מזל שמחיר העגבניות עלה
כבר בדקה ה-28 אוהדי נבחרת ישראל חשבו ללכת, ואם העגבניות היו זולות יותר הם גם היו זורקים אותן על השחקנים. גוטמן התלבט בין 2-4-4 ל-3-4-4, כשבפועל זה היה 0-0-0. עמיר פלג לא מופתע
איזה מזל שמחיר העגבניות עלה. 13 שקל לקילו. מצוין. אם זה היה זול, כבר בדקה ה-28 האוהדים שעוד נשארו לנבחרת היו זורקים על השחקנים עגבניות. בשביל זה הבאתם אלפי ילדים מעוטף עזה? מה, הם לא סבלו מספיק?
אל תחמיצו את התקצירים ב-ynet ספורט:
- תקצירי הליגה האנגלית: ואן פרסי כובש שלושער, ארסנל שוברת בצורת
- צפו בשערים של ליגת העל. חדש: גם בסמארטפון ובאייפד
- תקצירי הליגה הבלגית: השערים של רפאלוב ודודו ביטון
תשעה חודשים חלפו מאז שאלי גוטמן קיבל את נבחרת ישראל, ולומר שלא לילד הזה פיללנו יהיה האנדרסטייטמנט של המאה. גוטמן זה לא מאמן בשביל נבחרת, נקודה. כבר הבוקר הוא צריך לבוא ליו"ר ההתאחדות ולומר לו: "תודה רבה, לא מתאים". לוזון בטח ישמח וימנה את האחיין שלו. זה מתאים!
תשעה חודשים והנבחרת נראית כמו הצרות שלנו. אין הגנה, אין קישור, אין התקפה, אין דרך, אין שיטה. רק ברדק! יותר עלוב מהנבחרות הכושלות של שרף,
אנחנו מדינה פרימיטיבית. מיום שישי החל פה קמפיין בתוך קמפיין. איך בניון לא שיחק?! לא למדנו מארבעה הקמפיינים הקודמים. פרשן אחד בטלוויזיה אמר שבאזרבייג'אן "יוסי התנהג בצורה אצילית", ואיתי שכטר הוסיף ש"בשבילנו יוסי הוא עמוד האש". לסגידה כזאת לא זכו הרצל, טרומפלדור ובן־גוריון. אז אחרי הגול הראשון, עמוד האש מיהר לאזור האסון והחליף דברים נזעמים עם העמודים בהגנה. מנהיג.
בכלל, כל משחק זורקים שמות של אלה שלא משחקים. כאילו שזה משנה, כאילו שיש פה כדורגל. הליגה שלנו נראית בדיוק כמו האנשים שמנהלים אותה,
גם באימון שלפני הייתה שכונה. אתמול פורסמה תמונה של גרנט, שהצטלם על הדשא עם גוטמן ובניון. שלושתם התפקעו מצחוק. למה? מה יש לאברם לחפש על המגרש? לפני המשחק נערך טקס הוקרה לשורה אובארוב. בזמן שלוזון העניק לו חולצה ממוסגרת, ממלא מקומו שטרן חלובה הסתובב בחדר האח"מים הממוזג עם הקייטרינג. כל אחד והכיבוד שלו.
ביציע העיתונות של האצטדיון הלאומי יש מסך טלוויזיה אחד, סדר גדול של 30 אינץ'. ל־100 אנשים. כבר כמה קמפיינים שהדבר הזה לא עובד, ולכן אין לי מושג אם זאת טלוויזיה בצבע או בשחור־לבן. באצטדיונים באירופה יש כמה מסכים עם הילוכים חוזרים. אצלנו לא צריך. הכל בלייב, בהילוך איטי.
אחרי הגול הראשון דידי הררי עודד את הקהל: "לא נורא, לא נורא, לדחוף". מה לדחוף? אנחנו רק בתחילת העלייה, הלך המנוע, שני פנצ'רים בגלגלים, ואתה רוצה שנדחוף? בגול השני אפילו דידי התייאש.
בדקה ה־50 סוף סוף נחת. הררי הודיע שנועם גרשוני, מדליסט הזהב מהמשחקים הפראלימפיים, נמצא כאן, והקהל התעורר. מה זה השוק הזה? אמצע משחק במוקדמות המונדיאל זה זמן לקבלות פנים? טוב שלא הבאתם את איתי שגב שלקח את הישרדות, אור טרגן שניצח בכוכב נולד, וייבגני וסיגל מהיפה והחנון.
הפעם האחרונה שהקהל השמיע קול הייתה בדקה ה־25. קצת אחרי הגול השני הם הצליחו להרים קריאה: "ישרא־א־אל מל־ח־מה". אין ברירה, ביבי. העם אמר את דברו ודומה שבשלו התנאים. תפציץ!
לפנייה לכתב/ת 
