דוחים תמיד קבלת החלטות? כך תחזירו שליטה
האם אתם מסוג האנשים שחותכים מיד ולא מהססים, או משתהים מול כל החלטה ומתייעצים עם כולם? לדעת לבחור, מתברר, זה לא דבר פשוט. המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" מסבירים איך ללמד לעשות זאת כבר מגיל שנתיים
בימים אלה, שבהם הבחירות לנשיאות ארצות הברית מאחורינו ואלה לכנסת ישראל רק חודשיים וקצת לפנינו, אנו מוצאים את עצמנו בקלחת של דיונים והתלבטויות סביב הבחירה שנעשה. האם נלך על המוכר או שניפתח לחידוש מרענן ומבטיח? האם נסלח וניתן צ'אנס נוסף? כל הלבטים הללו יסתיימו מן הסתם ביום הבחירות עצמו. הנה, נגיד לעצמנו בגאווה, מימשנו את זכותנו האזרחית להשפיע ולשנות.
עוד חדשות בריאות ב-ynet:
אבל מה קורה בזירה האישית, זו שבה צריך כל אחד מאיתנו בכל יום וכמעט בכל רגע לבחור מחדש? כיצד אנחנו מממשים את זכותנו - מומחים אף יגידו את חובתנו - שם ובוחרים? ובכלל, האם כולנו בוחרים או שבוחרים בשבילנו ובמקומנו?
חברתי נעמי היא אחת שבוחרת, תמיד. בהחלטות גורליות ובהתלבטויות זוטרות. בקרב מכריה היא נחשבת אלופה בתחום. חלק מהבחירות שלה מיידיות ולא דורשות היערכות מראש. למשל, כשבעלה סיפר לה על חבר שנהנה מאוד בסקי במקום מסוים בחו"ל, היא בכלל לא התלבטה ומיד החליטה שבאתר המושלג הזה היא תחגוג לבעלה יום הולדת. אמרה ועשתה: כבר למחרת היא התקשרה לסוכנת הנסיעות שלה, סגרה תאריך, שילמה וסימנה וי על הבחירה.
אבל גם בחירות המחייבות שיקול דעת או למידה מוקדמת של הפרטים לא מרפות את ידיה. למשל, כשהחליטה לשפץ את המטבח. היא עשתה סקר שוק מקיף, למדה מחירי יבוא והשוותה אותם לדרישות היצרנים המקומיים - בחרה כך את הריצוף, הכיור, הברזים וכל היתר - ושיתפה כמובן את בעלה בחלק מהבחירות שעשתה.
יהודית, לעומתה, נמצאת בקצה האחר. אם היא רק אומרת לי את המשפט התמים "בואי איתי לראות חולצה בחנות זו וזו," אני מיד נזכרת בחלחלה בחוויות עבר דומות. ללכת איתה לקניות זה ממש סיוט. היא לובשת ומודדת, חוזרת ופושטת את אותו בגד, ובפיה השאלה הקבועה: "אז מה את אומרת, זה יפה עליי? באמת יפה או שאת סתם אומרת"? ואחרי שפוקעת סבלנותי ואני מאיצה בה שתבחר כבר, היא נסוגה: "טוב, בואי נלך. אני עוד מתלבטת."
עשר דקות אחר כך, בבית הקפה, חוזר על עצמו חוסר האונים שבאי יכולתה לבחור: "איזו עוגה לקחת, תפוחים או שוקולד"?
אם הגנן שואל אותה באילו צבעים לשתול את הבוגנוויליה, היא מיד מחזירה אליו את השאלה: "האמת, אני מתלבטת. מה דעתך"? וכך מתנהלים חייה - היא מפילה על אחרים את הבחירות שלה.
אין בחירה רעה
"כל אחד מאיתנו בוחר, כל הזמן," אומר פרופ' צבי זמישלני, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה. "לפי נתוני האישיות שלו, לפי הצרכים הרגשיים או הרגעיים המובילים את הבחירה. ולכן גם מתלבט כרוני, מהסס סדרתי שתמיד עונה 'עוד לא החלטתי' או 'קשה לי לבחור' - גם הוא בוחר בעצם. לפי היגיון זה, אין דבר כזה בחירה טובה או רעה, כי ברגע הנתון של הבחירה - גם אם היא בסופו של דבר שיחקה לרעת הבוחר - זו הייתה הבחירה הנכונה והמתאימה לו ביותר מבין החלופות."
לדבריו, ההבדל הוא במקום שממנו נעשית הבחירה: "יש קשת רחבה ומגוונת של בחירות אנושיות. חלקן נעשות מפשרה, אחרות מעמדה של כוח וביטחון, יש בחירה מתוך חרדה או לחץ, ויש מתוך השפעה סביבתית."
גם היהדות דוגלת בבחירה אישית ונחשבת לדת היחידה המקדשת את הבחירה הזו. "זה מתבטא כבר בפסוק 'החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים,' דברים ל י"ט. הבחירה הראשונית הזו היא למעשה ציווי," מסביר ד"ר יאיר כספי, מנהל המכון לפסיכולוגיה ביהדות תל אביב. "היהדות היא דת שכל כך מאמינה בבחירה, עד שלשיטתה אפילו רגע לפני המוות האדם עוד יכול לבחור לשנות ולתקן," הוא מסביר.
"אבל מנגד היא מתמודדת, ולמעשה נלחמת, בשתי אסכולות אנושיות מנוגדות: האחת, הגישה המאמינה בגורל ובכך מצמצמת את חופש הבחירה - כי אם ממילא הכל נגזר משמיים, מה כבר נשאר לנו לבחור? השנייה היא שהאדם הוא כל יכול. הוא שולט ומושל, הוא כמו האלוהים. הוא משוחרר מבחירה כי הוא מוביל ומנהיג. הנטייה האנושית הטבעית היא לברוח בכל פעם לאחד הקצוות הנוחים האלה.
"זה הפיתוי הנצחי. אבל האדם נצטווה לא לוותר על ההתמודדות הקשה שמעמידה בפניו הבחירה ובכל פעם מחדש לבחור בין טוב לרע, לקחת אחריות. אמונה באל אינה ויתור על בחירה".
מפרויד ועד אמא
תחום בריאות הנפש התפתח בחלקו על הבנה מקראית קדומה זו. "הפסיכיאטריה המודרנית מציגה שלוש אסכולות עיקריות הדנות בנושא הבחירה," אומר ד"ר חגי אורן, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש אברבנאל.
הפרוידיאנית - שעל פיה כל החלטה או בחירה שאנחנו עושים נגזרת ממה שנתנו או מנעו מאיתנו הורינו. לפי גישה זו, אנחנו ניצבים בפני הבחירות כבר "מוטענים" מהעבר שלנו.
האקזיסטנציאליסטית - על פי מאמיניה, לכל אחד מאיתנו בכל רגע נתון שמורה הזכות והברירה לבחור, כי אנחנו ישויות עצמאיות ולא מובלות.
ההתנהגותית - לדעת הוגי אסכולה זו, האדם מחפש את הבחירה הפוגעת פחות והמשתלמת יותר. למשל: גבר פוגש אישה יפה אבל מסרסת. איזו בחירה הוא צריך לעשות כדי להיפגע כמה שפחות? ליהנות מהיופי שלה ולהתעלם מחרדת הסירוס או לוותר על כל העסקה הזו?
בין הגישות השונות מאפיין ד"ר אורן את הטיפוסים המתקשים בבחירה:
הכפייתיים - "הם בהתלבטות קבועה כי הם צריכים לשלוט בכל אירוע. בחירה, אפילו הפשוטה ביותר, עלולה לשמוט את ההגה מידיהם".
ילדי המסר הכפול - "מי שגדלו בבתים שלא הייתה בהם אמירה מוחלטת. הכל היה נזיל, כפול משמעויות ולא ברור. למשל: 'תלבש את הסוודר, אבל אולי בעצם יהיה לך חם.' כל דילמה שמקדימה קבלת החלטות מבלבלת אותם."
התלותיים - "מי שגדלו להורים דומיננטיים, שנהגו לבחור בשבילם ובמקומם. גם כשבגרו, בחוויה הפנימית שלהם הם נשארו קטנים וחסרי רשות לבחור בעצמם. את הוריהם הבוחרים הם מחליפים בדמויות בוגרות מקבילות, הבוחרות בשבילם."
הדחיינים - "הם מונעים מפחד בסיסי לקבל החלטה ולכן דוחים כל בחירה עוד לפני שהעזו בכלל לשקול את נתוניה, את כדאיותה וכדומה. 'למה לי להסתבך עם בחירה,' הם יגידו לעצמם, 'ניתן לזמן להחליט או לבחירה להתמסמס."'
חסרי הביטחון העצמי - "הם מונעים מפידבק סביבתי, שמגביר את ביטחונם העצמי הנמוך והרעוע, או משפיל אותו נמוך יותר. הם נמנעים מבחירה, כי אם למשל יבחרו 'רע' - יגנו ויבקרו אותם, אז עדיף כבר לא לבחור בכלל."
ללמד לבחור מגיל שנתיים
אז איך אפשר לגדל ילד עם חופש בחירה? "אחת הפונקציות החשובות והמהותיות ביחסי הורים וילדים היא לאפשר לילדים בחירה," אומרת פרופ' רחל לוי-שיף, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ויו"ר הסתדרות הפסיכולוגים לשעבר.
"זו לא מקבילה של פינוק (לספק לו תמיד כל מה שהוא בוחר) או של חוסר גבולות (תעשה מה בראש שלך, אמא מרשה לך הכל,( אלא מסר מרכזי, שבחלקו הסמוי אומר: אנחנו מכירים בקיום העצמי והעצמאי שלך, סומכים עליך ומאמינים ביכולתך לבחור; ובחלקו הגלוי אומר: כל בחירה שתעשה, אנחנו מאחוריך. אחרי שהופנם בסיס האמון הראשוני הזה, שסימן את הילד כישות נפרדת ובעלת זכויות, צריכים ההורים ללמוד לקבל בחירות שונות ואולי גם מנוגדות לאלה שהם היו עושים," מסבירה פרופ' לוי-שיף.
לדבריה, את הרשות לבחור יש להפנים בילד כבר מגיל שנתיים בהתאם ליכולות התפיסה שלו. "למשל, שואלים אותו בבוקר: מה אתה רוצה ללבוש היום לגן, את הטרנינג הכחול או את האדום? מאפשרים לו בחירה, אבל מצמצמים את גבולותיה כדי למנוע ממנו תחושת כאוס ובלבול."
לדברי פרופ' לוי-שיף, חשוב שבשנות החיים הראשונות ההורים ישמשו מתווכים: "אסור להורה לזרוק לחלל אופציה ולתת לילד להתבלבל איתה כי הנזק, במקרה כזה, יעלה על התועלת. מה שצריך לעשות זה להסביר באופן ברור כל אחת מהאפשרויות, אבל לא להתערב בבחירה," היא מציעה.
בחדר הטיפולים פוגשת פרופ' לוי-שיף גם הורים שאינם מאפשרים לילדם לממש את זכות הבחירה שלו. "מי לא מכיר את האמא שפוסלת אוטומטית את בחירות הילד תוך שהיא אומרת לו: 'תאמין לי, אני יודעת מה טוב בשבילך. בגילך גם אני עשיתי שטויות, סמוך עליי, לטובתך.' ילד כזה לומד אולי לסמוך על ההורה, אבל לא על עצמו.
"המסר הדואג הזה, לכאורה, למעשה 'בולע' את הילד ולא מאפשר לו נפרדות, ביטחון והתפתחות תקינה כאדם שלם. לפי אותה גישה, גם בהתבגרותו ינסה מי מהוריו לבחור במקומו ו'לטובתו.' הפעם זה יגיע ממניע אחר," היא מסבירה. "כי בחירה מנוגדת לתפיסתם לא פעם מאיימת על ההורים. הם רואים בה מחאה שמופנית כלפיהם.
"במעגל החונק והלא מאפשר הזה גדלים אנשים שמגיעים אליי לקליניקה בגיל 40 מבולבלים. לא יודעים מי הם, לא יודעים לבחור לטובתם, אבודים. אז תנו להם לבחור, אפילו בחירה רעה. זו זכותם".
לפנייה לכתב/ת 
