אהבת נעוריו / טור

חוזרים לכדורגל. בתוך כל הסחי והזוהמה בה מדשדש לאחרונה הכדורגל שלנו, הסיפור של ראובן עטר שחוזר למועדון נעוריו זוהר מעל ומזכיר לנו למה לעזאזל אנחנו אוהבים את המשחק הזה.

ראובן עטר חוזר הביתה:

• בלדב: "עד שלא נדע אחרת עטר מאמן נתניה"
• שחר: "עטר יאמן את מכבי חיפה בעונה הבאה"
• עטר: "מתרגש לחזור למכבי חיפה, סגירת מעגל"
  

אין סמלי מזה להראות שאפשר גם אחרת: ראש מתולתל, שבולט בין כל שלל קרחות נוגחות או מזיעות ממאמץ לגלגל אחריות, והנה מגיע עטר אחרי שעשה דרך ארוכה, מסע שבו למד, טעה, אך הקפיד על יושרה ופאסון - ועכשיו הוא נכנס בדלת הראשית של מכבי חיפה, המועדון בו שיחק מגיל 8. יקיר האוהדים שב הביתה. בחזרה לרומנטיקה.

ראובן עטר במדים הירוקים. ‏ (צילום: ראובן כהן)

1

2

3

4

5

6

7

אבל עזבו רומנטיקה, איך שלא הופכים אותו ראובן עטר (43) הוא סיפור מרתק. הילד מטירת כרמל, שגר בקיבוץ והולך לאמן את

מועדון הכדורגל הכי הישגי בארץ. ואל תתנו לחזות המנומנמת שלו להטעות אתכם. הוא קשוח, חד ויודע להיות רע כשמבחינתו צריך. אם תרצו "רוצח שקט" במובן הטוב של המילה.

מעבר ליכולות האימון, האינטואיציה הבריאה והיכולת לנהל חדר הלבשה בשקט שמזכיר ספריה עירונית, ההצלחה שלו במכבי נתניה הגיעה בין היתר כי במהלך השנים הארוכות בקופסה הוא בנה לעצמו שם מעמד ועוצמה שדומני אין לאף מאמן במועדון אחר. שחקנים אהבו אותו, אבל גם פחדו ממנו. ההנהלה חששה להתעסק איתו והוא גם הכיר כל בלטה וערצב בקופסה, וידע לנטרל מוקדי כוח בעיתיים מבחינתו.

אלישע לוי וראובן עטר. אחד הולך, אחד בא(צילום: ראובן שוורץ)

איך זה יעבוד במכבי חיפה, עם תקציבים גדולים בהרבה ובעלים שאוהב להיות מעורב? ימים יגידו. עטר יודע שהוא נכנס לבית חדש-ישן ומבחינתו, עכשיו רק תנו לו לעשות את מה שהוא יודע יותר טוב מהכל - כדורגל.

כמו כשהיה שחקן, כמו בניצחון הגדול ההוא ב-1993/94 (0:5) במשחק העונה מול מכבי ת"א. גם כשצפוף ויש בלגן, הוא יידע להתרומם מתוך ערימת האנשים ולכבוש את הגול הכי יפה במשחק. בהצלחה, רובן.