"בכל אולימפיאדה, משהו בי מת"
12 שנה אחרי החמצת המדליה בסידני, קוסטה מטוסביץ' מתקשה להתאושש וטוען שהמדינה לא יודעת לכבד אתלטים
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי של ynet ספורט
קוסטה (קונסטנטין), מנותק כבר 8 שנים מאתלטיקה. כולו אכזבה על שלא איפשרו לו לתרום מהידע שלו. רק פעם אחת, ב-2008, לצורך קבלת עמית כבוד של האיגוד, הוא הגיע לאליפות ישראל באתלטיקה. "במדינה שלא יודעת לכבד אתלטים שהביאו לה כבוד, לא בטוח שכדאי להשקיע בקריירה של אתלטיקה", הוא אומר.
מצאנו אותו במודיעין. בגיל 41 הוא מאמן כושר אישי, וגם מאמן טניסאים וקבוצות כדורגל וכדורסל. כשאני שואל אותו מהן הליגות שבהן משחקות הקבוצות שלו,
אין כמו מבחן הזמן כדי לקבוע טיבו וייחודו של ספורטאי. באולימפיאדות, אפילו אלכס אברבוך ואסתר רוט, האתלט והאתלטית הנחשבים לגדולים ביותר שהיו לנו אי פעם, לא הגיעו להישגו באולימפיאדת סידני 2000. מבחינת איכות תוצאה, שיאו בקפיצה לגובה, 2.36, נחשב לשיא הישראלי הטוב ביותר יחד עם שיאו של אלכס אברבוך במוט, 5.93.
"אתה רוצה שוב להתחיל עם הסיפור שלי בסידני? ואני כל כך רוצה לשכוח אותו", מנסה מטוסביץ' לחמוק מהתיאורים שמאיימים לחדור לחלומותיו השחורים. את המוקדמות עבר חלק ב-2.27, והעפיל לגמר שהפך לנגיש מאי פעם לפודיום לישראלי. לא מכיוון שהיה זה גמר חלש, להיפך, אלא בזכות יכולת הישראלי מטוסביץ'.
חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:
הנה אנחנו בגמר. 90 אלף צופים ביציעים הגדושים עד אפס מקום. השמיים מעוננים ומאיימים להשפיע בהמשך על מהלך התחרות. "עברתי 2.29 בקפיצה הראשונה והובלתי בתחרות. מאחר והקפיצה לגובה היא מקצוע מורכב שבו אתה חייב לחבר כל כך הרבה נתונים ופרמטרים לניסיון אחד, משהו לא הלך ב-2.32. עברתי רק בקפיצה השלישית, וזה פעל לרעתי בהמשך.
"ובכל זאת, קיבלתי הזדמנות מצוינת למדליה. אם הייתי עובר 2.35, הייתי מבטיח לפחות כסף, שלא לדבר על יותר. הקפיצה הראשונה הייתה כמעט, גם השנייה כמעט. ואז התחיל הגשם, שגמר לי את התחרות. כאתלט גבוה, גשם מפריע הרבה יותר מלקופצים בגובה רגיל. החלקתי והבנתי שאין לי סיכוי. הייתי כל כך קרוב
בסופו של דבר, רק הרוסי קיליוגין עבר 2.35 וזכה בזהב. לא פחות מ-6 התייצבו על 2.32, כשמצב הפסילות הכריע ביניהם. שיאן העולם סוטומאיור (2.45) עלה על הפודיום כמספר 2, האלג'ירי שהפתיע - חאמד אבדרהמן - סיים שלישי, השבדי הולם רביעי, מאטוסביץ' שלנו חמישי. הקנדי מרק בוסוול והשבדי סטפן סטרנד שסחבו פסילות מגבהים נמוכים יותר התחלקו במקומות השישי שביעי. הפייבוריט לניצחון הרוסי ויאצלאב ורונין בעל שיא אישי של 2.40, הסתפק במקום העשירי עם 2.29.
קשה להניח, אלא אם תקרה הפתעה עצומה, שהאתלטיקה הישראלית תחווה בשנים הקרובות סוג של קרב אמיתי על מדליה כפי שעשה מטוסביץ'. האתלט הכי גבוה בעולם, 2.02 גובה אישי כפי שכתוב בדפי הוויקיפדיה ("יש להם טעות, אני 2.04"), נתן ב-2000 את עונת השיא שלו. בחורף אותה שנה קבע בפרת' את שיאו הלאומי, 2.36
גם אם קוסטה כועס, הוא יודע שפסילה אחת פחות בסידני בגובה 2.32, היתה חוסמת כל ניסיון התעלמות ממנו אחרי פרישתו. אלא שמטוסביץ', בצדק, מרגיש שגם עם המקום החמישי המכובד כל כך באולימפאדה, בממלכת הספורט ולעיני 90 אלף צופים באיצטדיון, היו חייבים לספור אותו.
"נתנו לאברבוך תפקיד ריק מתוכן"
מטוסביץ' שהחמיץ לראשונה, גם כן בגלל פסילה עודפת באטלנטה 1996, והשתדרג בסידני, פרש ב-2004. "אתה שואל אם לא הציעו לי כלום באתלטיקה אחרי הפרישה? שום דבר. בכל מדינת ספורט, משתמשים באנשים עם ניסיון והרוח שיש לי, כדי להעביר לצעירים. להוות דוגמה. זה שלא יודעים לכבד אתלטים שהגיעו להישגים, מביא לכך שמעט מאוד צעירים בכלל מוצאים עניין באתלטיקה. מה עוד, שאין באתלטיקה הרבה כסף".
לא התרעת בפני מישהו מהוועד האולימפי, או מהאיגוד על כך?
"מה פתאום שאני אבקש?"
אף אחד לא התעניין בך?
"רק אחד, גילי לוסטיג שביקש להקים פרויקט מסוים. הוא רצה אותי כסקאוט שיגלה כישרונות צעירים. הפרויקט הזה נפל".
ואם יציעו לך היום?
"היום זה כבר מאוחר. אין לי עניין באתלטיקה בארץ אחרי שהתנהגו אליי כך".
זהו רמז שאתה מצטער על שהיית אתלט?
"ממש לא. זה עניין אחר. להיפך, כאתלט נהניתי, ראיתי עולם, הכרתי את אשתי אלה שהייתה אלופת הארץ בריצות ארוכות ויש לנו שלושה ילדים. אני מתכוון לדברים שקרו אחרי הפרישה, משהו שמעיד על יחס. תראה לי אתלט גדול אחד לשעבר שרוצים ויודעים להשתמש בו".
דווקא יש לי דוגמה, אלכס אברבוך היה מנהל פרויקט המקצוענות.
"אל תצחיק אותי. אלכס, עם כל הכבוד שהיה באמת אתלט גדול, הוא עשה בפרויקט מה שגם אתה יכול לעשות אם יושיבו אותך שם. לא באשמתו. אם לא נותנים לבן אדם להשפיע לאן יושקעו הכספים, אז סימן שהתפקיד שלו ריק מתוכן".
קוסטה לא אוהב להתרפק על העבר, גם אם היו לו רגעי קסם. "הייתי בקשר טוב עם חבורת הקופצים הכי גדולה בעולם. סוטומאיור, למשל, נתן לי במתנה שעון אישי מרהיב. הקופצים כיריבים לא מדברים ביניהם בזמן התחרות, אבל מחוץ לאצטדיון חלקם חברים טובים. גם סוטומאיור היה כזה".
"ניקי הרבה יותר מוכשר ממני"
היו שאמרו כי קוסטה עלה לארץ, מקייב אוקראיינה, ב-1995, כשהוא בן 24, כתוצר מוכן של אתלטיקת ברית המועצות לשעבר. מבחן התוצאה, מגלה שדווקא בישראל הוא שיפר עצמו במספר דרגות ובלא פחות מ-8 ס"מ שהפכו אותו לאחד הקופצים המובילים בעולם. מ-2.28, תוצאה יפה אבל לא יותר מכך, הוא המריא תוך 5 שנים ל-2.36.
בארץ קיבלת תנאים יותר טובים מבאוקראינה?
"אני חושב שבארץ התאמנתי הרבה יותר עם המאמן שלי אלכס מרמן. פעמיים ביום, ולפעמים שלוש פעמים. גם בגלל הגובה המיוחד שלי, הייתי צריך להתאמן יותר. זה הביא תוצאות, אם כי אני בטוח שאילולא הצרות שהיו לי הייתי מגיע להישגים עוד יותר גבוהים".
צרות? למשל?
"עזוב, אין טעם לפתוח את זה".
אחרי כל כך הרבה שנים?
"תשאל את לוי פסבקין יו"ר מכבי תל אביב. אני לא רוצה לדבר".
ואם הוא ידבר, לכתוב את זה?
"בוודאי".
לוי פסבקין, מה היו הצרות של מטוסביץ'?
פסבקין: "אסור לשכוח שהתנאים אז לא היו כמו עכשיו. תמיד היו איחורים בתשלומים, וגם לא נתנו לו לנסוע להתחרות בחו"ל כמו לאתלטים היום. זה היקשה עליו".
מפסבקין, חזרתי למטוסביץ'. "זה מה שהוא אמר? הרי גם אתם ב'ידיעות אחרונות' פירסמתם בזמנו שלא היה לי מספיק כסף כדי לקנות אוכל. בגלל שלא נתנו לי
למרות שלדבריך אתה לא ממש מעודכן באתלטיקה היום, מה דעתך על הקופצים לגובה שלנו?
"הם חבר'ה מוכשרים מאוד, אבל יש שגיאות טכניות בצורת העבודה שלהם שגורמות לפציעות".
שגיאות טכניות, זה אומר שהאימונים לא טובים?
"עזוב, אני לא רוצה להיות 'חרא' ולדבר על אימונים של אחרים".
בכל זאת, נתת רמז עבה. מה לא בסדר?
"אם כל הקופצים, ניקי פאלי, דימה קרויטר, דניאל פרנקל ומעיין פורמן נפצעים, צריך לחשוב למה. אני יכול להגיד רק את זה: אם קופץ חוזר במשך 5 שנים בכל אימון על אותה שגיאה טכנית, בסוף הוא נפצע".
לא כולם מבינים מה הפירוש של "שגיאות טכניות".
"מי שצריך להבין, יודע. מאז הפרישה שלי, אני לא קורא עיתונים. בשבוע שעבר קראתי כתבה ראשונה אחרי שמונה שנים, מהמילה הראשונה עד האחרונה, בריאיון עם ניקי פאלי. צילצלתי אליו ודיברתי אתו".
מה אמרת לו?
"שאם הוא ישנה ולא יחזור על השגיאות, הוא עדיין יכול להיות אתלט ברמה. אמרתי גם שהוא צריך לבחור, או לנסות להיות אתלט שיעשה דברים שונים, או שימשיך להיות פועל במפעל פלדה".
אבל הבחור פצוע. כבר ארבע שנים הוא לא עובר יותר מ-2.20.
"אפשר לתת לו עוד קצת זמן להחלים, אבל זה לא קשור רק בפציעה. תשמע, עם כל ה-2.36 שלי, ניקי אתלט הרבה יותר מוכשר ממני. הוא כבר מזמן היה צריך לשבור את השיא שלי. הוא קיבל מתנה משמיים, ולא עשה עם זה מה שצריך. עכשיו, בוא נגיע לכוונה שלי: אם ניקי יעשה דברים אחרים, אפילו במצב הרגל שלו הוא יוכל לקפוץ יותר מ-2.30. אל תשכח שהוא רק בן 25, צעיר מדי מכדי לפרוש".
מהדברים שלך, המאמנים שלהם שגילו טיפחו אותם אנטולי שפרן (קרויטר ופרנקל), ואלברט פונגין (פאלי ופורמן) לא יוצאים טוב.
"כל מה שאני אומר, זה מה שלטעמי נראה לא נכון. אני לא בא לפגוע באף אחד, ואני יודע שיש להם הרבה ידע. אני מדבר רק על מה שקורה במהלך הקריירה של הקופצים".
לא ויתרתי. יום אחר כך חזרתי אליו וביקשתי הסברים למונח "שגיאות טכניות". אמרתי לו שאנחנו רוצים להבין.
הפעם מטוסביץ' פירט יותר: "אם קופץ לגובה מניח את כף הרגל לפני הקפיצה, במרחק 20 ס"מ מהנקודה שהוא באמת צריך להניח, זו שגיאה שעולה ביוקר. היא לא רק פוגעת בקפיצה, אלא גם מעמיסה המון משקל על הגוף. וכשהתוצאות לא מגיעות בגלל זה, מתחילים להעמיס כמויות מטורפות של משקולות כדי לחפות, להתחזק ולהשיג את אותן תוצאות".
יש כלל ברור היכן צריכים להניח את כף הרגל?
"יש פורמולה קבועה, אם כי כמובן שצריכים לעשות התאמות. במקרה של ניקי ודימה, זו לדעתי השגיאה שפגעה בקריירה שלהם".
ניקי לא יכול לבחור לבד מה נוח לו?
"הוא יכול, אבל כבר לפני 4 שנים התרעתי בפניו שהוא עושה שגיאות, וזה לא השתנה. אני, למשל, בטחתי במאמן אבל בכל פעם הייתי עושה הערכה מחדש איפה אני טועה ומה צריך לשפר".
ובינתיים, אני מניח שלא תוותר על צפיה בתחרויות האתלטיקה באולימפיאדה?
"אני באמת לא בטוח שאוכל לראות. קשה לי להשתחרר מהתחרות ההיא בסידני".
תגובת פונגין ושפרן
אלברט פונגין, מאמנו של ניקי פאלי הגיב על הטענות שהעלה קוסטה מטוסביץ': "עם כל הכבוד למטוסביץ', אני לא מבין את ההסברים שלו. זה נכון שלניקי יש שגיאות טכניות, אבל אין קופץ בלי שגיאות. אפילו אוחוב הרוסי שנחשב לטוב בעולם כיום, עושה שגיאות. פציעות? שאלת את מטוסביץ' כמה פעמים הוא היה פצוע? אני מאמין שניקי עוד יחזור".
אנטולי שפרן, מאמנו של דימה קרויטר: "אני שלם עם שיטות העבודה שלנו, ולא מבין את מטוסביץ'. מותר לו לחוות את דעתו, אנחנו יודעים מה שאנחנו עושים. אני מאמין שדימה יהיה טוב בשנים הבאות, וגם המקום הרביעי שלו באליפות העולם לנוער עדיין מכובד".
לפנייה לכתב/ת 
