לא רק פיתוי: סטריפ-דאנס ככלי להעצמה נשית

"גברים בעלו את התנועה הסקסית. הם הפכו אותה למשהו שנועד לשרת ולפתות אותם", אומרת מיכל מנדלביץ' (32), מורה לסטריפ-דאנס, שמאמינה שאין כל סתירה בין ריקוד שנלקח מעולם החשפנות ובין העצמה נשית ופמיניזם. "בעוד התנועה המקורית היא עגולה, נשית ורכה, אנשים מסתכלים על סטריפ-דאנס כאל משהו מטונף, הרחוק מאד משהמשמעות המקורית שלו", היא אומרת.

עוד בנושא:

יום הולדת במועדון חשפנות: צלקת לליבידו שלי

היא חשפנית של מילים לעיני קהל מציצים

אין דבר יותר פמיניסטי מלהתפשט

מתביישת בגוף שלך? אין בעיה, תתפשטי

כבר כמה שנים שישראל הולכת ונסחפת בשיגעון ה'סטריפ דאנס'. פתאום כולן רוצות להיות חשפניות, אבל רק בכאילו. מכוני כושר ממהרים להצהיר שמערכת חוגי היוגה, הפילאטיס והג'אז שלהם כוללת גם ריקודי סטריפטיז וריקוד על עמוד, ושהריקודים הללו מומלצים במיוחד לכל מי שמעוניינת לשרוף כמה שיותר קלוריות.

כרמן אלקטרה סטייל

אני לא מאמינה שמישהי מהמשתתפות בחוגים הללו, הייתה מעוניינת להתפרנס ממקצוע בעייתי כמו חשפנות. אף אחת לא באמת מתכוונת לערוך 'לפ-דאנס' (חיכוך אגן) על מישהו, לפשוט את בגדיה בפומבי או לעלות לאחד החדרים הפרטיים, אך עם זאת, קשה שלא להתרשם מהמהפך שעבר סגנון הריקוד הטעון והבעייתי, מהשוליים אל לב המיינסטרים.

אחת האחראיות על המהפך, היא לא אחרת מהדיווה המפורסמת ונוטפת הסיליקון, כרמן אלקטרה, שהגיחה לעולמנו ב"משמר המפרץ" והחליטה כצעד קרייריסטי, פופוליסטי וסקסי במיוחד, להשיק ליין קלטות DVD ללימודי סטריפ-דאנס. דיוות אמריקאיות רבות, ביניהן סינדי קרופורד ופריס הילטון, רצו אחרי הטרנד, ודיווחו על רכישת עמוד חשפנות שיקשט את סלון ביתן.

מבחינה היסטורית, בעוד המושג "סטריפטיז" הוטבע באופן רשמי רק ב-1932, אמנות החשפנות הולכת שנים רבות אחורה, אל המיתולוגיה ואל האלה אינאנה, שנפלה לגיהינום כדי להחזיר את אהובה, דאמאוז. בכל אחד משבעת שערי הגיהינום בהם נאלצה אינאנה לעבור, היה עליה להסיר את אחד מפרטי הלבוש או התכשיטים שקישטו את גופה.

הריקוד שלה היווה השראה או אולי את הבסיס לריקוד המפורסם של שבעת הצעיפים של שלומית בת הרודיאס, שלפי הברית החדשה, רקדה ריקוד זהה עבור הורדוס אנטיפס. גם אוסקר ויילד הושפע מהריקוד, והפך אותו למרכז המחזה שלו, "שלומית".

בסטריפ דאנס בניגוד לצורתו המקורית, לא מסירים שכבות. בנות הקבוצה(צילום: דלית שחם)

דיווה ליום אחד

סממנים כמו פיתוי, פאם פטאליות וסקסיות, שאפיינו את הריקוד במשמעותו המקורית, הם חלק אינטגראלי מהריקוד גם בגלגולו הנוכחי, אולם את כל המשמעויות הנלוות והמלוכלכות אולי המתקשרות אליו, מבקשת מיכל מנדלביץ' לבטל.

את מנדלביץ' אני פוגשת בסטודיו יפואי ואינטימי במיוחד. מאחר והיא מצהירה שהחוג שלה ("שוגר שייקר") הוא חגיגה לנשיות ומטרתו לעזור לנשים להרגיש טוב עם עצמן ועם הגוף שלהן, החלטתי להגיע לשיעור ניסיון, כדי לבדוק איך ריקוד ארוטי מצליח להתיישב עם העצמה נשית, ומדוע עלינו, כנשים, לאמץ סממנים מעולם החשפנות כדי להרגיש טוב עם עצמנו.

בשיעור פגשתי נשים שמודעות לעצמן ולכוחן הנשי, ומעידות כי בניגוד לסטריאוטיפ, הן לא רוקדות בשביל להרשים את בני הזוג העתידיים שלהן (כולן רווקות, אגב), אלא בשביל להתחבר לעצמן, לאהוב ולקבל את הגוף שלהן.

"הגענו למקום בו נשים מנסות לחקות גברים, וזאת טעות", אומרת מנדלוביץ'. "אנחנו לא גברים, לעולם לא נהיה גברים ואין לנו צורך להפוך לגברים. עוצמה יכולה לבוא גם מרכות. דווקא מהמקום הרך והרגיש נשים מסוגלות להשיג הרבה יותר. הסטריפ-דאנס עוזר להתחבר למקום הזה, וכל אחת יכולה למצוא בתוך עצמה את הדיווה שהיא".

לכל העדכונים, כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק