ילדות מדגמנות, מה אומרות האמהות?

• לטור הקודם של מיכאלה
  

סינדי קרופורד והמשפחה(צילום: Gettyimages)

ואיך אפשר בלי זיכרונות מימים עברו? פתאום קלטנו שעברו כבר 20 שנה מאז שטסנו יחדיו לברזיל לכהן כשופטות בתחרות יופי של סוכנות עלית.

סינדי הייתה בתחילת הרומן שלה עם ריצ'רד גיר, ומאוהבת עד עמקי נשמתה. היינו יושבות בחדר המלון ליד הטלפון, בוהות ומחכות שיצלצל ובצד השני יישמע קולו של מר גיר. היא חיכתה - ואני בעיקר קיוויתי שלא ישבור את ליבה. כך ישבנו בדריכות ובזמן שסינדי התקלחה אני קיבלתי את תפקיד המזכירה האחראית שמחכה לשיחה. כשהצלצול ממר גיר הגיע הרגשתי איך אני נושמת לרווחה!

כמה צחקנו על אותן ילדות שהיינו לפני כל כך הרבה שנים, איך לא דמיינו שיום אחד נמצא את עצמנו במסיבה באל.איי - מחליפות חוויות על חיתולים וילדים במקום לרכל על צלמים ומעצבים.

ולכל אלו שתוהים: סינדי עדיין נראית מ ד ה י ם, יפהפייה אמיתית עם ג'ינס, טי שירט, מעט איפור וגוף מהסרטים. 

ילדות מדגמנות

בחודשים האחרונים אנחנו עדים יותר ויותר לדיון הציבורי בנושא העסקת ילדות צעירות בתחום הדוגמנות - ובמיוחד בקמפיינים למותגים הפונים לנשים בוגרות, כמו הקמפיין של אל פנינג למארק ג'ייקובס או היילי סטיינפלד עבור מיו מיו. זה נהיה מין טרנד שכזה, ולצערם הרב של המפרסמים שקיוו לזכות בתשומת לב חיובית לגימיק, ספגו גלי ביקורת ועוררו מחלוקת מוסרית.

אל פנינג למארק ג'ייקובס, מודעת הקמפיין צנועה הרבה פחות(צילום: Gettyimages)

כמו בכל דבר אחר בחיים, אני מאמינה שהדיעה בעניין לא יכולה להיות נחרצת. בואו לא נתמם, כבר שנים שילדים הם חלק בלתי נפרד מתעשיית הבידור והאופנה, וגם בזמנים שעבדתי בחו"ל היו לא מעט אמהות לילדות צעירות שהגיעו לסטים בניסיון לגרום לפרסומן תחת התירוץ שזאת דרך נפלאה לחסוך כסף לקולג'.

אני לא פה בכדי לצאת בהצהרות על מה נכון או לא, אלא חושבת שצריך לבחון כל מקרה לגופו. יכול מאד להיות שתמונות לכאורה פרובוקטיביות של הילדות בקמפיינים של המבוגרים הם סוג של ניצול לרעה - אבל מצד שני ילדות שמדגמנות לגילן בקמפיינים ראויים ומוקפדים זה לא בהכרח דבר נורא.

קאיה, בתה של קרופורד במודעת הקמפיין לורסצ'ה יאנג

אמא סינדי, שליוותה את קאיה ליום הצילומים ושהתה על הסט במשך כל היום אמרה שהיא מאוד מאושרת וגאה בבת הקטנה שלה. במקרה הזה, על סמך ההיכרות האישית אני מניחה שמדובר בחוויה קטנה מעולם האופנה שסינדי אפשרה לקאיה ומכאן היא תעדיף שתמשיך להתרועע ולשחק עם בני גילה.  

ומה אצלי? לא פעם שואלים אותי אם ארשה לילדים שלי לדגמן. האמת שכרגע (לשמחתי) לא נראה שהנושא הזה מעניין אותם בכלל. אבל אם בכל זאת בתי טליה תגלה התעניינות, אתמוך בה עם כל הלב אבל באותם תנאים שהציבו לי הוריי בתחילת דרכי. אבי ז"ל אמר לי שאני חייבת להיות תלמידה טובה ואם רמת הציונים שלי תרד - אני יכולה מראש לשכוח מהשאיפות, הטיסות והחלום.

כשאני מתבוננת אחורה, אני רואה כמה הוריי צדקו. כשהתחלתי לעבוד בחו"ל הסברתי שאני יכולה לעבוד רק בחופשים ואם היה לי מבחן אז את יום הצילום היינו מזיזים. באופן מפתיע דבריי פשוט התקבלו, כיבדו את החלטתי והבינו אותה. אז נכון שמגיל צעיר חייתי גם בעולמם של המבוגרים אבל הייתה הפרדה ברורה, הייתי גם אותה מיכאלה התלמידה שמגיעה בתלבושת אחידה ולומדת עם החברים בכיתה.

ההסכם הזה שעשיתי עם הוריי בתחילת הדרך איפשר לי להישאר עם הרגליים על הקרקע ותמיד ידעתי שיש לי בית חם ואוהב שתומך בי. אבי התגאה מאוד בצילומים ובהצלחת הקריירה שלי, אבל יותר מכל נהנה לציין שהבת שלו לומדת באוניברסיטה.

• לאתר החדש של מיכאלה ברקו