ה"אמא" של צוותא, הלכה לעולמה

היא היתה הרוח החיה שליוותה את מועדון צוותא ב-55 השנים האחרונות. לולה לוקסנבורג, האמא של מוסד התרבות הוותיק בתל אביב, הלכה אתמול (ב') לעולמה והיא בת 94. לולה הותירה אחריה בת, אירית, ושלושה נכדים. הלווייתה, שתיערך מחר, תצא מצוותא. על במת האולם שנושא את שמה יונח הארון החל מ-11:00 ומוקירי זכרה יוכלו לחלוק לה כבוד אחרון. הלווייתה תיערך בשעה 14:00 בבית העלמין בקריית שאול.

"הייתי גאה להיות הבת של לולה", אומרת בתה היחידה אירית כהן, "תמיד אמרו לי שנפלה בחיקי זכות גדולה לגדול עם אמא שהיא מוסד. המשפט 'לולה זה צוותא וצוותא זה לולה' חזר על עצמו לאורך השנים. לולה מעולם לא ויתרה על יום עבודה והיא עשתה זאת במשך כל השנים בהתנדבות. גם כשחלתה ונזקקה לחמצן מכונה, המשיכה לבוא לצוותא בתדירות גדולה. האנשים שכל כך אהבה היו החמצן שלה לחיים והיא נשארה אופטימית ושמחה. בחייה הארוכים והמלאים היא ניצלה כל רגע, עבדה ובילתה עד השעות הקטנות של הלילה, מלאת מרץ וחיוניות. היא נהגה להחמיא לאנשים ותמיד ראתה רק את חצי הכוס המלאה. אהובה על הבריות. אהובת לב משפחתה וידידיה הרבים".

בהודעה שפרסם מנהל צוותא, משה טנא, מטעם עובדי המועדון נכתב: צוותא מרכינה ראש על פטירתה של לולה, מאבני היסוד של מועדון צוותא. לולה החלה את דרכה בצוותא עוד בהיותו מועדון קטן ברחוב דיזנגוף בתל אביב, בניהולו של המשורר אברהם שלונסקי, ומאז הפכה לחלק בלתי נפרד מהמותג. לולה טיפחה, אהבה וחיבקה את כל האמנים שחלפו בצוותא במהלך השנים. קטנים כגדולים זכו בתשומת ליבה המלאה, באכפתיות ובדאגה אין סופית. צוותא היתה עבור לולה בית ומשפחה וימים כלילות העבירה ב'מרתפי' לונדון מיניסטור. בכל אחת משעות היום והלילה אפשר היה לפגוש אותה פה - תמיד מנהלת את העניינים ותמיד מלאת חיים וחיוכים. לולה לעולם תהיה חלק בלתי נפרד מהמקום ותישאר בליבנו לעד".

לולה נולדה בפולין ב-1 במאי 1918. על אף שהיתה בת למשפחה דתית הצטרפה בנעוריה לתנועת השומר הצעיר ובשנת 1935 עלתה לפלשתינה בעקבות אחותה. מרבית משפחתה, הוריה ואחיה שנותרו בפולין, נספו בשואה. היא שרתה בשורות הצבא הבריטי במצריים ובשובה הצטרפה למפלגת הפועלים המאוחדת, מפ"ם, בה היתה פעילה משך שנים רבות. במועדון "צוותא", שהקים המשורר אברהם שלונסקי ובו התקיימו אירועים תרבותיים פוליטיים וחברתיים, הצטרפה מימי ראשיתו ובמשך יותר מיובל שנים לא החסירה ולו יום או ערב אחד.

היא עמדה לצדם של מנהלי צוותא לדורותיהם והפכה שם נרדף למוסד התרבות שעל בימתו צעדו את צעדיהם הראשונים האמנים המובילים של ישראל.

לפני שנים ספורות לקתה לולה בליבה ומאז נזקקה לעזרה סיעודית. למרות מצבה הבריאותי הקפידה לפקוד את צוותא מדי שבת למפגשים המסורתיים של "שחרית", פרויקט המוזיקה הקלאסית שמתקיים מזה 40 שנה ואותו טיפחה. אל צוותא הצטרפה כמתנדבת מראשית דרכו ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

בראיון לפני שנים ספורות סיפרה: "כשהקימו את צוותא עזרתי למשורר שלונסקי. הייתי שמנדריקית צעירה והיו לי חברים וככה התחלתי להיות שם מאד מבוקשת. עבדתי במשרד והייתי אם חד-הורית. פעם זה לא היה כמו עכשיו, זה לא היה פשוט. אני אוהבת את צוותא, מקום יפה אין מה לדבר. גם צוות נחמד, זה פשוט תענוג. מה אני אעשה בבית בין ארבע קירות? שם יש אנשים, שחקנים בלי סוף, גם מכירים אותי". לרגל חגיגות יום הולדתה ה-90 החליטו בצוותא, כמחווה של אהבה והערכה, לקרוא את האולם המרכזי על שמה.