העשור האדום

רק בשנות השמונים הצליחה הפועל תל-אביב להשתחרר מהצל הענק שהטילה עליה היריבה העירונית המושבעת מכבי תל-אביב. בעשור הזה קמה במחלקת הכדורגל של הפועל תל-אביב קבוצה ששלטה ללא עוררין, בצוותא עם מכבי חיפה, בליגה. העשור המוצלח החל עם זכייתה של הפועל באליפות המדינה בעונת 1981-1980 וזאת לאחר 12 שנים עקרות.
כבר באליפות זאת ובהמשך בכל העשור, עלה ופרח שמו של משה סיני, השחקן המזוהה ביותר עם נבחרת ה"שדים האדומים". סיני, בחור צנום בן 19 מיפו, שזה עתה הצטרף לנבחרת הבוגרים של הפועל תל-אביב, התגלה עד מהרה כשחקן קישור יחיד במינו - מבשל שערים, כובש ממצבים נייחים ומנהיג אולטימטיבי.
לצידו של סיני פרחו בקישור רפעת (ג'ימי) טורק, שהכניס מרכיב משמעותי של עוצמה למרכז המגרש, ואלי (קוקוס) כהן – אחד הקשרים הדפנסיביים הטבעיים הראשונים בכדורגל הישראלי. חוליית ההגנה של הקבוצה אופיינה בתיאום ברמה גבוהה ובקשיחות רבה. שיחקו בה יוסי זאנה, נמרוד דרייפוס, יעקב אקהויז וגבי לסרי, והם הגנו בעיקשות על שערו של השוער הוותיק אריה בז'רנו. את המסירות המתוחכמות של סיני ניצלו החלוצים שבתאי לוי (שנבחר בצוותא עם סיני לשחקן העונה) וגילי לנדאו. את כל החבורה המוכשרת הזו הנהיג דוביד ("הכריש") שוויצר, מהמאמנים הגדולים והמעוטרים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. תחת שוויצר שיחקה הפועל תל-אביב משחק התקפה מסודר המתבסס על שיטה בסיסית אחת: תנו את הכדור לסיני והכל כבר יסתדר בסוף איכשהו.
הרכב קלאסי : בז'רנו, דרייפוס, זאנה, לסרי, אקהויז, נחמיאס, אלי כהן, טורק, סיני, לנדאו, שבתאי לוי. (זיתוני, יחבס, בוזגלו)
מאמן: דוביד שוויצר