רבותיי, סנסציה: ההפתעות הגדולות בצ'מפיונס
רגע לפני שאפואל ניקוסיה פוגשת את ריאל מדריד ברבע הגמר, ליקטנו את מסעי הקסם הגדולים בהיסטוריית המפעל. ואיך לעזאזל קשור בלומפילד לכל העניין?
עוד ב-ynet ספורט:
אפואל של 2011/12: הגדולה מכולן
אז אמנם הבית ממנו עלתה הקבוצה הקפריסאית לא היה "בית המוות", אבל זה ממש לא מפחית את גודל ההישג. אפואל ניקוסיה הדהימה את אירופה עם ניצחונות ביתיים על זניט סנט פטרסבורג ופורטו (אליה עוד נגיע בהמשך) וסיימה את בית 7 עם תשע נקודות וכרטיס לשמינית הגמר.
הקבוצה של איוון יובאנוביץ' לא עצרה שם, לא התרגשה מה-1:0 בליון במשחק הראשון של שמינית הגמר והצליחה להשיג את השער המיוחל ב-GSP. בבעיטות ההכרעה מהנקודה הלבנה אפואל ניקוסיה נעזרה ביכולת מצוינת של השוער דיוניסיס חיוטיס והשלימה את הסנסציה, 3:4 מדהים בדרך להיות הקבוצה הקפריסאית הראשונה שמגיעה רחוק כל כך באירופה.
פאו של 1995/96: לא רק כדורסל
עד עונת 1995/96, פנאתינייקוס אתונה היתה זכורה לנו בעיקר מהכדורסל, אך ב-3 באפריל 1996, מחלקת הכדורגל של פאו נכנסה לעניינים ולתודעה. אותה עונה החלה כשהיוונים דילגו על פני היידוק ספליט בשלב המוקדמות, בזמן שמכבי ת"א נגעה אף היא בשלב הבתים, אך נכנעה לגראסהופרס ציריך ואלכסנדר קומיסטי בבלומפילד.
פאו, עם חואן רמון רושה על הקווים, זכתה להגרלה יחסית נוחה, כשאף אימפריה לא עמדה בדרכה בשלב הבתים. זה החל רע, עם הפסד
היוונים הבטיחו לעצמם את המקום ברבע הגמר עם 0:2 גדול על אלבורג בבית, כשאלכסיס אלכסודיס כובש כבר בדקה הראשונה, ומי היה מאמין - פאו מסיימת ראשונה את שלב הבתים. גם ברבע הגמר שיחק המזל לפאו, שהוגרלה לצמד מפגשים עם לגיה ורשה. היוונים חילצו 0:0 בחוץ, וצמד של וארז'יחה הוביל אותם ל-0:3 גדול בבית - פאו בחצי הגמר, בלתי נתפס.
אך השיא עוד לפנינו. ב-3 באפריל 1996, פאו מתארחת באמסטרדם אצל אייאקס, מהקבוצות הגדולות באירופה של אותן השנים. זה נראה היה כמו עוד 0:0, אך שלוש דקות לסיום הגיע אותו וארז'יחה, וכבש את שערו השישי באירופה, פאו מנצחת 0:1 ענק. זה לא הספיק, כשיארי ליטמנן הוביל את ההולנדים ל-0:3 באתונה, והיוונים פספסו גמר היסטוריה מול יובנטוס, שזכתה בגביע מול אייאקס.
פורטו של 2003/04: תכירו, ז'וזה מוריניו
הפתעות בליגת האלופות מגיעות מדי כמה שנים, אך נדיר שמדובר בזכייה בתואר, All the way. זה מה שקרה עם פורטו של ז'וזה מוריניו. זה החל רע, עם 1:1 בבלגרד והפסד ביתי 3:1 לריאל מדריד של זינאדין זידאן. אך ההתאוששות הגיעה במחזור השלישי, כשהפורטוגלים חזרו מפיגור לניצחון 2:3 בחוץ על מארסיי של דידייה דרוגבה.
כאן פתחו המוריניואים רצף של שלושה ניצחונות, עוד אחד על מארסיי (0:1) ו-1:2 בבית על פרטיזן (צמד של בני מקארתי), וגם תיקו במדריד
קווינטון פורצ'ן עוד העלה את יונייטד ל-0:1 בפורטוגל, אך עוד צמד של מאקרתי העניק ניצחון חשוב למוריניו. באנגליה זה נראה היה הסוף, כשפול סקולס קבע 0:1 בדקה ה-32, יתרון שהחזיק מעמד עד לדקה ה-90, אז הגיע קושטיניה וקבע 1:1 - פורטו מדיחה את מנצ'סטר יונייטד הגדולה, באולד טראפורד.
בשלב הבא - ליון. דקו וקארבליו סידו לפורטוגלים 0:2 חלק בבית, ושער מהיר של מאניש בגומלין סימן את הבאות - פורטו נפרדה מליון ב-2:2 ועלתה לחצי הגמר. צמד המשחקים מול דפורטיבו לה קורוניה לא התעלה לרמה גבוהה, עם 0:0 בפורטוגל במשחק הראשון, ושער מהנקודה הלבנה בדקה ה-60, מרגלו של דרלאי, שהעלה את מוריניו למעמד הגמר.
כאן כבר היתה חגיגה גדולה. היריבה: מונאקו של דידייה דשאן. המקום: גלזנקירשן, גרמניה. 39 דקות מהפתיחה שלח קרלוס אלברטו בעיטה חזקה מתוך הרחבה וקבע 0:1, ותוך ארבע דקות קבעו דקו (71) ודימיטרי אלניצ'ב (75) 0:3 - מוריניו ופורטו אלופי אירופה. לפחות בכל מה שקשור במוריניו, לא בפעם האחרונה.
גטבורג של 1994/95: פרגוסון עוד זוכר
את ההדחה הדרמטית של מנצ'סטר יונייטד בשלב הבתים של ליגת האלופות קשה לשכוח. בפעם האחרונה שזה קרה, האחראית לכך הייתה גטבורג, קבוצה צנועה אותה אף אחד לא ספר.
בבית קשה עם יונייטד, ברצלונה וגלאטסראיי, הדהימו השוודים את כולם עם ניצחונות ביתיים על כל שלושת היריבות, ועלו מהמקום הראשון בבית 1. היריבה ברבע הגמר הייתה באיירן מינכן, ולמרות 0:0 בגרמניה, באיירן השיגה 2:2 בחוץ בדרך לשלב הבא.
דינמו קייב של 1997/98: שבצ'נקו פורץ לתודעה
את עונת 97/98 אין אחד באוקראינה שישכח. דינמו קייב, היום שם מוכר בכדורגל האירופי אבל אז הרבה פחות, העפילה לרבע גמר
הליגה האירופית. ועדיין, הערב הגדול בתולדותיה היה ב-5 בנובמבר 1997, ניצחון 0:4 מדהים בקאמפ נואו כשאנדריי שבצ'נקו (עוד לפני שעבר למילאן וצ'לסי) הדהים עם שלושער תוך 35 דקות.
דינמו קייב סיימה ראשונה את הבית המוקדם (שכלל גם את פ.ס.וו וניוקאסל), אבל הודחה ברבע הגמר מול יובנטוס (2:5 בסיכום שני המשחקים). כעבור שנה העפילה לחצי הגמר, אבל אז, למען האמת, זו כבר לא נחשבה הפתעה כזו מסעירה.
לפנייה לכתב/ת 
