ליאם ניסן: "אני עם סרטי פעולה גמרתי"
בגיל 60 ליאם ניסן ממשיך לרוץ, לקפוץ ולירות ב"שטח פראי" - מותחן הישרדות על רקע הנופים המושלגים של קנדה הקפואה. “אני אוהב את הפיזיות של הסרט", הוא אומר ומודה כי היה קשה בצילומים: "כל שחשבתי עליו היה לשרוד את הקור". ראיון
מיהו גבר? שאלה זו המעסיקה לא מעט מאיתנו עומדת במרכזו של המותחן החדש "שטח פראי” ("The Grey") בכיכובו של ליאם ניסן, ג'נטלמן הוליוודי ממוצא אירי, הזכור לרובנו כאוסקר שינדלר ב"רשימת שינדלר" של סטיבן שפילברג.
בניגוד לקלאסיקת השואה הגדולה, ב"שטח פראי” מגייס ניסן את קמטי מצחו השרמנטיים לא במטרה לתעתע בבירוקרטיה הנאצית, אלא בכדי להיאבק בזאבי ענק החולשים על רכס הרים מושלג באלסקה, עליו מתרסק מטוס ובו צוות קידוח נפט. אל מול להקת הזאבים, ניצבת קבוצת גברים ניצולים אשר מרגע ההתרסקות יאלצו לשרוד גם את הקור העז.
הטבע החי והדומם מנסה להכריע את הפולשים שיפלו גם במלכודות האגו הגברי (והזאבי) - נדבך פסיכולוגי אשר נוסף לסאגת ההישרדות. בסרט אשר צולם בקנדה בקור קיצוני, נעשה שימוש בזאבים אמיתיים אשר אולפו במיוחד. אם לשפוט את מאמצי הפרסום והקידום לסרט, נראה שמפיקיו מקווים שיהפוך לשובר קופות בינלאומי. בשבוע הפתיחה בארצות הברית בלבד, גרף הסרט סכום שכיסה כמעט את ההשקעה בו המוערכת בכ-25 מיליון דולר.
פרא וג'נטלמן
את "שטח פראי” אני רואה בפריז. הקרנת העיתונאים מתקיימת בערב קפוא, במלון יוקרתי במערב העיר. למרות הקור העז שממחיש את אווירת הסרט, סערת רגשות מתחוללת באולם ההקרנה. בכיסא שלצידי עיתונאית מגזין רכילות צרפתית לא מצליחה לכבוש את התרגשותה. בכל פעם שלהקת הזאבים הביוניים מגיחה היא קופצת במושבה. ארנק פתוח מדמם ובו תמונה של אישה וילדים מורם מהשלג. הזאבים גבו קורבן נוסף - מותחן פעולה קל דעת מהזן שממלא אולמות בישראל.
אני פוגשת את ניסן לראיון בחדר מלון יוקרתי, ויחד איתי, על כורסאות בסגנון לואי ה-16, ממתינים עיתונאי תרבות וחברה מרחבי אירופה. ברור שביקורו של הכוכב ההוליוודי מושך הרבה תשומת לב, והזמן המוקדש לכל אחד מאיתנו קצוב, ואנו מוגבלים לשאלות בנושא הסרט בלבד. אשת יחסי ציבור נוקשה שולפת אותנו מחדר ההמתנה, ומושיבה אותנו לראיונות מול הטאלנט.
ליאם ניסן - על כל 193 הסנטימטרים שלו - הוא במציאות כל שניתן לתאר שיהיה, ג'נטלמן מושך ושרמנטי בעל עיניים כחולות בוהקות. הוא ניחן באותה גבריות נונשלנטית אשר משווקת כנכסו המקצועי. הוא עונה לשאלות בהקשבה ובנימוס, אך גם באסרטיביות. הוא מזכיר את מוצאו האירי, בהקשר לתרבות התיאטרון "שהושרשה בו”, אך בסרט ניכר כי הוא ניחן בסיבולת אדירה שמוציאה אותו מהאולם אל תנאי עבודה קשים, כמו שחיכו לו ביערות המושלגים של קנדה.
איך זה הרגיש לעבוד עם זאבים אמיתיים במהלך הצילומים? ניסן מספר כי לא היתה קירבה גדולה בין שחקני הסרט למשתתפים הכלביים שלו. "זאב זו חיה מסוכנת אשר לא ניתנת לשליטה מלאה", משיב ניסן. "הסצנות בהם הזאבים מופיעים עברו אדפטציה ממוחשבת שנועדה להפוך אותם למעין גרסה לכרישים של שפילברג מ'מלתעות'. על הסט לא התקרבנו לזאבים, שהגיעו עם מאלפיהם. מה שכן, אכלנו תבשיל בשר זאבים בעל טעם של גומי".
"אנשים מצפים לגיבור מורכב"
התסריט לסרט שכתבו לסרט ג'ו קרנהאן ואיאן מקנזי ג'פרס מאניש את הזאבים שמקבלים תפקידים ראשיים בסרט. הם מאורגנים במבנה היררכי ומנהלים מלחמת התשה פסיכולוגית כנגד קורבנותיהם האנושיים. ניסן, החכם שבקבוצת הגברים, מוצג כמי שיודע כיצד יש לנהוג ביצורים המיסטיים צמאי הדם.
באופן צפוי וקלישאתי, אך משוחק היטב, הוא מנהיג את חבורת הניצולים, בניסיון להגיע למקום מבטחים. סצינות הדם הרבות אינן מספקות חוויה קלה. אני מותשת מכיסוי עיניי מחשש לבחילה, ובו זמנית מוצאת עצמי במתח לקראת ההתפתחויות בעלילה.
בעוד שבועיים ימלאו שלוש שנים למותה הטרגי של אשתו של ניסן, נטאשה ריצ'רדסון. ב-18 במרס 2009 השחקנית הבריטית מצאה את מותה בתאונת סקי במדרונות המושלגים של מחוז קוויבק שבקנדה, אותה מדינה (במחוז קולומביה הבריטית) בה מצא את עצמו ניסן מצטלם ל"שטח פראי" בקור עז ובסביבה עוטה לבן. למרות שהקשר האירוני אינו מכוון, הוא מודה כי מצא בצילומים ניצנים של התמודדות אישית עם האובדן.
"אני חושב שבמידה מסוימת היתה פה התמודדות, מצאתי איזשהו קתרזיס בפרויקט, אולם זה לא היה באופן מודע", הסביר. "במהלך הצילומים כל מה שחשבתי עליו היה כיצד לשרוד את הקור. המשחק ונוכחותה של המצלמה נשכחו בשלב מסוים. לא הבנתי עד כמה התנאים יהיו קשים עד היום הראשון על הסט בו הטמפרטורה לא עלתה אל מעל 24-. ימי הצילום היה קצרים במיוחד בשל שעות האור הספורות. בשבוע הראשון כולנו שאלנו את עצמנו, מה לעזאזל אנחנו עושים כאן".
ואכן נראה שג'ון אוטוויי, הדמות אותה מגלם ניסן בסרט, מוצגת לצופים כבעלת עבר בעייתי ויחס מורכב לחיים ולאמונה. בסצנה מסוימת, בה מתגאה במיוחד במאי הסרט קרנהאן (שביים את ניסן גם ב"צוות לעניין") קורא הגיבור לשמיים לעזרה ומבקש מאלוהים סימן לקיומו.
"אני לא חושב שאנשים מאמינים יותר לגיבורים סטואים, זה שייך לשנות ה-70", אומר ניסן. "אני מאמין שאנשים מצפים לגיבור מורכב יותר, בעל נקודות חולשה. הליהוק שלי יצר סרט שונה מזה שהיה מתקבל עם שחקנים צעירים יותר, כגון כריסטיאן בייל, אשר נשקל לתפקיד".
הדרך לאוסקר - שינדלר
ניסן נולד בשנת 1952 בצפון אירלנד, ילדם השלישי מתוך ארבעה של זוג קתולי אדוק מן המעמד הנמוך. בילדותו נמשך ניסן לזירת האגרוף, ובמקביל גם לבמה, עליה עלה לראשונה במסגרת הפקה שהועלתה בבית ספרו. שנים יעברו עד אשר יחזור ניסן למשחק ובשנת 1976 הצטרף לקבוצת תיאטרון חובבנית בעיר בלפסט. למחייתו עבד במבשלת בירה וניסה מזלו בלימודי מחשבים.
ניסן כאביר גוויין בסרט "אקסקליבר"
בשנת 1980, הבמאי ג'ון בורמן העניק לניסן את תפקידו הגדול הראשון בקולנוע - "אקסקליבר". במהלך הצילומים, פגש ניסן את השחקנית הלן מירן שהפכה לשותפתו בדירה בלונדון.
מכאן ואילך הנוכחות הבולטת של ניסן כבשה את המסכים והוא הופיע בסרטי הרפתקאות כ"המצור על יבשת קרול" (1983) של פיטר ייטס, ובסרטים היסטוריים כמו "המרד על הבאונטי" (לצד מל גיבסון ואנתוני הופקינס), ו"המשימה" (לצד רוברט דה-נירו). הוא אף הגיח בתפקיד קטן ב"מחץ הדלתא" עם צ'אק נוריס ב-1986.
ניסן כאוסקר שינדלר ב"רשימת שינדלר"
בשנת 1986, עבר ניסן להוליווד, שם נסקה הקרירה שלו עם תפקידים נוספים כגון זה בסרט "חשד" לצד השחקנית-זמרת שר, ובסרט "דארקמן", בו הוא מגלם את הגיבור - מדען מצולק פנים במסע נקמה אחר פושע. סרט זה זכה להכנסות עתק בקופות, והעלה את שמו לתודעה ציבורית. כך בחר בו שפילברג ל"רשימת שינדלר" מ-1993, לאחר שהוקסם מכשרונו ומסגנונו המאופק של השחקן. זוהי ההופעה הידועה ביותר של ניסן עד היום וזיכתה אותו במועמדות לאוסקר באותה השנה.
ב-1996 חזר לשורשים כשצץ על המסך כמנהיג האירי הלאומי מייקל קולינס בסרט שנקרא על שם הגיבור, והביא לשחקן שבחים רבים. בשנת 1999 לוהק ניסן ל"אימת הפנטום" - הראשון בטרילוגיית הפריקוולים של "מלחמת הכוכבים". הציפייה העצומה בעולם ליציאתו של הסרט העניקה לניסן את נקודת השיא השנייה בקריירה שלו.
ניסן, שיציין השנה יום הולדת 60, עומד כיום עם קריירת משחק מפוארת עם מעל ל-60 סרטים. רק השנה צפויים לצאת כחמישה סרטים בהשתתפותו. אולם נדמה שהכמות אימה מעידה דווקא על האיכות.
"אני אוהב את הפיזיות של 'שטח פראי' יש משהו פראי ופשוט בגורם המניע של הסרט, מטוס, התרסקות, גברים, זאבים, הישרדות. העלילה אינה מונחה על ידי מישהו מאחורי מחשב".
"מה תאחל לעצמך להמשך?” אני שואלת מתוך רצון לציין עמו את יום הולדתו הקרב ובא. "אני לא חוגג ימי הולדת" עונה ניסן בחוסר נוחות, "אבל עם סרטי פעולה גמרתי".
אז ניסן לא רוצה להשתתף בסרטי פעולה, אבל האם הוא צריך לחשוש ממיעוט הצעות? כנראה ששחקן במעמדו של ניסן לא צריך לחשוש, אבל הוא בהחלט צוחק על אפשרות זו בסדרה של ריקי ג'רווייס וסטיבן מרצ'נט "Life's Too Short", בכיכובו של הגמד ההוליוודי וורוויק דיוויס. בפרק המדובר, ניסן הענק מתחנן בפניו כדי להצטרף לקומדיה שלו. "אני מופיע בתור עצמי, כליאם ניסן", הוא מספר. "וורוויק מסרב וככל שאני מבקש יותר, כך אני הופך למצחיק פחות".
לפנייה לכתב/ת 
