה חכם ואני גאה במה שעשינו ומרגיש בר מזל על הזדמנות להשפיע בצורה חיובית. אני מאמין שהצלחנו להשפיע משתי סיבות: האחת, למדתי היטב ועבדתי קשה כדי להגיע ליכולת הזו ושנית, אני בא לנסיבות שכאלו עם הרבה רצון טוב ובלי רצון לעשות לביתי, למרות מה שנכתב עלי לעיתים. מעולם לא לקחתי סנט מהממשלות האלו. זה משהו שמעניין לעשות, ומה שהמריץ אותי זה הרצון להביא לשינוי חיובי בעולם, מחויבות מוסרית ואתגר אינטלקטואלי. אני מאמין בעשיית טוב. בנוסף, אם אתה מביא ידע ורצון טוב לאתגרים מסבוכים ביותר ואלו נשארים מסובכים או אפילו נעשים לגרועים יותר, אתה לא יכול לייסר את עצמך".

מייעץ לכל העולם. סאקס בקניה

קצת נאיבי?

"אני לא חושב שאני נאיבי, ככה אדם חייב לחיות מוסרית בעולם מאתגר ביותר. אין לי שליטה על כמעט שום שאני עושה, אבל לאף אחד, כמעט, אין. ההבדל היחיד הוא שאני מנסה למגר את מחלת המלריה, לעזור לרוסיה או לטפל בהיפר-אינפלציה. הרבה אנשים צועקים ולהרבה אנשים יש סיכון כלכלי במה שקורה. אני, באופן כללי, לא אוהב פוליטיקאים, והם לרוב לא אוהבים אותי. אני אומר את מה שאני חושב וזה מרגיז הרבה אנשים. אז במובן הזה, בניגוד להרבה דברים שנאמרו, אני יודע שתרמתי לטובה, כי הייתי שם כשזה קרה, הייתי בלב תהליכים היסטוריים וזה תהליך קשה למעלה ממה שאפשר לתאר. אני מסכים עם אמירתו של נפוליאון: ההיסטוריה היא מעשיה שלרוב מסכימים על אמיתותה. אז עם כל התסכול ממה שקורה בעולם אני עדיין שואב סיפוק מהעבודה שלי".

אגב, מה דעתך על הנעשה בכלכלה הישראלית?

"בראיה רחבה, הרי שהכלכלה הישראלית היא סיפור הצלחה עצום שהפך את כוח המוח להון אדיר. אבל אני חושב שיש לישראל שתי בעיות גדולות: חוסר שוויון חברתי משמעותי, שכמובן מזעזע את החברה כעת, ושנית, אני לא שמח על המצב עם הפלשתינים – ומי יכול להיות שמח מכך? אני לא חושב שישראל עשתה את כל מה שהיא יכלה כדי להשיג שלום. כמו בכל סיטואציה שכזו, אפשר לומר דברים על כל צד, וגם זה מכביד עלי, כי אני תמיד אומר שכל מה שיכול להיעשות צריך להיעשות".

מטרה מדינית מוסרית

עיקר פרסומו של סאקס, כאמור, מגיע מתחום הכלכלה. הוא כתב ספרים רבים בנושא, וכמה מהם כיכבו ברשימת רבי המכר של "ניו-יורק טיימס". הוא אף נבחר

אביהוא כתבה - טיוי

 פעמיים ברציפות על ידי המגזין הדועך "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם (2004 ו-2005). קצת יותר מעשור קודם לכן, השבועון של "ניו-יורק טיימס" קבע שסאקס הוא "ככל הנראה, הכלכלן החשוב ביותר בעולם". הוא זכה לעיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר מטעם ממשלת הודו, ובין היתר הוא מחזיק בתארים של כבוד ממוסדות אקדמאיים אין ספור, מהונג קונג, דרך בולגריה ועד לשוויץ.

לאחרונה יצא לאור ספר חדש פרי עטו, Price of Civilization. בפרק ההקדמה סאקס מדבר על ה"הידרדרות המוסרית" של האליטה הפוליטית והכלכלית של ארצות הברית, שאינה נוהגת בכבוד ובהבנה כלפי השכבות הנמוכות יותר בחברה האמריקאית והעולמית. ללא שינוי במצב הנוכחי, גורס סאקס, לא תהיה צמיחה כלכלית משמעותית ובת קיימא. שם הספר, אגב, הוא ציטוט מאימרה ידועה של שופט בית המשפט העליון בשליש הראשון של המאה העשרים ואיש הרווארד, אוליבר וונדל הולמס, שגרס כי שתשלום מסים הוא מחיר למחיה בחברה מתוקנת. באותו הקשר: ג'פרי סאקס הוא מעריץ ידוע של הגישה הכלכלית הנהוגה במדינות סקנדינביה הגובות מסים כבדים אותם משקיעה המדינה באיכות החיים של כל אזרחיה.

"הספר הזה הוא הניסיון העדכני שלי להבין את אמריקה. זו מדינה שונה מהמדינה שהיא הייתה לפני שלושים שנים. אמריקה איבדה את דרכה המוסרית ברמה הלאומית וברמת ההנהגה העולמית. אני מאלו שמאמינים שלמדינות ולממשלות צריכה להיות מטרה מוסרית, והדעה הזו היא לא פופולרית במיוחד. אני עדיין בדיעה שחלק ממשמעות קיומנו היא ליצור חיים טובים יותר. ארצות הברית הפסיקה לעשות את זה ברמה הפוליטית והמצב נהיה גרוע יותר. התלוננתי על המימשל האמריקאי כמעט לכל אורך הדרך וטענתי שהם לא עושים מספיק. שהם קצרי רואי ושהם מתמקדים יותר מדי באינטרסים הצרים של ארצות הברית ולא בוחרים בדרך נעלה יותר. אך יחד עם זאת אומר שבעבר נקטנו בדרך חיובית יותר מאשר כיום. יש לנו משבר מוסרי חמור למדי במדינה הזו".

איך אתה מסביר את העובדה שישנם כלכלנים עם תיאוריות מנוגדות לחלוטין לשלך? תיאוריות שגם עובדות לפחות מדי פעם?

"אתה יודע, כלכלה היא לא מדע מדויק. יש הרבה ידע, יש הרבה ניסיון, יש הרבה שיפוט אישי שאדם מביא עמו. להיות כלכלן טוב זה כמו להיות רופא טוב, לכן אני קורא לכך 'כלכלה קלינית'. אשתי היא רופאה, אבל עוד קודם לכן היא אדם נהדר, וזה הופך אותה לרופאה מעולה. היא מקשיבה היטב, היא בוחנת כל מקרה לגופו ולפי האדם שמתאר את הבעיה, אם זה המשפחה או האמא. עליך להיות קשוב לניואנסים דקים, ועליך לשים לב בזהירות לכל מה שקורה. אני יודע שלכמעט כל מה שאנחנו אומרים יש פוטנציאל להיות שגוי, ולכן על אדם תמיד ללמוד ולבחון את דיעותיו. אבל אני מאמין שצברתי ניסיון רב בתחום, שכן עבדתי עם מדינות רבות וראיתי סיטואציות אינספור, דבר שהוליך אותי לדרך שונה מזו שצעדתי בה לפני שלושים שנים ברמת היכולת שלי להעריך את הנעשה. אז כשאני מוצא את עצמי בדעה המנוגדת לזו של עמיתיי אני לעתים אומר שיש להם רעיון מענין, ובפעמים אחרות אני אומר שאין להם את התחושה הנכונה לגבי הנעשה. במהלך המשבר הכלכלי הגדול, בשנים 2009-2008, היו לי דעות שונות לחלוטין מאלו של כמה כלכלנים בכירים ביותר. אני מאמין שחוויתי ממקור ראשון משברים כלכליים רבים מסוג אלו שארצות הברית חוותה וזה נתן לי כמה רעיונות לגבי כיוונם של תהליכים ומה כדאי לעשות. אני למעשה כלכלן פוליטי, שכן כלכלה ופוליטיקה קשורות זו בזו במידה רבה, בטח אם מדברים על תקציבים ורגולציה וכו'. בניגוד לרבים מעמיתי, אני סבור שכעת מדובר במשבר חברתי-מוסרי ולא במשבר כלכלי-עסקי".

אם זו הגישה הנכונה, מדוע לא מקשיבים לך?

סאקס נאנח: "ב-26 השנים שאני מייעץ באופן פעיל ניסו לממש את מה שאני מציע אולי ב-50 או 40 אחוזים מהמקרים. אתה אומר המון דברים: רבים מהם נדחים על הסף, וגם בזה מאשימים אותך... הפרשנות שלי היא שהאליטות כרגע לא מגלות אחריות מספקת, ושגם קולגות שלי באקדמיה מחפשים להתעשר ונותנים לכך קדימות ראשונה. אז כן, העשירים צריכים לשלם יותר מיסים, ופוליטיקאים לא צריכים לפעול באופקים של שנתיים. אנחנו צריכים לחשוב קדימה. אלו לא מסרים פשוטים והם אכן לא התקבלו על ידי המימשל הזה. זה לא מפתיע אותי, כי אני מעביר ביקורת חברתית עם אספקט טכני-כלכלי כמו אחוזי תקציב ושיעורי צמיחה ותזמון ועוד. אבל, באופן כללי, הביקורת החברתית שלי לא מתקבלת כרגע בברכה בבית הלבן".

להעביר את המסר

סאקס גם טומן ידו באירגון "הבטחת מילניום" ששם למטרה למגר את העוני והרעב העולמי, לצד דמויות שונות המגיעות מכיוונים שונים, כמו תעשיין הבגדין טומי הילפיגר, הזמר הסנגלי יוסו אנדור, הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר ואחרים. במאמר שכתב לאחרונה ב"ניו-יורק טיימס" טען סאקס שמי שחושב שהחורף הקר יבריח את המפגינים מוול סטריט צריך לחשוב שוב. "דור המנהיגים החדש רק נמצא בחיתוליו. עידן הקידמה החדש החל". מסיבות אלו הוא סבור ש"אין למימשל הנוכחי במה להתגאות" וש"העתיד נראה גרוע מאוד".

היית מצליח יותר להשפיע על המדיניות הכלכלית במדינה אחרת?

"אני אוהב את מה שאני עושה. אני לא לוקח אחריות על המשבר, אני רק מודאג כל הזמן ממה שקורה בעולם. זה כבר הפך לדרך קבע אצלי. אגב, אני מוקף במאות קולגות שאומרים לי לדאוג אפילו יותר, אם זה בגלל האקלים או מה לא. הם אומרים: 'זה יותר גרוע ממה שאתה חושב וחלון ההזדמנויות הולך ונסגר'. אז לא נראה לי שהייתי יותר אפקטיבי במקום אחר, ויש לי הרבה מזל לזכות בבמה קבועה שכזו ולהגיע להרבה אנשים. שאלת האפקטיביות שלי בכלל תלויה באיכות הרעיונות שלי וביכולת האישית שלי להעביר את המסר. זה מה שאני מנסה לעשות".