הקהילה בטולוז מפוחדת: "מקום היהודים בישראל"
הקהילה היהודית בצרפת זועזעה קשות בעקבות הפיגוע בבית הספר בטולוז. הורי הילדים היהודים בעיר העדיפו שיישארו בבתים לאחר אירוע הדמים. נער בן 17 סיפר שפנו אליו בשיעור כדי להעבירו למקום מוגן: "לא רוצה להמשיך להעביר את חיי בצרפת"
אחת אחת עברו מנהלי בתי ספר בטולוז בין כיתות הלימוד, ועצרו את השיעורים. דקות אחרי הטבח בבית־הספר "אוצר התורה", ביקשו המנהלים לדעת מי מתלמידיהם יהודי. "הייתה מתקפה נגד ילדים יהודים", אמרו לילדים שהרימו את ידם. "אתם מתבקשים לצאת מהשיעור ולהצטרף לשאר הילדים היהודים במתחם סגור ובטוח".
הפיגוע בביה"ס בטולוז - העדכונים האחרונים:
- האופנוען מהפיגוע נחשף: "הקטנוע נגנב החודש"
יממה לפני כן, ביום ראשון בצהריים, השתתפו כ־300 מיהודי טולוז בטקס חנוכת בית ספר בעיירה הסמוכה סייר־גוד. המוסד החינוכי נקרא על שמה של ז'אן לוין, יהודיה ילידת בלגיה שנמלטה לצרפת והסתתרה במקום במשך בין השנים 1940־1942, עד שהנאצים תפסו אותה והיא נשלחה למחנה ההשמדה באושוויץ, שם נספתה. לא חלפו 24 שעות, ובבית ספר אחר בטולוז התרחשה הזוועה שהזכירה ליהודי העיר את אותם ימים אפלים של אימה.
"הגעתי לבית הספר 'אוצר התורה' שניות אחרי הטבח", סיפר אתמול ג'אן מישל כהן, רופא שינים שבתו לאה בת ה-12 לומדת במקום. "לא ראיתי את היורה, אך כשראיתי את הגופות ואת הדם, כשהבחנתי בקליעים שנורו בהם מטווח אפס בראש, הבנתי שזה מתנקש אנטישמי. התקשרתי לבית הספר היסודי, והוריתי למורים לסגור מיד את השערים, ולאבטח את הילדים בכניסה שלא יעמדו ליד השער".
גם ניקול ירדני, נשיאת ארגון הגג של יהודי צרפת בטולוז, חששה שהרוצח עלול לפעול שוב. היא התקשרה למנהל בית ספר התיכון העירוני "לפייר דה פרמה" ולבתי ספר נוספים בעיר וביקשה שתוגבר השמירה על התלמידים היהודים במקום. התוצאה: בצרפת 2012 נכנסו מנהלים ומורים לכיתה, ועצרו שיעורים כדי לברר מי מהתלמידים יהודים, במטרה להעבירם למקום מוגן.
איתן כהן (17), תלמיד י"ב באחד מבתי הספר בעיר, היה ביום שני אחד מאותם בני נוער יהודים שעזבו את ספסל הלימודים. לדבריו, הצוות החינוכי גילה רגישות ונוסח הפנייה היה מעודן. "פנו אליי בפני כל הכיתה, ואמרו שאם אני לא מרגיש בנוח להמשיך וללמוד אני יכול להצטרף לשאר הילדים היהודים שמתפללים", סיפר איתן. "הרגשתי נבוך מאוד".
ירדני הבינה אתמול את המשמעות המצמררת שקיבלו הפעולות המתבקשות לשמירה על ביטחונם של התלמידים. "קשה לי לומר שזאת הייתה החלטה פשוטה או נכונה", היא מודה ביושר. "אבל כשדבר כזה קורה אתה קודם כל חושב אך להציל חיים, ורק אחר כך מה יהיו ההשלכות".
אבל בינתיים, חברי הקהילה היהודית בטולוז מפוחדים. החשש של הורים יהודים לשלוח את ילדיהם לבית הספר נמשך גם אחרי אירוע הדמים, וגם הורים שילדיהם אינם לומדים במוסדות יהודיים העדיפו אתמול להשאיר את הילדים בבית.
ההרגשה הקשה אמנם החריפה לאחר הטבח בבית־הספר, אבל מזה כמה שנים שחברי הקהילה היהודית מרגישים לא בטוחים בעיר. בעקבות האווירה הקשה, רבים מיהודי המקום שוקלים לעלות לישראל. "אני לא רוצה להמשיך ולהעביר את חיי בצרפת", אמר אתמול איתן, וסיפר כי קיבל את ההחלטה עוד לפני הרצח. "בחודש יולי אעשה עלייה. המקום של יהודים הוא במדינת ישראל".
הקהילה נפרדה מקורבנות הפיגוע
אתמול ב-12:00 בצהריים יצא מסע ההלוויה הארוך של ארבעת הנרצחים. עשרות מתלמידי בית הספר, צעירים בני 15 ברובם, הקיפו את המכונית המסחרית שאליה הוכנס ארונו של המורה הנערץ, יהונתן סנדלר. פרצי הבכי השקט והחרישי שאפיין את היממה האחרונה הוחלפו בקריאות שבר וזעקות כאב שהדהדו את האוויר הקר.
בעיניים דומעות ופנים כווצות הם חבטו ביגון על שמשות המכונית וסרבו להיפרד. שיירה של מכוניות, שבה בכירי הקהילה היהודית יצאה מחצר בית הספר בדרכה לשדה תעופה מקומי, משם המריאו הארונות בליווי בני משפחתם לפריז, ומשם בטיסת "אל על" לישראל.
לבקשת נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, נעמדו שעה לפני כן כל תלמידי בתי הספר במדינה לדקת דומיה, לזכר הקורבנות. בגן הילדים ובית הספר היסודי "גן רש"י" בטולוז ניצבו שרי הפנים וההגנה לצד ראשי הקהילה היהודית, כשלפניהם זאטוטים המנסים להבין מדוע כולם התאספו כאן סביבם.
הרב הקריא פרק בתהילים, והילדים חזרו אחריו מילה אחרי מילה. אחר כך נשמעה תפילת קדיש. שר הפנים קלוד גואן פיזר שוב מילות תמיכה והכריז כי צרפת לא תשקוט עד שהרוצח הנתעב ייעצר ויועמד לדין.
כוחות משטרה רבים ליוו משם את השרים לבית הספר 'אוצר התורה'. אל מול ארונות עץ בארבעה גדלים שמאפשרים בקלות לזהות מי טמון בהם, זעק הרב אברהם ווייל, רבה הראשי של טולוז בפני השרים: "הקורבנות שמונחים כאן לפניכם צריכים להיות העדות האחרונה עבורכם כדי לפעול שלא יהיו קורבנות כאלו נוספים. ערכי היהדות הם ערכי הרפובליקה הצרפתית, שהיא הרפובליקה שלנו ובהם אנחנו חייבים לדבוק".
לפנייה לכתב/ת 
