בלתי שביר
תומר פרץ מתכונן לתערוכת היחיד הראשונה שלו, עם ציורי שמן ואקריליק ענקיים של חיילים, בהשראת שירותו כקצין בגולני
תומר פרץ, 29, הגיע ללוס אנג'לס לפני שבע שנים, לאחר שהשתחרר מהצבא ונסע לו לנקות את הראש בדרום אמריקה. ללוס אנג'לס הוא הגיע כתחנת ביניים, לבקר דודים המתגוררים בעיר ולחסוך קצת בחודש עבודה לפני המשך הטיול למזרח הרחוק. אלא שהחודש הזה התארך להרבה חודשים והיום, שבע שנים מאוחר יותר, כשהוא כבר נשוי ואוטוטו גם אבא, הטיול למזרח הרחוק לא נראה רחוק יותר.
תומר הוא צייר מוכשר. למעשה, אם ביקרתם בפסטיבל יום העצמאות ה-64 לישראל בפארק, מן הסתם ראיתם את היצירות שלו, ציורי שמן ואקריליק ענקיים של חיילים במדים וכומתות. באחד מהם נראים חיילי צה"ל בוכים, אולי על מותו של חבר. באוקטובר הוא יציג בתערוכת היחיד הראשונה שלו את ציור החיילים הללו.
הציורים שראיתי בפארק ענקיים, איפה אתה תולה אותם בדיוק?
"אלו דווקא היו הציורים היותר קטנים שלי. רוב הציורים שלי הם בגודל של 14-10 סקוור פוט. הם מאוחסנים בסטודיו שלי או במחסנים. לאחרונה גם עברתי לבית גדול יותר רק בגלל הציורים, כדי שיהיה לי מקום לתלות אותם".
מה אתה מנסה להעביר דרך הציורים האלו?
"אני רוצה להראות מה זה ילד בן 18 שמתגייס ואמור להתמודד עם המציאות החדשה של חייו, עם הצבא, הלחימה, עם אזרחים ישראלים שלא אוהבים מה שאתה עושה, עם התקשורת שלא מדווחת במדויק על מה שבאמת קרה בפעולה שבדיוק השתתפת בה. הציורים שלי מדברים על איך חייל מרגיש כשהוא פורץ לבית של פלשתינים ורואה את השינאה הזאת שלהם כלפיך, שינאה שאתה מבין, כי בעצם אתה נכנס לטריטוריה שלהם. החיילים לא רוצים לפגוע באף אחד, במיוחד לא כשמדובר באזרחים, אבל ברגע שמתפתח איזה עימות, אתה לא יכול לעצור אותו כי בסופו של דבר מדובר במלחמה ואתה צריך להגן על המדינה שלך".
איפה שירתת בצבא ומתי השתחררת?
"התגייסתי לגולני בשנת 2000. שירתתי כקצין בקבע שנה נוספת והשתחררתי ב-2004".
איפה למדת ציור?
"לא למדתי אף פעם, אבל תמיד ציירתי, אם כי ציורים מסוג אחר. כשהגעתי לכאן התחלתי לנהל מסעדה בעיר והקירות היו ריקים מתמונות, אז ציירתי מספר תמונות, בעיקר של נשים ערומות, ולקוחות פשוט פנו אלי ושאלו אם אפשר לקנות את הציורים. אז מכרתי וציירתי עוד ושוב התמונות נחטפו. היום אני מתרכז בתערוכה שאני עומד להעלות באוקטובר לה אני קורא Unbreakable".
תסביר.
"למרות כל הקשיים וכל המלחמות שאנו עוברים בישראל, אני עדיין רואה את הצבא שלנו כבלתי שביר. תמיד נהיה אנושיים והומניטרים".
זה נשמע כמו מיזם הסברתי למען ישראל.
"אני מציג את הדיעה הפרטית שלי, איך אני רואה את הקונפליקט בארץ ואיכשהו, כן, זה יוצא הסברתי, כי אני רואה את הצבא שלנו כצבא הומניטרי עם ערכים, בדיוק כמו אלו עליהם גדלתי בבית, ואני רוצה להעביר את זה בתערוכה שלי. מטרת התערוכה היא לשחזר את המציאות בה חיים חיילי צה"ל תוך כדי המחשת המאבק המתמיד בין אהבה לשינאה, שמחה וצער, חיים ומוות. אני מאמין שהתערוכה תהווה אמצעי ראיה מיוחד במינו אשר יאפשר לשאר העולם לצפות בצה"ל דרך עיניהם של החיילים הכי נאמנים ומסורים בעולם".
תומר נשוי לחברת ילדות, שגדלה באותו רחוב ולמדה באותו בית ספר. במשך הזמן הקשר קצת התנתק אבל לאחר שתומר השתקע בלוס אנג'לס, גם היא הגיעה לעיר. השניים נישאו ומצפים ללידת בתם הבכורה באוקטובר. "אשתי, ליטל, היא החצי השני של כל הפרויקט הזה. היא מעצבת פנים במקצועה ובונה את כל המתקנים עבור המיצגים הענקיים שיוצגו בתערוכה".
לפרטים נוספים על התערוכה של תומר ראו האתרים:
