שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סדר כלכלי: נתניהו ופישר הם ימנים או שמאלנים?
    האנשים שמניעים את הכלכלה שלנו, למשל ראש הממשלה, תומכים בכלכלה ניאו ליברלית, אבל הם מתערבים בכמות הכסף שמסתובב אצלנו. אז מה, הכלכלה של ימינו חופשית או מתערבת? אושי שהם-קראוס עושה סדר

    אחד הוויכוחים החוזרים על עצמם בכלכלה עוסק בשאלה של התערבות הממשלה בשוק. יש כאלה, בדרך כלל הם נקראים בשם "ימין כלכלי", שטוענים שהשוק חייב להתנהל מעצמו, שהוא חייב לפעול באופן חופשי ובלי התערבות ממשלה.

     

    טורים נוספים מאת אושי שהם-קראוס :

     

    ויש כאלה, נקרא להם "אנשי שמאל כלכלי" שטוענים שהמדינה חייבת להתערב ולעזור לשוק. בטור הזה, ננסה לעשות סדר בתחום הזה, ונכין את הקרקע לדיון באסכולה האוסטרית שתחשב על ידי רבים כ"הכי ימין" שיש.

     

    מרקנטיליזם

    אז מאיפה להתחיל? מאחר שאין לכם זמן או חשק לקרוא (ולי לכתוב) סדרה כלכלית היסטורית מייגעת על הנושא הזה, נתחיל במרקנטיליסטים. כתבתי עליהם באחד הטורים הקודמים, ולכן, ממש בקצרה.

     

    זו היתה אסכולה שפעלה בערך מהמאה ה-16 עד לימי אדם סמית והכלכלנים שלה האמינו שזהב, ערימות של זהב במרתף של המלך, הוא העושר האמיתי. מכך נבעו כל מני מסקנות. למשל, שיבוא רע למדינה ויצוא טוב לה.

     

    למה? כי כשמייבאים סחורה ממדינה אחרת משלמים לסוחר הזר בזהב, ולכן כמות הזהב אצלנו פוחתת. לעומת זאת, יצוא הוא טוב, כי ככה אני מכניס זהב של מדינה אחרת לאוצר שלי. ולכן, ממשלה שרוצה לשלוט בכמות הזהב צריכה לעודד יצוא בעזרת כל מני מענקים ולהגביל יבוא בעזרת מכסים.

     

    והנה לנו תפיסה שאומרת שהמדינה חייבת להתערב.

     

    אדם סמית

    עכשיו מגיע תורו של אדם סמית, האבא של הכלכלה המודרנית. הוא היה אולי הראשון שדיבר על שוק חופשי. הוא האמין שאם לוקחים אלפי בני אדם, שכל אחד מהם דואג לאינטרסים שלו, ונותנים להם לפעול בלי התערבות ממשלתית, משיגים את התוצאה הטובה ביותר לכלכלה (הנה, ראו בטור הזה שמסביר יותר). ולכן, הוא התנגד למרקנטיליסטים.

     

    לאנשים שתמכו בסמית קראו אנשי ה"לסה פייר" שזה בצרפתית משהו כמו "תנו לעשות". זו היתה הקריאה של סוחרים ויצרנים לממשלות שלהם, הניחו לנו לעבוד, לייצר ולסחור באופן חופשי. עזבו אותנו מהתערבויות והגבלות.

     

    אבל גם אדם סמית מאמין שלממשלה יש תפקיד. הוא, למשל, חושב שאם נחכה שהשוק יסלול דרכים באופן מסחרי וחופשי, ושהשוק החופשי יקים צבא או יקים אוניברסיטאות, נחכה לשווא. אלה פרויקטים ארוכי טווח והם גדולים על השוק. ולכן זה התפקיד של ממשלה לדאוג להם. והנה אנחנו רואים שגם בקודש הקודשים של כלכלת השוק מסתובבת ממשלה מתערבת.

     

    קיינס

    עד לאמצע המאה ה-20 התנהלה הכלכלה המערבית והאירופאית בווריאציות שונות על הכלכלה הקלאסית של סמית, לפחות בהקשר של שוק חופשי. אבל כל זה נפסק אחרי השפל הגדול של שנות ה-30.

     

    אז קרה משהו מעניין. השוק כאילו נתקע למטה ואי אפשר היה להחזיר אותו למצב של התאוששות. לא נרחיב פה, אלא רק נאמר שזה לא התאים להנחות של התיאוריה הקלאסית בנוסח "סמיתיאני". השוק פעל מעצמו אבל לא התנהג ביעילות המובטחת.

     

    את המצב הזה שאף לתקן כלכלן בריטי בשם קיינס. קיינס טען שמה שתוקע את העניינים הוא מחסור בביקושים. אנחנו מפשטים פה לצורך הסקירה וכותבים שלמיליוני המובטלים לא היו משכורות, ולכן הם לא קנו, ולכן פוטרו עוד אנשים, שלהם לא היו עכשיו משכורות ולכן גם הם הפסיקו לקנות וחוזר חלילה.

     

    הפתרון היה התערבות של הממשלה. הממשלה צריכה להזרים כסף לשוק והיא צריכה לדאוג בכל מיני אמצעים לכך שהאבטלה תהיה מינימלית. והנה, שוב הנדנדה שלנו משנה כיוון ואנחנו שוב בתקופה של התערבות ממשלתית.

     

    בתקופה הזאת, תקופת קיינס, שהחלה לאחר מלחמת העולם השניה ונמשכה עד שנות השבעים פרחה גם מדינת הרווחה המערבית. הממשלה אספה במרץ מסים, נתנה שירותים ושלטה בכמות הכסף שמסתובב בשוק. היא גם ניהלה את הסחר הבין לאומי במטבע והסגירה יחסי סחר בין מדינות.

     

    אבל אז העניינים נתקעו שוב. המחלה הפעם נקראה סטגפלציה, שזה שילוב של אינפלציה אבל עם מיתון. וזו היתה חיה מוזרה שהתיאוריה של קיינס לא צפתה וגם לא ידעה להתמודד איתה. והנה, שוב הנדנדה שלנו עוברת צד. הפעם לצד ימין. בבריטניה שולטת מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן הוא נשיא ארצות הברית. שני אלה תומכים נלהבים של שווקים חופשיים. יחד עם שני אלה תופסים תאוצה כלכלנים חדשים שמתנדים לתפיסות של קיינס.

     

    כלכלה ניאו קלאסית

    לכלכלנים האלה יש כל מיני כינויים. וכל כינוי מתאר את עמדתו של המכנה יותר מאשר את הכלכלן המכונה. אנשי שמאל קוראים לכלכלני השוק החופשי שקמו אחרי קיינס בשם "ניאו ליברליים", וכל מי שקורא טקסטים שלהם ישים לב, שהכינוי הזה נאמר בחוסר אהבה גדול. הוא כמעט בגדר כינוי גנאי. אחרים, אוהדים יותר, יקראו לכלכלה הזאת כלכלה ניאו קלאסית.

     

    ומהי הכלכלה הזאת? מסתבר שהכלכלה הזאת היא מעין וריאציה על כלכלת השוק החופשי של סמית (שוב, אני מפשט לצורך הדגשה), אבל עם מוטיבים קיינסיאנים. כן, שימו לב, אנשי שמאל כלכלי, גם בכלכלה החופשית של מילטון פרידמן יש אספקטים קיינסיאנים.

     

    מילטון פרידמן, הכלכלן היהודי אמריקאי זוכה הנובל, היה אחד ממנהיגי הכלכלה של אחרי קיינס. הוא האמין בבחירה חופשית, בחופש ובכלל, בהתערבות קטנה ככל האפשר של המדינה בשוק. אבל בדבר אחד הוא חשב שהמדינה צריכה להתערב, וזה בכמות הכסף שמסתובב בשוק. לגישה שלו קראו "מונטריזם" ואנשים כמו סטנלי פישר פועלים (בגדול) לפי העקרונות שלה.

     

    הנגיד פישר, למשל, מכריז על העלאת הריבית במשק, ובדרך הזאת הוא משחק וממנן את כמות הכסף שמסתובב בו (באחד הטורים בעתיד אסביר את המערכת הזאת). אז מה? אז הכלכלה של ימינו חופשית? מתערבת?

     

    מסתבר שגם וגם. אנחנו חיים בתוך מדינת רווחה, אבל היא בנסיגה. האנשים שמניעים את הכלכלה שלנו, למשל נתניהו, תומכים בכלכלה ניאו קלאסית (או ניאו ליברלית), אבל הם מתערבים בכמות הכסף שמסתובב אצלנו.

     

    האסכולה האוסטרית, שעליה נדבר בטורים הבאים, תסתכל על מה שעושים נתניהו ושטייניץ, סטנלי פישר ונגידי בנק מרכזי בחו"ל - ותזדעזע. שמאלנים, הם יקראו בזעם. התערבות של המדינה בכמות הכסף? מניפולציות של הבנק המרכזי? כל הדברים האלה הם שהביאו לנו את האסונות הכלכליים של השנים האחרונות. נתחיל לעת עתה באוסטרים, כשניפגש שוב בשבוע הבא. 

     

    ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. ניתן לפנות אליו ב-ushik42@gmail.com ולהיכנס לאתר הבית שלו - www.ushi.co.il . באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שמאלני?
    צילום: בני דויטש
    תאצ'ר בישראל. תומכת נלהבת בשוק חופשי
    צילום: נתי הרניק, לע"מ
    אושי שהם-קראוס
    צילום: חן אלוני
    מומלצים