קשת של צבעים - סיפורו של אים דונג יון
הקוריאני סובל מבעיית ראייה חמורה, אך גם היא לא צפוייה להפריע לו בדרכו לזהב בגמר תחרות החץ וקשת שייערך היום
כפר הרואה. כשהקוריאני אים דונג יון זוכה במדליות ועיתוני העולם מספרים שקשת עיוור עמד בראש הפודיום, אנשים שואלים עצמם האם מדובר בתחרות לספורטאים מוגבלים. דונג יון עצמו שונא את הדיבורים סביבו. הוא מעדיף שיתרכזו ביכולת הדיוק שלו מאשר במצב ראייתו ומצבו הרפואי אינו מגביר עבורו את המוטיבציה. הוא, כמו כל ספורטאי, פשוט רוצה לזכות במדליית הזהב. והיום (ב') הוא יתחיל את הדרך לשם.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי של ynet ספורט
את המטרה, שמרוחקת 70 מטרים ממנו, דונג יון מתאר כאילו הוא רואה צבעים שונים במים. עין אחת רואה רק 20 אחוז מיכולתה המקורית ואילו בעין השנייה הוא רואה רק 30 אחוז. רבים נוטים לחשוב שדונג-יון מוגדר כעיוור גמור, אבל זה טעות. הוא רק בן 26, אבל ראייתו, כהגדרתו, היא פשוט ראייה של איש זקן מאוד.
עיתונאי קוריאני, שמכיר את דונג יון שנים רבות, סיפר ל-"ניו יורק טיימס" שלמרות ההיכרות העמוקה, פעמים רבות הספורטאי אינו מזהה אותו כשהם חולפים זה על פני זה. מצד אחד דונג יון אינו זקוק למשקפיים כדי לקרוא. מצד שני כדי לראות כמו אדם ללא בעיה הוא צריך לעמוד במרחק שקרוב פי עשרה מאותו אדם.
ובזמן שהישראלים מפשלים בלונדון, הליגיונרים בכדורגל מפתיעים:
- צמד של שלומי ארבייטמן העניק ניצחון לגנט
- גם ליאור רפאלוב כבש צמד בניצחון ברוז'
- צמד חמד גם לנאתכו במדי קאזאן
ברוב הענפים באולימפיאדה בעיית ראייה שכזו לא היתה מאפשרת לספורטאי להתחרות, אבל בחץ וקשת הסיפור שונה לגמרי. הראייה חשובה הרבה פחות מהיכולת לשמור על יציבות, לאמוד את עוצמת הרוח הנושבת בחוץ ולשמור על קור רוח מבפנים. יש מומחים שטוענים אפילו בעיית ראייה היא יתרון בספורט הזה וגם אם לא, בוודאי לא חיסרון משמעותי.
"ראייה היא אולי עשירית האחוז מהגורמים להצלחה", טוען הקשת המכסיקני חואן סראנו, שפיספס מדלייה בבייג'ינג, "אבל כמובן שדונג יון הוא כל כך גדול לא בגלל בעיית הראייה שלו אלא כי הוא תמיד מפוקס. היכולת, הפוקוס והתזוזה תמיד אותו דבר אצלו גם כשכולם תחת לחץ".
וגם בליגת העל שלנו לא נחים על זרי הדפנה:
- הפועל עכו מתחמשת
- חיזוק הונגרי נוחת בקריית שמונה
- טשיירה זוכרים? הבלם לשעבר של הירוקים בדרך להפועל ת"א
ביום שישי, עוד לפני טקס הפתיחה, דונג יון ניטרל את הלחץ הזה לגמרי. בתחרות יורים 72 חצים כשכל חץ, אם פוגע בדיוק במרכז המטרה, יכול להעניק מקסימום עשר נקודות. במקצה הדירוג, שקובע מי יתמודד נגד מי בתחרות עצמה, קבע הקשת העיוור לא פחות מ-699 נקודות ובכך קבע שיא עולם חדש עם שיפור של 3 נקודות על פני השיא הקודם שגם אותו הוא החזיק.
אבל יום מאוחר יותר, שבת, כבר היה יום הרבה פחות מוצלח. נבחרת קוריאה, שיחד עם דונג יון זכתה בזהב באתונה ובבייג'ינג, הפסידה בחצי הגמר לארה"ב (בחץ וקשת, גם בתחרות האינדיבידואלית, מתחרים ראש בראש ומי שמשיג תוצאה טובה יותר עולה לשלב הבא). זו הייתה אכזבה עצומה, אבל היום כאמור נפתחת תחרות היחידים ודונג יון יכול לעשות היסטוריה ולהפוך לקוריאני הראשון שייזכה בזהב בתחרות האישית.
אם זה יקרה לא יהיה מדובר בעוד מדליה מוזהבת. בדרום קוריאה חץ וקשת זה ביג דיל. קשתים מוצלחים הם סלבריטאים, שזוכים לתהילה, ספונסרים והסכמי חסויות מכניסים. ילדים חולמים מגיל צעיר להצליח במקצוע וכך גם דונג יון שהתחיל להתאמן בבית הספר בגיל 9.
האימונים שלו, כמו של קשתים נוספים כמובן, הם אימונים ארוכים ומפרכים.
הקשתים יורים בכל יום מעל 1,000 חצים, מתאמנים במקומות הומי אדם כדי לתרגל ריכוז ועושים ספורט אקסטרים, כמו באנג'י או צניחה חופשית, כדי להבין לחץ מה הוא.
"החוכמה היא להיות רגוע ושקול", מסביר דונג יון עצמו, "ועל זה צריך להסתכל. אין לי מקל הליכה, אין לי כלב נחייה ואני מרגיש לא נעים שאנשים מדברים על הראייה שלי כל הזמן. עדיף שתדברו על הכישרון שלי, זה הרבה יותר נחמד".
לפנייה לכתב/ת 
