הקרב של ג'יימס על ההיסטוריה
עם אליפות אחת ביד וקוף אחד פחות על הגב, קינג ג'יימס יוכל להתפנות לדבר האמיתי - טיפוס במעלה הגבעה אל עבר מייקל ג'ורדן. רגע לפני פתיחת עונת ה-NBA - כתבה ראשונה בסדרה
עוד ב-ynet ספורט:
לחץ של 9 עונות, אם נדייק, לחץ של 12 שנה - מאז הפך לשחקן התיכון הכי מסוקר בהיסטוריה, הגיעו לקצן עם הניצחון של מיאמי על אוקלהומה ביוני 2012. לברון הפריד את עצמו מהילדים, וכעת נאבק על דבר אחר לגמרי.
ההשוואה לג'ורדן רלוונטית מתמיד
קינג ג'יימס נכנס בקיץ האחרון לרשימה המצומצמת, שכוללת למעשה שני שחקנים בלבד, שזכו באותה שנה ב-MVP של העונה הסדירה, MVP של
סדרת הגמר, אליפות ה-NBA וזהב אולימפי. השחקן השני שעשה זאת דרך אגב, היה מייקל ג'ורדן ב-1992.
בפעם הראשונה מזה לא מעט שנים, לברון נכנס אל הליגה כשרף החיבה אליו מצד הליגה והאוהדים, עולה אל הצד החיובי. כשנבחר ב-2011 על ידי ESPN לשחקן הטוב ביותר בליגה, היו לא מעט שכעסו, זעמו. איך יכול להיות שהלוזר הזה, הבוגד, נבחר לשחקן הכי מוכשר בעולם? כשזה קרה השנה, עם ניקוד ממוצע של 9.99, איש לא פצה פה.
כי לברון, בניגוד למה שחשבו, לא באמת אהב לשחק את הילד הרע של הכדורסל. הוא לא רוצה ולא רצה להיות כזה. הוא רוצה להיות ג'ורדן. הנאמנות שלו
לנבחרת ארה"ב, אולימפיאדה שלישית, והאפשרות כי ישחק גם בריו, העלו את קרנו. כך שבכל הקשור לפן המנטלי, בגיל 27 ועם כל תואר אפשרי, לא תוכלו למצוא אדם יותר מחייך מג'יימס.
"אני באמת מאמין שהוא הפך להיות אדם צנוע יותר מאשר הוא היה מקודם", ממשיך כרמלו לשפוך מחמאות על חברו, "המטען הכבד שירד לו מהכתפיים, מאפשרים לו סוף סוף ליהנות מהמשחק הזה".
מותר להשוות את לברון למייקל ג'ורדן?
כן. קודם כל כי זו מדינה דמוקרטית. דבר שני, גם בארה"ב השאלה הזו כבר לא כזו מופרכת.
"לא חשבתי שאי פעם יגיע יום בו אשווה מישהו למייקל, אבל אני באמת חושב שלברון יכול להיות יום אחד יותר טוב ממנו". את הדברים הללו אמר צ'ארלס בארקלי, אמנם אדם מבודח, אבל לא מישהו שאפשר לזלזל בו. למרבה הפלא, המשפט לא עורר סערה בארה"ב.
אזוד הדעות של ynet ספורט:
רק שנתיים לפני כן, טען סקוטי פיפן כי לברון הוא "השחקן המושלם" ביותר אי פעם, וספג מטח ביקורות שאיימו להרוס את הסיכוי שאי פעם ייצא לרחוב ללא
קללה עסיסית לעברו. הוא התנצל וחזר בו. ההבדל בין אז להיום, רק מוכיח מה הצליח לעשות לברון.
"מבחינת יכולת הם דומים, רק שלברון יותר גדול, יותר חזק ויותר מהיר מג'ורדן", מוסיף בארקלי. אז בואו הצטרפו אלינו, בזמן שאנחנו משחקים את המשחק האהוב עלינו - ההשוואות.
גיל: 27. שנה אחת יותר מוקדם מהגיל בו ג'ורדן זכה באליפות הראשונה שלו עם שיקגו ב-1991. נכון, ללברון זה לקח שתי עונות יותר, אבל ממש כמו אצל מייקל, האליפות שדרגה את רמת המשחק שלו לעולם אחר לגמרי. אחרי הגורילה שירדה מהכתפיים של ג'יימס, אפשר לצפות לאותה תגובת שרשרת. לא כולל פרישה לבייסבול.
סגל חזק יותר? הטענה העיקרית כשלברון-ווייד-בוש התחברו להם יחדיו, הייתה שבכך ג'יימס ביטל כל סיכוי להשתוות יום אחד למייקל, כי הרי הוא עושה את זה עם עוד שני סופרסטארים וקבוצת חלומות. האמנם?
בואו ניקח למשל את שיקגו של 96-98. הממוצעים של דוויין ווייד, יד ימינו של לברון, (22.1 נק', 4.6 ריב', 4.8 אס', 1.6 חט') עולים רק במעט על אלה של יד ימינו של מייקל, סקוטי פיפן (20.2 נק', 6.5 ריב', 5.7 אס', 1.9 חט'),
אבל אסור לשכוח נקודה אחת. סקוטי הוא אחד מ-50 השחקנים הגדולים בכל הזמנים, ואחד מ-10 שחקני ההגנה הכי טובים אי פעם שנבחר 8 (!) פעמים לחמישיית ההגנה של העונה. אז באיזו יד ימין הייתם רוצים להשתמש?
הצלע השלישית של שיקגו ההיא הייתה דניס רודמן. נכון, אי אפשר להשוות את הסיוע ההתקפי שלו לזה של כריס בוש, אבל הריבאונדר המוכשר בתולדות המשחק היה הדבר הטוב ביותר שקרה לג'ורדן בקדנציה השנייה. עם 5.2 ריב' בהתקפה בממוצע, תחשבו כמה הזדמנויות נוספות היו למייקל וסקוטי להשלים את המשימה.
הלאה - השחקן השישי מהספסל של מיאמי זה שיין באטייה? אולי מייק מילר? בואו נראה אתכם משווים אותו לטוני קוקוץ'. רון הארפר היה לאחד הרכזים הכי אנדרייטד בניינטיז. היכולת ההגנתית שלו עולה פלאים על כל שלשה של מריו צ'אלמרס. וכן, גם על הקווים יש נכון לעכשיו עדיין יתרון לשיקגו ההיא מאשר מיאמי הזו, כשמשווים בין אריק ספולסטרה לפיל ג'קסון.
תקשיבו לקארים
אז לא, לברון עדיין לא שחקן יותר טוב מג'ורדן, ולדעתי גם לא יהיה. אי אפשר. אבל זו נקודה למחשבה, ועכשיו, הודות לאליפות, אפשר כבר לחשוב על זה.
"השחקן הכי טוב בכל הזמנים הוא ביל ראסל", אמר לפני שנתיים קארים עבדול ג'אבר כשנשאל את שאלת מיליון הדולר. "זה פשוט, יש לו הכי הרבה אליפויות בהיסטוריה, 11, ולכן לספורטאי הכי ווינר מגיע התואר הזה". בכך סימל בעצם קארים את המהות האמריקנית – נצח כמה שיותר, אחר כך נדבר.
משמע, המשימה פשוטה. לברון כעת לא מתמודד עם עצמו או קווין דוראנט או שאר הליגה, הוא מתחרה עם ההיסטוריה. במעלה הגבעה
מחכה לו קובי בראיינט, בקצה ההר מייקל ג'ורדן.
אנשים שלא ממש אוהבים את בראיינט, היו מציעים את המשפט הבא כדי לסכם את האתגר שניצב כעת בפני לברון ג'יימס - "עוד 4 למניאק, עוד 5 למאנייק".
