הלו, זה גוטמן? / על נבחרת ישראל
התלהבות? שיטה? מה שראינו בבאקו זה לא נבחרת, אלא 11 שחקנים שלובשים אותה חולצה. אנשים כאן דיברו על הפלחים מאזרבייג'אן, אך עמיר פלג חושב שהפלחים זה דווקא אנחנו. ועל סמך אילו הישגים לוזון מרשה לעצמו לקשקש?
כשאלי גוטמן קיבל את הנבחרת הוא דיבר בעיקר על התלהבות ועל שיטה ש"השחקנים יישנו איתה, יאכלו איתה ויצחצחו איתה שיניים". אז שיטה לא ראינו שלשום, ודווקא ההתלהבות הזכירה לי תור לרופא שיניים.
אל תחמיצו את התקצירים ב-ynet ספורט:
- תקצירי הליגה האנגלית: ואן פרסי כובש שלושער, ארסנל שוברת בצורת
- צפו בשערים של ליגת העל. חדש: גם בסמארטפון ובאייפד
- תקצירי הליגה הבלגית: השערים של רפאלוב ודודו ביטון
בעיטה אחת למסגרת מ־40 מטר ושני דריבלים שנגמרו בדרדלעך הם יבול עלוב גם אילו היריבה הייתה ספרד. מה שראינו שלשום בבאקו זה לא היה נבחרת, אלא 11 שחקנים שלובשים אותה חולצה. הלו, זה גוטמן?
המאמן יכול לטעון להגנתו שאנחנו רק בהתחלה ושעדיין לא היה לו זמן לגבש הרכב ושיטה, אבל האמת היא שתוך כדי משחק ברטי פוגטס עשה לו בית ספר. בעיקר אחרי שער היתרון שלנו, שהובקע בפוקס. המאמן הגרמני של האזרים קרא מיד את המפה, שינה מערך וזרק למערכה עוד שני שחקני התקפה. המאמן שלנו לא הגיב ולא היה חסר הרבה שגם נפסיד את המשחק.
השבת הגדולה של הספורט הישראלי:
- הטניסאי נועם גרשוני ניצח את המדורג 1 בעולם וזכה בזהב
- גרשוני: "אני על גג העולם"
- ענבל פיזרו זכתה במדליית ארד שלישית במשחקים
- ונבחרת הכדורסל הבטיחה את מקומה באליפות אירופה
בקשר להרכב, עזבו אתכם משטויות. עשר דקות אחרי שריקת הסיום קיבלתי SMS מחבר: "גוטמן פחדן!" למה את מי רצית שיכניס, עניתי, את רובין ואן פרסי? גוטמן לא פחדן, ולצערנו הוא גם לא קוסם. השבוע אנשים כאן דיברו על הפלחים מאזרבייג'אן, ודקתיים אחרי שחילצנו תיקו חזרנו לשאלות הקבועות: מה פתאום ורמוט? למה שכטר? איך בניון על הספסל? למה אחמד סבע בבית? עוד רגע היינו מגיעים גם למוראד אבו־ענזה ולחנן ממן. תסלחו לי, הפלחים זה אנחנו.
בניגוד לקודמו בתפקיד, אף החלטה של גוטמן לגבי ההרכב שלשום לא הייתה מופרכת. אני באופן אישי חושב שגל אלברמן הכבד יכול להתאים מקסימום למשחקי ליגה מול רמת־השרון ורמת־גן, אבל בינינו, מה זה כבר משנה אלברמן או אלמוג כהן? כל עוד המאמן לא מצליח לחבר בין מערכי הקבוצה, ובעיקר בין הקישור להתקפה, יש שאלה הרבה יותר מסקרנת לקראת רוסיה: מי ישיר את ההמנון?
תראו מי שמדבר
אבי לוזון (6.9.08): "על אפכם ועל חמתכם נעלה למונדיאל בדרום אפריקה".
אבי לוזון (6.9.12): "אם לא ניקח 18 נקודות מהנבחרות שמדורגות מתחתינו, לא נוכל לעלות למונדיאל".
בדיוק ארבע שנים חלפו, וברגע שיו"ר ההתאחדות שלנו שוב פתח את הפה, היה ברור ששום דבר לא השתנה. אז הוא פיטפט אחרי 2:2 בבית נגד שווייץ, הפעם הוא קישקש לפני 1:1 בחוץ מול אזרבייג'אן, ואתה שואל את עצמך: על סמך מה? אפשר לחשוב איזה הישגים היו לנו בשנים האחרונות. מאיפה לעזאזל השחצנות?
שלא לדבר על הטיפשות. הרי עכשיו יו"ר ההתאחדות יצטרך גם לשווק את הנבחרת
וזה לא רק ראש ממשלת הכדורגל שלא לומד את לקחי העבר, אלא גם פרשננו המדיני. המשחק בקושי נפתח ושלמה שרף כבר מדבר על היריבה בזלזול, כאילו היא הפועל זרנוגה, אנחנו ארגנטינה ויוסי זה מסי. ככל שהדקות נקפו, הוא ויורם ארבל החלו לפמפם לנו את בניון - המשיח שנשכח על הספסל, ושכזכור הוביל אותנו לשלושה מונדיאלים, שני יורואים ואולימפיאדה אחת.
באוקטובר 2006 ישראל שיחקה נגד רוסיה במוסקבה במוקדמות היורו. המארחים הוליכו 0:1 ובניון היה הכי חלש במגרש. הרבה יותר גרוע ממה שגילי ורמוט היה שלשום. המאמן במשחק ההוא, דרור קשטן, אזר אומץ רק בדקה ה־73, הוציא את הקפטן והכניס במקומו את טוטו תמוז. הנבחרת החלה לשחק והשוותה ל־1:1. השער של הרוסים, אגב, הובקע באדיבותו הרבה של דודו אוואט. אבל למה לחזור לעבר, אם אפשר לבלבל את המוח בהווה? הרי ממילא אין לנו עתיד.
תשאלו אפילו את איל ברקוביץ', שכידוע גם הוא הוביל את הנבחרת לכמה מפעלים יוקרתיים, כשחקן וכמאמן. איל התעכב על הטעות הפטאלית של גוטמן, שנתן לחן עזרא תחושה שישחק ובסוף השאיר אותו על הספסל. כאילו חוסר הוודאות, לא חוסר היכולת, זה מה שהרג את החלק הקדמי של הנבחרת. "בבחירת שחקנים אלי גוטמן נכשל", קבע הקוסם מארץ קונץ, ומיד הוסיף: "בזה שלמה שרף היה מספר אחת. אצלו ידענו את ההרכב שבוע מראש". ברור, לכן גם הצלחתם כל כך.
ושלמה, שרשם כמה הפסדים מרהיבים מול קפריסין, המשיך ללגלג על האזרים.
"כל נבחרת תבוא לפה ותפרק אותם עם כמה חתיכות", חרץ המאמן שהיה מספר 1 בבחירת שחקנים, ונכשל בשלושה קמפיינים רצופים. אחרי ה־0:1 של נאתכו, הוא גם ירד על שוער היריבה: "השוער הזה יכול להיות שוער במלון. לסחוב מזוודות".
אבל כשאוואט נזכר לזנק כשהכדור כבר נח בשיפולי הרשת מאחוריו, פרשננו לא דיבר על שוער במלון ולא על מזוודות. חבל. דווקא מעניין מה היה קורה אילו דודו היה השוער במלון, כשנערות הליווי נכנסו לשם כדי לבחון את הנבחרת של שליימה. בסוף, כידוע, הבחורים שלנו פירקו שם כמה חתיכות.
לפנייה לכתב/ת 
