פיק אפ: נסו לצוד לבדכם, ללא עזרת חבר
גברים רבים מניחים שאם יגיעו לבר המקומי מוקפים בחבריהם הטובים, יהיה להם קל יותר להתחיל עם בנות. דנה מויסון חושבת שזאת טעות שעלולה לעלות בבחורה
מושג ה-"וינג-מן", או בשמו העברי "טייס משנה", עשוי להיות מוכר לכם מסרטים שוברי קופות ("אהבה בשחקים") ומסדרות טלוויזיה שהפכו לקאלט ("איך פגשתי את אמא"). המונח אפילו זכה להגדרה בויקיפדיה, ומתייחס לאנשים שעוזרים לחבריהם לממש כמיהות רומנטיות עם מועמדות פוטנציאליות. או בקיצור, להתחיל עם בחורות.
עוד בנושא:
פיק אפ באינטרנט: כל חוקי המשיכה
היכרויות ברשת: 5 סוגי תמונות שאסור לכם לשים
פייסבוק: אתר היכרויות או שוק טורפים?
אין ספק ש'טייסי המשנה' הם חברי אמת. בין אם הם מזמינים עוד דרינק לחברה הנדבקת, כדי שתוכלו לבקש מבחירת לבכם את מספר הטלפון שלה, ובין אם הן מחייכות חיוך שנראה כמו פרסומת לקולגייט לחבר המשועמם, הם תמיד נמצאים שם בשבילנו.
יתכן שעד לרגע זה לא ידעתם שיש לכם טייס משנה בחיוג המהיר, אבל האמת היא שלרובנו יש אותם. בדרך כלל מדובר בחברינו הטובים שמשמשים כ"אביזרי אופנה" הכרחיים לסצנת הברים, ובלעדיהם לא נצא לאף מקום בו יש אספקה בלתי נדלית של אלכוהול לצד ריכוז גבוה של בני המין השני. כפי שנכתב בתנ"ך, "טובים השניים מן האחד", וכנראה שזה נכון גם במקרה הזה.
עם זאת, עולה בי תהייה: עד כמה חברינו הנאמנים באמת עוזרים לנו להשיג תוצאות בשטח? מחקרים רבים מצאו שעצם הנוכחות של אנשים אחרים לידינו משנה את התנהגותנו, אך האם זה בהכרח לטובה? הנה כמה תופעות לוואי שהיה כדאי לציין בהוראות השימוש של ה'וינג-מן' שלכם.
1.מי השפיע על הביצועים שלי?
תופעת לוואי זו מתבטאת בהשפעה שיש לנוכחות של אנשים אחרים על הביצועים שלנו, בין אם הם משתפרים או נפגעים עקב כך. איך נדע מתי טייס המשנה שלנו יעזור לנו לפלרטט בחלקלקות ומתי הוא יגרום לנו לגמגם משפטי פתיחה נדושים? מדובר במנגנון פשוט: המרצה חברתית בסך הכל מעוררת את התגובה הדומיננטית שלנו כלפי סיטואציה מסוימת.
אם מדובר במטלה פשוטה או שגרתית, סביר להניח שנשלוף את התגובה הנכונה, זאת אומרת שאם אתם חשים דון ז'ואנים בפוטנציה, "עזרת חבר" תוציא מכם את המיטב. לעומת זאת, אם המטלה נתפסת כמסובכת כנראה שהתגובה הדומיננטית שלנו תהיה שגויה, ואז נוכחותם של אחרים עלולה להגביר את הסיכוי שנפשל. במילים פשוטות, אם אתם לא בטוחים ביכולות החיזור שלכם, עדיף שתשאירו את החברים בבית.
מה שעוד יכול להשפיע עלינו הוא עד כמה ה"צופה" נתפס בעינינו כמומחה בתחום, וכבעל יכולת להעריך את הביצועים שלנו. סביר להניח שנתפקד אחרת מול עיניו הבוחנות של השחקן המשופשף מאשר מול עדשות המשקפיים העבות של החנון בחבורה. הסבר נוסף לקיומה של התופעה מסתמך על העובדה שלכולנו יש הפרעת קשב וריכוז ברמה כזו או אחרת. הקושי לחלק את הקשב שלנו בין אובייקט המטרה (בחורה במיני) לבין כל שאר הגירויים שמסביב, גורם לנו לפעול על "אוטומט", גם אם זו לא התגובה המתאימה באותן נסיבות.
לפי התיאוריה הזו, גם אובייקטים דוממים כמו אורות מנצנצים או חפצים בתנועה מתמדת, עשויים למשוך את תשומת לבנו ובכך להשפיע עלינו. מה אני אגיד, מזל שכדור הדיסקו יצא מהאופנה.
2. סמוך על צ'ארלס
תופעת הלוואי הזו באה לידי ביטוי בכך שלפעמים אנחנו נוטים לסמוך יותר מדי על טייסי (או ציידי) המשנה שלנו שיעזרו לנו "לסגור את העסקה", עד שלבסוף אנחנו שוכחים את מרכיב המפתח - עצמנו. או במילים אחרות: שכחנו להעביר הילוך ונשארנו על ניוטרל.
נרפות חברתית (מלשון הרפיה) מתרחשת כאשר מוטלת עלינו משימה משותפת, בלי התייחסות לתרומה הייחודית של כל אחד. פירוש הדבר הוא שאין קרדיט אישי. מה שקורה כתוצאה מכך הוא שכל שותף משקיע פחות וכך פוחת הסיכוי להצלחה. אם אתם מעוניינים להתחיל עם החמודה על הבר, אולי זה לא כזה רעיון גרוע לגשת אליה לבד. רוב הסיכויים שדווקא תשתדלו יותר במצב כזה מאשר יחד עם צייד המשנה שלכם.
חוקרים מסבירים את התופעה הזו באמצעות תחושת פיזור אחריות: האחריות הקבוצתית מפחיתה את האחריות האישית. אני מסבירה זאת בכך שאף אחד מאיתנו לא אוהב להיות הפראייר שכולם מרוויחים על חשבונו. מצד שני, לא נתנגד "לעשות קופה" על גבם של אחרים. כלומר, עברנו מפיזור אחריות למנטאליות ישראלית טיפוסית ועם זה כולנו כבר יודעים איך להתמודד.
3. זה רק אני או שחם כאן?
תחושת הצפיפות היא סובייקטיבית לחלוטין ולמען האמת, לא ממש תלויה בכמות האנשים שמסביבנו. היא מושפעת בעיקר ממידת השליטה הפסיכולוגית שיש לנו בסיטואציה. אם אני חשה שליטה במצב וחופש פעולה מוחלט, אני לא אחוש צפיפות גם באמצע איצטדיון בלומפילד בזמן המחצית. לעומת זאת, אם אני חשה הגבלה מבחינה פיזית או פסיכולוגית, אני ארגיש כמו סרדין בקופסה גם על קרוז של חמישה כוכבים ליוון.
חוקרים מסבירים זאת בשל העובדה שכל אחד מאיתנו זקוק למרחב אישי בינו לבין הזולת - רק שמה לעשות, בניגוד לעולם החי, אנחנו לא יכולים לסמן את הטריטוריה שלנו בשתן. במקום זה, אנחנו סומכים על רמזים לא מילוליים אחרים. לכן, אם מושא התחלתכם יכול לנחש נכונה את מספר הסתימות בפה שלכם, אנא, קחו צעד אחורה.
4. וינג מן עושה לכם כנפיים
לא כדאי שתבחרו במישהו שאוהב להתבלט ו"לגנוב את ההצגה", כדי שיהיה ה"וינג מן" שלכם. חוץ מזה, לביישנים מביניכם כדאי מראש להימנע ממקומות רועשים ועמוסים מדי, כי אז המיזוג היחידי שתחוו יהיה זה שמגיע מהתקרה.
מחקרים מצאו שתחושת אנונימיות מתקשרת להגברת התוקפנות, כך שאם מישהו מתחיל איתכם בצורה אגרסיבית מדי, פשוט תשאלו אותו לשמו. זה ידאג להזכיר לו שהוא לא באטמן ושאין לו שום מסכה על הפנים (או באטמוביל מגניבה להתפאר בה).
ואם כבר מדברים על תחפושות, נמצא שגם מה שאנחנו לובשים יכול להשפיע על התנהגותנו. במחקר שהשווה בין משתתפים שחולקו להם מדי אחיות לבין משתתפים שחולקו להם מדי קלו-קלאקס-קלאן, נמצא שהמשתתפים שלבשו את מדי הק.ק.ק נתנו שוקים חשמליים חזקים יותר מהמשתתפים במדי האחיות.
יכול להיות שאם נבקש מחברת קסטרו למתן את המצ'ואיזם בליין האופנה שלה, כבר לא נשמע יותר את המשפט: "תגידי, אבא שלך גנן?".
לכל הכתבות, הסקרים והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים