העולם שייך לצעירים, אולם הקולנוע גם לזקנים
בשקט בשקט, בצלם של הבלוקבאסטרים הגדולים, הצליחה הקומדיה הבריטית "מלון מריגולד האקזוטי" לגרוף מיליונים בקופות בתי הקולנוע בארצות הברית. אז מה אם היא עוסקת בחבורת זקנים? כמעט ששכחנו שיש גם אוהבי קולנוע מבוגרים
הקיץ כבר פה, וחם, חם מאוד - אפילו בבתי הקולנוע הממוזגים של ארצות הברית. מיליוני בני נוער, דרדקים וגם הוריהם, צבאו על האולמות מצוידים במשקפי תלת ממד, דליים של פופקורן, משקאות קלים וגם לא מעט כסף. הלהיטים הקופתיים כמו "הנוקמים", "גברים בשחור 3", "שלגיה והצייד" ו"מדגסקר 3" משכו את הצעירים הנלהבים חפצי האקשן. אבל כשמתפזר העשן של זיקוקי הדינור מתגלה גם המקרה המוזר של "מלון מריגולד האקזוטי" - שובר קופות לא שגרתי.
"מלון מריגולד האקזוטי" היא קומדיה בריטית בבימויו של ג'ון מאדן, המתרחשת בהודו, ומספרת על מסע גילוי עצמי של קשישים על רקע נופיה האקזוטיים של המדינה. הסרט יצא בישראל בחודש מרץ האחרון, וחודשיים לאחר מכן יצא גם בארצות הברית בהפצה מוגבלת.
הגילוי המפתיע כי צופים מקומיים בקרב האוכלוסיה הבוגרת מגלים בו עניין רב עד לכדי באזז, תגבר את ההפצה ואת ההקרנות המסחריות לפני כחודש. כשזה קרה, הסרט נכנס לעשירייה הראשונה בטבלת שוברי הקופות, ונשאר שם במקום טוב באמצע עד לסוף השבוע האחרון, בו ירד למקום ה-12 עם 1.6 מיליון דולר. בסך הכל הכניסה הקומדיה הצנועה הזאת כ-38.3 מיליון דולר בארצות הברית, המתווספים ל-82.1 מיליון בכל העולם - 120.5 מיליון דולר.
תקציב הסרט, אם תהיתם, מוערך בכעשרה מיליון דולר בלבד, והוקצה ברובו להוצאות הצילומים בהודו, וגם לקאסט הגדול. לא, אין מדובר בבראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, גם לא בכוכבי הנוער רוברט פטינסון, ג'ניפר לורנס או ג'וש האצ'רסון. במקרה הזה, מדובר ברשימת שחקנים מזדקנים שנמנים עם המיטב של הקולנוע והתיאטרון הבריטי - לא שזה ממש נוגע למישהו מבין חובבי הסרטים באמריקה.
דיים ג'ודי דנץ' (M של ג'יימס בונד בשבילכם) בת ה-77 היא השם הנוצץ ביותר בקאסט ולצדה בת גילה מגי סמית', רונלד פיקאפ בן ה-71, פנלופי ווילטון בת ה-65, טום ווילקינסון בן ה-64, ביל ניי בת ה-62 וסיליה אימרי בת ה-59. אליהם הצטרף גם הצוציק בן ה-21 דב פאטל. מה לקהל האמריקני חובב הפיצוצים והחלליות, הסוגד לנעורים ולניתוחים פלסטיים שישמרו אותם, ולסרט על חבורת זקנים בטיול למזרח? הרי סמים אין שם, גם לא סקס. כלומר, לא כזה מהסוג שתרצו לראות.
איך אפשר לפתור את תעלומת ההצלחה של "מלון מריגולד האקזוטי" שעושה את זה בגדול במחוזות זרים - לא בבוליווד שבהודו, אלא בהוליווד שבארצות הברית?
כן ארץ לזקנים
יתכן כי למרות המנטרה הרווחת כי "העולם שייך לצעירים" השגורה בפיהם ושזורה ביצירותיהם של המפרסמים האמריקנים, מפיקי הוליווד וקולנועניה, יש שוק לסרטים גם בקרב האוכלוסיה הבוגרת במדינה. אמנם אמצעי התקשורת והבידור במדינה מציגה בפרונט אנשים יפים, צעירים, אנרגטיים, נטולי קמטים, ולא פעם נטולי שכל או ניסיון חיים, אולם כמעט ושכחנו שיש אנשים מבוגרים - אפילו זקנים - גם בארצות הברית הנוצצת.
המפיקים בהוליווד נוטים להזניח את האוכלוסיה הבוגרת - ההנחה היא שקשה לעשות כסף מגיל הזהב. ואכן, את רוב המשאבים שלהם הם משקיעים בבלוקבאסטרים מסחררים מהז'אנרים של פנטזיות לנוער ("הארי פוטר", "דמדומים", "משחקי הרעב"), גיבורי על ("הנוקמים", "ספיידרמן", "עלייתו של האביר האפל"), סרטי מדע בדיוני ("באטלשיפ", "גברים בשחור 3") ואנימציה (סרטי פיקסאר, וסדרת "מדגסקר" ו"עידן הקרח").
ומה נשאר לצופים מבוגרים יותר? הם יכולים להסתפק בדרמות איכותיות פה ושם, או לחילופין בקומדיות רומנטיות מטופשות - כאלה יש המון באמריקה. ומה עם אלו שרוצים לראות סרטים על נושאים שנוגעים לחייהם, ההתמודדות עם אתגרי הזיקנה? בשביל זה יש ערוצי בריאות בטלוויזיה או DVD - כך לפחות חושבים קברניטי הקולנוע האמריקני. ולכן, אלו שמעדיפים ללכת לקולנוע, נדרשים להסתפק בתוצרת חוץ מהזן של "מלון מריגולד אקזוטי".
ספק אם ההצלחה הקופתית המפתיעה של "מלון מריגולד האקזוטי" תשנה משהו
בסדר היום של הוליווד. אין מדובר עדיין בתופעה, אלא רק בתזכורת: יש גם אנשים מבוגרים בין צופי הקולנוע הפוטנציאלים. אפילו קשישים. תחשבו על זה רגע: בני ה-70 וה-80 של היום נולדו לעולם עם קולנוע משגשג, חלקם אף חזו במקלטי הטלוויזיה בבתיהם כנערים צעירים. יש להם חינוך אודיו-ויזואלי. הם רואים סרטים, אוהבים סרטים, יודעים סרטים. ואת הצורך הזה יש לספק.
בעוד חמישים שנה יהיו אלו הנערים של היום שיורידו את משקפי התלת ממד וישימו במקומם משקפי ראייה. לא בטוח שהם עדיין יתעניינו בסופר-הירוז או דמויות בעלי חיים מאוירות - דברים שרואים משם לא רואים מכאן - אבל זה לא אומר שההתעניינות שלהם בקולנוע תדעך. גם הם יחפשו אחר סרטים שנוגעים להם.
רק שבמקרה שלהם כנראה, אם הצורך הזה לא יסופק, הם פשוט ייגשו לאינטרנט (או מה שלא יהיה שם במקומו בעוד חצי מאה) ויורידו אותו מרשתות שיתוף הקבצים לשימוש ביתי. ככל הנראה כאלה הם יהיו, חובבי הסרטים הזקנים של העתיד.
