ערן קולירין: "הבית שגדלת בו לא יוצא ממך"
גיבור "ההתחלפות", סרטו החדש של ערן קולירין, בורח מחייו האפורים כשהוא מגלה מחדש את ביתו. אך מה קורה כשהבמאי עצמו נדרש לעבור חווייה דומה? יצאנו איתו למסע אפוף זיכרונות בבית ילדותו, מהאינטרקום המקולקל ועד המקלט המעופש
חמש שנים אחר צאתו, נחשב "ביקור התזמורת" לאחד הסרט הישראליים המצליחים ביותר בבתי קולנוע ברחבי העולם. הסרט, שמועמדותו לאוסקר הזר ב-2008 נפסלה בגלל סעיף בירוקרטי, הכניס יותר מ-14 מיליון דולר - סכום מכובד לכל הדעות. סיבה לגאווה עבור יוצרו, הבמאי ערן קולירין. על רקע ההישגים הקופתיים הללו, קצת תמוהה החלטתו של הקולנוען המוערך ליצור את סרטו החדש, "ההתחלפות" - יצירת קולנוע אמיצה, מורכבת ולא קלה לעיכול.
עלילת ה"ההתחלפות" מלווה את עודד (בגילומו של רותם קינן), השקוע בשגרת יומו כמרצה באוניברסיטה וכבעל לאשתו הארכיטקטית. השניים מתגוררים בבניין דירות גבוה ומנהלים חיי יומיום נטולי ריגושים. ואז, ככה פתאום, באמצע החיים, עודד שב במקרה הביתה מוקדם מהצפוי ומגלה את ביתו, אותו חלל אינטימי בו הוא חי, באור שונה - מה שגורם לו לבחון מחדש את חייו, ולנסות לשבור את המחזוריות המסרסת באמצעות מחוות ילדותיות טפשיות.
צרור עצות למלחמה בשגרה ברוח "ההתחלפות":
בסרט, שהוקרן בתחרות הרשמית בפסטיבל הסרטים היוקרתי בוונציה ואף זכה בפרסים שונים (ביניהם פרס המבקרים בפסטיבל סן פרנסיסקו השבוע), משתתפים גם שרון טל כאשתו של עודד, שירילי דשא כשכנה, ודב נבון כבעלה האקסצנטרי, המשמש מנטור לעודד בפעילות האינפנטילית שלהם במגרש המשחקים האורבני - המעלית, חדר המדרגות, המקלט ועוד.
לרגל צאת הסרט, התלוונו לקולירין בן ה-39 בביקור בבניין ילדותו במרכז תל אביב, אליו לא חזר שנים רבות, כדי לנסות ולהבין את המקורות המודעים והלא מודעים לתסריט, ולתפיסת המרחב של הבמאי בסרט ובחיים.
בסיור בין החללים הנסתרים בבניין התל אביבי המוזנח, נחשפים נופי ילדותו של קולירין, החללים הנסתרים שליוו אותו, תיבות הדואר החלודות, האינטרקום המקולקל, המקלט המעופש, חדר המדרגות הקריר, התקרה הנמוכה בקומה העליונה ומפתן דלת הדירה בה התגורר.
אם תצטרפו אלינו למסע, תוכלו לגלות היבטים רבים הנוגעים לסרט ולזכרונות שלנו, הילדים של ישראל הישנה והטובה של שנות ה-70. "אני עושה סרטים מרגשים ונוסטלגיים, לא תמיד כאלו שצריך לשבת לראות אותם עם ספר פילוסופיה", אומר קולירין.
"אני מאוד אוהב את הסרט הזה, הוא מאוד אישי ואני יודע לאן הוא מכוון. בסך הכל קולנוע זה הפרעה בתנועה, טעות במיקום, וזה מה שקורה בסרט. בניגוד למבוגרים שנכנעים להכתבות, ילדים מרשים לעצמם לטעות, לגעת בכל דבר, ולכן הם חופשיים. זה סרט על חופש, על תאוות חופש".
וכך גם הביקור המרגש בבית בו גדל, אחרי שנים רבות, מוציא מקולירין כמיהה לחופש ילדותי - ממש כמו במקרה של גיבור סרטו. ההמתנה חסרת המעש על המדרגות, הטיפוסים על המעקה, התכנסויות החברים בחצר האחורי ובמקלט - זיכרונות שקפאו בזמן ובחלל.
"אתה אומר לעצמך, הכל נשאר אותו דבר ואתה התבגרת. ולמרות זאת, אתה מרגיש שזה שלך", הוא אומר היום, זמן רב כל כך אחרי שעזב עם משפחתו לפרברים. "זה לא נפתר. הבית שלך, איפה שגדלת, זה לא יוצא ממך".
