שחזורים קולנועיים: שומרים על המורשת
בזכות פועלם של מרטין סקורסזה, סטיבן שפילברג ואחרים, השנים האחרונות היו עדות לתנופה אדירה בכל הקשור לשימור ושחזור סרטים. כעת מגיעה לסינמטקים אסופת עותקים נדירים, שמדגישה את חשיבות הנצחתה של ההיסטוריה הקולנועית
בקיץ 2008 הגיעה מנהלת מוזיאון הקולנוע של בואנוס איירס לברלין ובאמתחתה גילוי מרעיש - עותק מסרטו של פריץ לאנג "מטרופוליס" (1927), הכולל סצנות שנחשבו לאבודות במשך 80 שנה. אחרי שהעותק נבחן בקפידה על ידי שלושה מומחים, התברר כי מדובר בתגלית קולנועית של ממש - גרסה כמעט שלמה של היצירה החשובה ביותר שהופקה בימי הסרט האילם, שלמעלה מרבע ממנה נעלם במהלך השנים.
כתבות מגזין נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
- המציאות: מבוסס על מקרה קולנועי
- לפתוח יומנים: הסרטים שאסור להחמיץ ב-2013
- נשברו בקופות: הכישלונות הגדולים של 2012
סיפור גלגולו של העותק סבוך ופרוזאי. נציין רק שאחרי כישלונו הקופתי והביקורתי של הסרט עם צאתו למסכים, ערכו בו מפיצי סרטים בעולם קיצוצים גסים (הגרסה המקורית הוקרנה בברלין רק עד מאי 1927). אך עותק מלא של הסרט הגיע לארגנטינה ב-1928, וגלגליו נרכשו על ידי אספן פרטי שמכר אותם הלאה בשנות ה-60. רק לפני עשרים שנה הם הגיעו למחסני מוזיאון הקולנוע המקומי, וחלפו עוד כעשור ומחצה עד שהתברר כי מדובר באוצר אמיתי.
"מטרופוליס". הוכחה לחשיבות השימור והשחזור
אכן, ההיסטוריה של הקולנוע חבויה לעיתים בפינות אפלות של ארכיונים, במרתפים ועליות גג. סיפורים כמו זה של "מטרופוליס" מלווים יצירות רבות מתקופת הסרט האילם, ולא רק. עותקים שנחתכו באכזריות מטעמים מסחריים, יחד עם תנאי אכסון בלתי הולמים שהפכו את הקרנתם של סרטים מסוימים לבלתי אפשרית כמעט - עוררו את הצורך והמודעות בשימור.
ב-2002 למשל, התגלה באסם בצרפת עותק של "מסע אל הירח", סרטו הקסום של ז'ורז' מלייס מ-1902. גרסה זו כללה את סצנת הסיום של הסרט
שנחשבה לאבודה, ובעקבות הגילוי החל פרויקט שחזור דיגיטלי ממושך ויקר של הסרט שהושלם ב-2011, אז הוקרן הסרט - בגרסתו הצבעונית המקורית - בפסטיבל קאן.
מהות רעיון שימור הסרטים היא להבטיח שהסרט יוסיף להתקיים בצורה הקרובה ביותר האפשרית לגרסתו המקורית. אף שתודעת שימור הסרטים התקיימה בפועל כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת (בעיקר דרך אכסונם בטמפרטורה ובתנאי לחות נאותים), הרי שרק בשנות ה-80 החלה תנועה ממשית בכיוון זה, בעיקר בזכות פועלם של במאים כמרטין סקורסזה, סטיבן ספילברג, וודי אלן וג'ורג' לוקאס.
בשנת 1990 ייסד סקורסזה ארגון בשם The Film Foundation שמטרתו היא לשמר את אמנות הקולנוע לצרכי חשיפתה לקהל. לפי נתונים המתפרסמים באתר הארגון, כ-90 אחוז מהסרטים שהופקו לפני 1929 נחשבים לאבודים, בהם סרטיהם של ד.וו. גריפית ואריך פון שטרוהיים (שהגרסה בת תשע השעות של סרטו המונומנטלי "תאוות בצע" מ-1924 אינה קיימת עוד). בזכות פועלו של הארגון החל תהליך שימורן ושחזורן של קלאסיקות קולנועיות, ביניהן "חייו ומותו של קולונל בלימפ" (1943) של מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר ו"לה דולצ'ה ויטה" (1960) של פדריקו פליני.
בעשור האחרון מקיים המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק פסטיבל שנתי המוקדש כולו לסרטים משוחזרים. הפסטיבל, הקרוי "To Save and Project" מקרין יצירות מופת ותגליות קולנועיות מהעולם כולו. אשתקד עמדה במרכז הפסטיבל תוכנית מרתקת של סרטים הוליוודיים שהופקו בתקופה שלפני "קוד הייז" (מערכת הצנזורה שכפתה הוליווד על עצמה, ושאכיפתה החלה בראשית שנות ה-30).
עשר מדינות, עשר פיסות היסטוריה נדירות
ולא באה כל ההקדמה הארוכה הזו אלא כדי לציין, ולקדם בברכה, את סבב ההקרנות בסינמטקים שעורכים בימים אלה עותקיהם של עשרה סרטים ששופצו ושוחזרו בשנים האחרונות על ידי ארכיוני קולנוע ממדינות האיחוד האירופי. עשר שגרירויות משתפות פעולה עם הפרויקט, בניהולו האמנותי של חוקר הקולנוע דן חיוטין, וכל אחת מהן שלחה עותק משוחזר ממיטב המורשת הקולנועית של ארצה.
בין הסרטים שיוקרנו ניתן למצוא את "סנסו" (1954), סרטו המרהיב והאופראי של לוקינו ויסקונטי, המגולל את סיפור אהבתה הטרגי של רוזנת איטלקיה לקצין אוסטרי ב-1866, על רקע המלחמה בין אוסטריה ואיטליה. את התפקידים הראשיים (שהוצעו במקור למרלון ברנדו ואינגריד ברגמן) גילמו פרלי גריינג'ר ואלידה ואלי הנאווה.
סרט חשוב נוסף הוא "רכבות נשמרות היטב" (1966) הצ'כי. הסרט זוכה האוסקר, בבימויו של יז'י מנזל, מבוסס על ספר מאת בוהומיל הראבל ועלילתו מתרחשת בימי הכיבוש הגרמני. גיבורו הוא עובד צעיר בתחנת רכבת המבקש לאבד את בתוליו ולהפוך לגיבור מלחמה. זהו אחד הסרטים המייצגים של הקולנוע הצ'כי מהעשור ההוא שמשלב קומדיה מרירה וסאטירה חברתית.
אין להחמיץ גם את "מחירו של גבר", סרטו הראשון של לינדזי אנדרסון מ-1963 (ששמו במקור הוא "This Sporting Life"). זהו סיפורו של גבר צעיר בעיירת כורים שאופיו האגרסיבי מביא להחתמתו בנבחרת הרוגבי המקומית. במקביל עוקב הסרט אחר מערכת היחסים הקשוחה והאכזרית שמתפתחת בינו לבין אלמנה טרייה. ריצ'רד האריס ורייצ'ל רוברטס מככבים בסרט זה, שהוא מפסגות קולנוע "כיור המטבח" המחוספס והריאליסטי שפרח בבריטניה בעשור ההוא.
בין הסרטים הפחות מוכרים שתחשוף התכנית בפני צופיה אפשר לציין את "יאדופ ובל", סרט מזרח גרמני שהופק אמנם ב-1981, אך הקרנתו שם נאסרה עד קריסת המשטר הקומוניסטי (היה זה הסרט האחרון שנאסר להקרנה במדינה). הבמאי ריינר סימון מביא את סיפורה של עיירה קטנה בשלהי שנות ה-70 שסיפור אפל מימי המלחמה שב לרדוף אותה. סימון כינה את סרטו "חקירה עצמית הוגנת", ועיסוקו אמנם הוא בסוגיות של אחריות ומחויבות מוסרית.
כדאי לצפות גם ב"דרך קשה לדבלין", סרטו התיעודי של פיטר לנון האירי מ-1968. זהו סרטו היחיד של לנון, שהלך לעולמו לפני כשנתיים והיה ידוע יותר כעיתונאי ב"גרדיאן". את הסרט יצר בשיתוף עם הצלם הצרפתי ראול קוטאר, שעבד עם במאי הגל החדש טריפו וגודאר (ניסיונו הקולנועי היחיד עד אז של לנון היה כתיבת דיאלוגים, שמעולם לא נעשה בהם שימוש, לסרטו המופתי של ז'אק טאטי, "פלייטיים").
"דרך קשה לדבלין" הוא סרט הגות רוויי בנימה ביקורתית כלפי מולדתו של לנון, שכמו נבגדה על ידי הפוליטיקאים ואנשי הדת. לדבריו, מטרתו של הסרט היא "להבנות את מצוקתה של קהילת האי, ששרדה יותר מ-700 שנה של כיבוש בריטי ואז שקעה תחת כובד משקלם של גיבוריה ואנשי הדת שלה".
אנקדוטה מעניינת - היה זה הסרט האחרון שהוקרן בפסטיבל קאן של 1968, לפני שמחאות הסטודנטים והפועלים הביאו לעצירתו. כקודמו בסקירה זו, גם סרט זה לא הוקרן במדינה בה הופק עד 2004, אף כי הוא מעולם לא נאסר להצגה באופן רשמי.
הקרנתם במהלך החודש הקרוב של הסרטים הללו (וחמישה נוספים) שבה ומעידה על חשיבותו של פרויקט השימור והשחזור של אמנות הקולנוע. שכן, על מנת לצעוד אל העתיד, חובה על ההיסטוריונים של הקולנוע להנציח את עברו.
