שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אל תחכו עוד רגע אחד, שפרו את העולם היום

    בעידן שבו אנו מוקפים בכל עבר בשנאת זרים, עדים ליחסים טעונים, לאלימות ולהתעללות, לא צריך לחכות למחר. כל אחד מאיתנו יכול לעשות מעשה קטן וטוב שישפר את העולם

    א. "איני חושבת על הסבל, אלא על היופי שעודנו בנמצא"

    יש מעט מאוד משפטים שנחרטו בזיכרוני יותר מאשר מילותיה התמימות, האופטימיות והכל-כך נכונות של אנה פרנק. בתקופה שבה כולנו עוטים על עצמנו שכבות של ציניות וסארקזם, מצליחה הנערה הצעירה והנצחית, למרות מרחק הזמן וההוויה, לפרק קליפה אחר קליפה.

     

    עוד בנושא:

    עייף מהמירוץ אחר כסף, מחפש מישהי רוחנית  

    חושב שאתה רוחני? קודם כל תהיה בן אדם

    חוששים משינוי? אולי הפתרון הוא שינוי כפוי

     

    הכתיבה שלה שולחת קרן מבריאה ומנחמת של תקווה שמבליחה מתוך תופת בלתי-נתפשת כמעט, מתוך חיים בלתי-אפשריים במסתור, תחת אימת מוות מחרידה. הכתיבה שלה היא מורה נבוכים לחיים אופטימיים ומלאים יותר, ושיטה לא רעה בכלל להכניס אל תוך חיינו חיוכים ויחסים טובים יותר עם האנשים שאנחנו אוהבים יותר ופחות.

     

     

    נזכרתי ביומן של אנה פרנק בגלל הסמיכות ליום הולדתה, שחל ב-12 ביוני, והחלטתי לחזור ולכתוב על אחד הטקסטים האישיים והכנים שהזדמן לי לקרוא בחיי. למרות העריכה של אביה, אוטו פרנק, יומנה של אנה הוא דוקומנט מופלא, כתוב בשפה בוטחת וגבוהה, ויותר מהכל - מעביר מסר בלתי-מתפשר וחד-משמעי שמבקש להאמין בבני-אדם באשר הם.

     

    זהו טקסט שחוצה גבולות של מקום וזמן, שמתעלה מעל שאלות של זהות יהודית, ואפילו מעל סוגיות של מגדר וגיל. כמו בכתיבה הפילוסופית העמוקה ביותר, הקול שאנה מביעה הוא מסוג הקולות השקטים, העדינים, שנשמעים חזק יותר מכל שאגה ומחלחלים עמוק יותר מכל צעקה.

     

    מילים עמוקות ואוניברסליות, שאמנם נשמעות לפעמים כמו רצף קלישאות ילדותיות, אבל במבט הנכון הופכות לכללי אצבע לחיים טובים יותר ואופטימיים יותר.

     

    כשהמוות מרחף עליה, בכלא צפוף ומחניק, באווירה טעונה ומתוחה, מצליחה אנה להתמלא באופטימיות. ביומן שחושף את הלכי נפשה הכמוסים ביותר, אפשר לזהות את ניצוץ הגאונות ואת העוצמה שסייעו לה לשרוד, רגשית, את התקופה המטלטלת של השבי שנכפה עליה.

     

    כמה מאיתנו עסוקים במחשבות על הסבל, על הרע שנגרם לנו, כמה פעמים אנו חשים שאנחנו קורבנות - של אנשים, של מצבים, של נסיבות? דווקא בנקודות השפל האלו, אנחנו יכולים להיזכר בחיוך של אנה פרנק ולדמיין אותה אומרת: אל תחשבו על הסבל, חשבו על היופי שנמצא, סביבכם ובתוככם.

     

    ב.  "כמה נפלא שאיש אינו צריך לחכות ולו רגע אחד לפני שיתחיל לשפר את העולם"

    בעידן שבו אנו מוקפים בכל עבר בשנאת זרים, עדים ליחסים טעונים, לאלימות ולהתעללות קשה בתוך המשפחה ומחוצה לה, כשאנו קוראים על אלימות כל כך קשה ועל תוקפנות ואגרסיביות בכל פינה, יש משהו נכון בחזרה לטקסט הזה, מהתקופה האפילה ההיא, ובהבנה שמילותיה של אנה הן אלו שיכולות - בסופו של יום - להציל אותנו מפני עצמנו.

     

    אמנם אנו רחוקים מאותם זמנים חשוכים, מאותה שנאה, מאותה השמדה ואלימות, אבל איננו צריכים להגיע אל התהום כדי לרצות לצאת ממנה. מספיק להכיר בעובדה שאנו מתקרבים לשם, במהירות.

     

    לא צריך לחכות למחר. כל אחד מאיתנו יכול לעשות, ממש עכשיו, מעשה קטן וטוב שישפר את העולם. זו לא חייבת להיות מהפיכה. זה לא חייב להיות שינוי עצום. מספיק שנגרום ולו לאדם אחד לחייך, להרגיש טוב יותר, להיות קצת יותר מאושר. התקשרו למישהו איתו לא דיברתם מזמן. חייכו לאדם זר ברחוב. תרמו משהו למישהו הזקוק לעזרה. כתבו מכתב הערכה למישהו שנתן לכם שירות טוב. השתמשו יותר ב"תודה", "בבקשה" ו"סליחה".

     

    תנו לרכב שלפניכם לעקוף, אפילו שזה תורכם, ולמרות שאתם ממש ממהרים. עצרו שנייה, הביטו בעצמכם במראה, ונסו לאהוב את מה שאתם רואים שם. השליכו אל הפח פסולת שמישהו אחר זרק ברחוב. קחו נשימה עמוקה.

     

    נסו לעשות משהו אחד מבין הדברים האלו, או דברים אחרים לגמרי, בלי לשפוט ובלי לומר שאלו משפטי ניו-אייג', בלי לחשוב שאלו עצות 'קלישאתיות' ורדודות. את השינוי תרגישו מיד וגם אם לא, והכל שטויות, לפחות עשיתם משהו טוב, לעצמם או למישהו אחר.

     

    ג. "החדשות הטובות הן שאינך יודע כמה טוב אתה יכול להיות. כמה אתה יכול לאהוב. כמה פוטנציאל חבוי בך"

    את המשפט הזה כתבה אנה פרנק בהטעמה והדגשה, והוא אחד היפים שכתבה בעיניי. למרות שיש ימים שבהם אנחנו מרגישים בדיוק ההפך הגמור - נוכל לתקן אותם ברגע, אם רק נצליח לזכור שיש בתוכנו חתיכה קטנה של חדשות טובות.

     

     

    אם נזכיר לעצמנו שאנחנו עדיין לא יודעים את השיאים אליהם אנחנו מסוגלים להגיע, את היקף הפוטנציאל שמתחבא בתוכנו, את גודל האהבה שעדיין חבויה בליבנו ונפשנו פנימה.

     

    החלטתי לחגוג עם עצמי את יום ההולדת של אנה פרנק, הנערה שהשפיעה על כל כך הרבה אנשים ושכתיבתה שימשה משך שנים ארוכות, וכפי הנראה תמשיך להיות עבור רבים, מגדלור בתוך ים המציאות האפל והקודר.

     

    קחו לעצמכם שעה, רבע שעה, עשר דקות, אפילו דקה אחת, וחישבו על המשפטים האלו ונסו לבחון את המציאות שנשקפת מולכם ברגעים קשים ולא נעימים דרך העיניים של הילדה האמיצה והנפלאה הזו.

     

    הנערה הכלואה והמתה, ששום איום במוות ושום כלא לא יכלו לאיים על שלוותה הפנימית ועל עולמה הקסום, האופטימי והרגוע.

     

    אלו יכולים להיות הרגעים הבודדים שישנו את היום שלכם, יעשו לכם את השבוע, ואולי - רק אולי - יעזרו לכם להתחיל ולעשות שינוי קטן ונפלא בחייכם, כי איננו צריכים לחכות ולו רגע קטן אחד כדי לשפר במעט את העולם.

     

     

    אהבתם את הטור? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טל איתן
    צילום: אלון פורת
    שמרה על אופטימיות ראויה להערצה. אנה פרנק
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים