שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החיים החדשים של עמית קדוש: 'כיף להיות בריאה'
    שנה וחצי עברו מאז שחזרה עמית קדוש מהשתלת תאי דם טבורי בארה"ב כדי להתגבר על הלוקמיה, והיום היא ילדה בריאה ופעילה בת תשע וחצי. "צריך להאמין ולהיות שמחים כדי להחלים", היא אומרת ל-"24 שעות" ב"ידיעות אחרונות"

    אחרי ההתרגשות וההמולה שציפו לה בשדה התעופה כשנחתה, ובתום מסע מייגע שבסיומו התגברה על מחלת הסרטן, הדבר הראשון שעמית קדוש עשתה אחרי שהניחה את המזוודות היה לצאת אל החצר. היא נשכבה על הדשא, פרשה ידיים לצדדים והביטה אל השמיים. לואיס הכלב רץ לקראתה.

     

    "הוא קפץ לי על הבטן בשמחה ולא הפסיק ללקק לי את הפנים‭,"‬ היא נזכרת ומחייכת, "זה היה כל כך כיף‭."‬

     

    מסע ההחלמה של עמית קדוש:

     

    שנה וחצי חלפו מאז אותם רגעים קסומים של שקט פנימי מהול בתקווה וגבורה. מאז אין לעמית בת התשע וחצי רגע דל. יש לה הרבה מאוד תחביבים להשלים אחרי שנאלצה להעביר כל כך הרבה זמן מחייה הצעירים בבית החולים, מהם מאה ימים שלמים בבידוד מוחלט.

     

    היא לומדת ורוקדת ג'אז ובלט והיפ הופ, הולכת לחוג אמנות, מציירת, יוצרת ומפסלת והולכת לצופים, ובחדרה ממתינות לה 365 פיות שאספה מהיום שבו חלתה.

     

    בשעות הפנאי היא גם אוספת בקבוקים ריקים שהיא מביאה אחת לשבוע לאיש אחד שפגשה בפלאפלייה ליד הבית - חסר בית שמחטט בפחים. כשראתה אותו לבה נחמץ והיא החליטה לפתוח עבורו במבצע. אחת לשבוע, יחד עם אחיה עומר, היא מביאה לו את כל הבקבוקים שאספה.

     

    קרחת משותפת עם אבא

    ביוני 2009 ליוויתי את עמית לנתב"ג בדרכה לבית החולים בדיוק שבצפון קרוליינה, שם נמצאה לה תרומת מח עצם מדם טבורי שהתאימה באופן חלקי. זה היה הסיכוי היחיד שלה להתגבר על המחלה שהתגלתה שלושה שבועות לאחר שהחלה ללמוד בכיתה א'.‬ היא ישבה אז על עגלת המזוודות שאותה הוביל אביה יובל, כשמסיכה מכסה את פניה. רק עיניה החכמות ומלאות התקווה הציצו אל העולם. היא מיעטה לדבר ורק ביקשה דבר אחד - "לחזור בריאה".

    ההורים הבטיחו וקיימו. עמית חזרה בריאה, ומאז שהתגברה על המחלה נוספה שמחה חדשה ומרגשת למשפחה המלוכדת והגיבורה שלה - "בוטן‭,"‬ התינוק שצפוי לצאת בכל יום מרחם אמה נעמי.

     

    "אני מספרת לו איך אבא נראה, ואיך עומר נראה ואיך כל המשפחה שלנו – כך שאיך שהוא יפקח עיניים הוא כבר יכיר את כולנו‭,"‬ מספרת עמית וצוהלת: "איזה כיף! עוד כמה ימים יהיה לי פוצקי קטן ואני אשים אותו בלאנץ' בוקס שלי ואקח אותו איתי לבית הספר‭."‬

     

    עמית צוחקת והנמשים המתוקים שלה רוקדים על לחייה. שערה שצמח מאז, גולש וגלי, אסוף לאחור. היא מתיישבת על הספה ומשחזרת את כל מה שעבר עליה מאז התגלתה המחלה. "זה התחיל מכאבי צוואר, ואז עבר לכאבי בטן ושוב צוואר וראש ואז עיניים וכל הגוף כאב לי‭,"‬ היא משחזרת. "הזעקתי את אמא כי הרגשתי לא טוב. הלכנו לרופא המשפחה שלא ידע מה זה ושלח אותי לעשות בדיקת דם.

     

    "גם אחרי הבדיקה לא ידעו מה יש לי, אז שלחו אותי לשניידר ואמרו לי שאני חולה בלוקמיה. נורא פחדתי, כי אפילו לא ידעתי על מה מדובר ומה יעשו לי. הייתי נורא לחוצה. כולי רעדתי. כשהייתי רואה מחט מרחוק הייתי בוכה. אחרי כמה פעמים מתרגלים לדברים האלה. כשהתרגלתי זה כבר לא כאב‭."‬

     

    כשהחלה בטיפולי הכימותרפיה שערה הארוך החל לנשור. "אבא של הילד שהיה מאושפז איתי בחדר הביא איתו מכשיר גילוח כדי לגלח לילד שלו את השיער. הוא סיפר את הילד שלו ואז לקחתי החלטה לבד ואמרתי לו 'יוסי, אני רוצה שתעשה לי קרחת, לא משנה מה‭,"'‬ היא מספרת ועיניה מחייכות כשהיא נזכרת איך אביה החליט לגלח גם את שערו.

     

    "באמצע שגילחו את אבא פתאום המגלח הפסיק לעבוד‭,"‬ היא משועשעת, "ונשאר לו שביל ריק באמצע ושיער בצדדים. הוא נשאר במחלקה להצחיק את כולם ואז יוסי צייר סמיילי וגילח את הכל. זה היה מצחיק". ‬

     

    ביקשה רק לחזור בריאה. עמית קדוש עם משפחתה היום (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
    ביקשה רק לחזור בריאה. עמית קדוש עם משפחתה היום(צילום: יובל חן)

     

    לא נמצא תורם מח עצם

    לאחר שחלתה ונתבשרה שעליה לעבור השתלה של מח עצם, עמותת עזר מציון ארגנה עבורה ועבור דן-דן בן השלוש מבצע התרמה ארצי. 62 אלף דגימות דם נאספו, אבל תרומה לעמית ולדן-דן לא נמצאה. ההורים יובל ונעמי לא אמרו נואש. כשנתבשרו שנמצאה עבורה תרומת תאי גזע מדם טבורי שמתאימה לה חלקית הם עזבו את ביתם בכפר סבא ונסעו לדיוק כדי שעמית תעבור את ההשתלה.

     

    בחודש הראשון היא עברה סדרת טיפולים קשה ואינטנסיבית, כולל כימותרפיה והקרנות, וגופה נחלש מאוד. "מאה ימים הייתי בבידוד",‬ היא משחזרת. "את היומולדת חגגתי עם עצמי ועם המשפחה כי אסור היה להכניס אנשים. אבא ואמא ועומר קישטו בלילה את החדר. ביום הראשון שיכולתי לצאת מהבידוד ירד בדיוק שלג, ואמא לקחה אותי על כיסא גלגלים כי עוד לא היה לי כוח ללכת. אספתי למטה שלג בשקית והבאתי אותו לפריזר שהיה לי בחדר ועומר ואבא עשו למטה איש שלג עם ברכה הביתה‭."‬

     

    איך העברת את הימים הארוכים בבידוד? 

    "מציירת, מפסלת וגוזרת. זה עזר להעביר את הזמן. היה לי קשה בארצות הברית כי התגעגעתי למשפחה, לבית הספר ולחברים. עכשיו זה כיף להיות בריאה - אני יכולה לעשות הרבה דברים שלא יכולתי לעשות כשהייתי חולה. אז אסור היה לי לאכול הרבה מאוד דברים - תותים ופירות וירקות. בננה זה היה הפרי היחיד שיכולתי לאכול כי יש בו פוטסיום, ומלפפון ששטפו וניקו באופן מיוחד.

     

    "אבל ברגע שיצאתי מהבידוד הכי אהבתי שהיו שם אופניים - וכל יום היינו רוכבים עליהם, והיה וויי-ספורט, והייתה תחרות בין הילדים ובכל פעם שהיו רואים אותנו עושים ספורט היו נותנים לנו חרוז בצורת רגל‭,"‬ היא מספרת ורצה לחדרה להביא את שרשרת הרגליים הצבעוניות שצברה ושמרה כמזכרת. "הייתה תחרות מי האח המצטיין של השנה ועומר, אח שלי, זכה. התעודה תלויה אצלו בחדר. זה כאילו תחרות מי האח שהכי עזר לילד החולה. עומר עדיין עוזר לי כל הזמן‭."‬

     

    איך הוא עזר לך? 

    "כשהייתי חולה, דבר ראשון מיד אחרי שחזר מבית הספר הוא תמיד בא לבקר ולהצחיק ולשמח אותי. הוא היה עושה דברים מטופשים ומצחיקים וקנה לי הרבה דברים. הייתה לי מורה לאנגלית שהייתה מעודדת אותי, וכל לילה אבא או אמא היו נשארים איתי בתורנויות. הייתי מתעוררת הרבה בלילות מהבחילות וכשהאחיות באו להזריק לי חומרים. זה לא כאב כי הייתה לי צינורית עם מחט שהייתה מחוברת לחזה, אבל זה היה מעיר אותי.

     

    "היו לי כאלה צנתרים בהתחלה בזרוע, הנה תראי את הצלקת, ובחזה היה לי כזה שממנו יצאו שלוש צינוריות והחיסרון שזה עלול להזדהם וזה מאוד מסוכן. איזה חמש פעמים זה הזדהם לי וזה כואב נורא ואין מצב רוח לעשות כלום וזה נורא קשה‭."‬

     

    לפני ההשתלה פחדת? 

    מאוד. כשראיתי שזה בסך הכל מזרק של דם אמרתי שזה לא נראה כזה נורא. נורא שמחתי וכולם היו איתי בחדר כשעברתי את ההשתלה‭."‬

     

    למרות החוויות הקשות שעברה, האופטימיות של עמית חזקה יותר מכל דבר, וגם כשהיא מדברת על הרגעים הקשים שעברה ועל המשברים היא מיד נזכרת ברגעים הטובים והשמחים.

     

    "‬באמריקה, תמיד כשיוצאים מאשפוז כולם מביאים סלסילות של קונפטי כאלה, וכשילד יוצא מהחדר כולם זורקים עליו את הקונפטי ועושים הרבה רעש. כאילו עושים מסיבת שחרור‭,"‬ היא אומרת. "השתתפתי במסיבות שחרור והרבה פעמים חשבתי איזה כיף זה יהיה כשלי זה יקרה ואני אצא מהאשפוז. כשהגיע הרגע הזה יצאתי כולי בחיוך והייתי נורא שמחה‭."‬

     

    בתחילת תקופת ההחלמה. עמית ואמה (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    בתחילת תקופת ההחלמה. עמית ואמה(צילום: עידו ארז)

     

    מגשימה חלומות

    אחרי שהשתחררה נשארה המשפחה להתגורר בקרבת בית החולים לצורך ביקורות - שאותן תמשיך לעבור אחת לשנה בחמש שנים הקרובות - ולמקרה שמשהו מסתבך. בתקופה הזאת היא למדה לדבר אנגלית שוטפת, ולפעמים בורחות לה מילים באנגלית במקום בעברית.

     

    באותה תקופה היא גם הגשימה הרבה חלומות. "טיילנו הרבה מאוד וגם הגענו לדיסנילנד. לקחו אותנו לבית מלון לילדים חולים והיה שם חדר אוכל שעשוי כולו מממתקים כמו הבית של עמי ותמי. והייתה לי כזאת סיכה שאם אני רוצה לפגוש מישהו מפורסם אני מראה את הסיכה והיו עוצרים את כל התור ונותנים לי לעקוף ולפגוש את מי שאני רוצה.

     

    "בתקופה הזאת גם היה לפעמים קשה, בעיקר כשהייתי באה עם אמא לקחת את עומר לבית הספר או חזרה והייתי רואה את כל הילדים נהנים. הייתי נורא מבואסת שאני לא יכולה להסתובב בחוץ, אז אמרתי לעצמי שזה לא כל כך נורא כי זה רק לבריאות שלי, וכשאבריא אוכל לעשות הכל. כשהייתי ממש מתבאסת עומר תמיד היה מעודד אותי שיהיה בסדר, שאסתכל על הטוב ולא על הרע‭."‬

     

    ומה היית אומרת לילד שעכשיו חולה? 

    "שלא יחשוב על הרע אלא על רק הטוב שייצא מזה בסוף. שכאילו זה לא משנה מה יעשו לו, שתמיד יישאר שמח. שתמיד ינסה להעסיק את עצמו ולעשות דברים שמחים ולא לחשוב על דברים עצובים. תמיד צריך לשמוח. ולכל מי שחולה במחלה קשה, גם אם לא מצליחים לעבור את זה - שלעולם לא יוותרו על הניצחון, שימשיכו להילחם, כי אם הם יאמינו ואם תמיד יהיו שמחים ויצחקו - הם יצליחו להתגבר ולהחלים".

    ב‭31-‬ במאי יתקיים מבצע התרמה עבור חולים מעדות שונות. לקראת המבצע קוראת עמית קדוש לאנשים לבוא ולתרום. "מהמבצע שלי עד היום ניצלו כבר 52 אנשים שנמצאה להם תרומה בזכות הדגימות שעזר מציון אספו בשבילי‭,"‬ מספרת עמית. "בעזרת דגימת רוק אחת קטנה אתם יכולים להציל חיי אדם".

     

    יום התרמה מיוחד ביום ה‭20:00-10:00 ,31.5 ,'‬, בעשרות מוקדים ברחבי הארץ. לתרומת 10 שקלים‬ סמסו את המספר 10 ל‭2255-‬. לבירור תחנת ההתרמה הקרובה אליכם: טל'‭1800-236-236 ‬




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יובל חן
    מאה ימים של בידוד. עמית קדוש היום
    צילום: יובל חן
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים