המלבינה של נתניהו

למעשה, כבר באמצע השבוע שעבר הכול היה כבר מסוכם בין השניים, עד הפרט האחרון. החתימה הרשמית נדחתה רק מסיבות פוליטיות וטקטיות. אביגדור ליברמן עזר ללבני להחליט וגם נתניהו השקיע בה שעות של שיחות בארבע עיניים בביתו בירושלים - וכמו שאמר פעם שאול מופז, הם החליטו להשאיר את העבר מאחור.

ברובד התדמיתי-מהותי, נתניהו היה זקוק להודעה הזו כמו אוויר לנשימה. התחושה שנוצרה בימים האחרונים בתקשורת הייתה של קיפאון בהרכבת הקואליציה, של תקיעות. יאיר לפיד ונפתלי בנט זכו לכותרות ולנקודות, בעוד נתניהו נגרר בבוץ הפוליטי ונראה חלש. מסיבת העיתונאים המשותפת עם לבני נועדה בעיקר כדי להרים את המורל - ובשביל ההמשך. נאמן לדרכו הישנה, ולשטיקים והטריקים שלהם בזים לפיד ובנט, ראש הממשלה החליט לנסות את מזלו עם צעד שעל פניו, אמור להלחיץ את שאר השותפות הפוטנציאליות.

אמש, עבור המורל של נתניהו, מסיבת העיתונאים הזו שווה זהב, או אולי אפילו את הקואליציה העתידית שלו. בינתיים, הוא מרוויח נקודות בציבור: ראשית, הוא מחזיר לידיו את המושכות. שנית, מינויה של לבני לשרת משפטים ולמנהלת המשא ומתן עם הפלסטינים הוא מסר למרכז-שמאל, לממשל האמריקני, לאירופים, לפלסטינים, ובעיקר לברק אובמה, שצפוי לנחות כאן בעוד חודש. עם ששת המנדטים שלה, לבני שווה כיום יותר ממה שאהוד ברק היה שווה לפני ארבע שנים עם 13. באופן רשמי ציפי לבני היא שרת המשפטים הבאה, ובאופן עוד יותר רשמי - היא המלבין היוקרתי של ממשלת נתניהו השלישית.

מה שמוביל אותנו אל הרובד השלישי, זה העוסק בהרכבת הקואליציה. כאמור, נתניהו היה תקוע. לפיד ובנט עשו לו בית ספר, התעללו בו בתקשורת והפכו אותו לאיש שאמנם ניצח בבחירות, אך לא מצליח לנצח על הרכבת הממשלה. ראש הממשלה היה חייב לצאת מן הפינה הזו, מן הברוך שאליו נקלע. לכן מיהר לחתום עם לבני, לסגור עניינים ולהראות לציבור כי הדברים זזים. מינויה של לבני לשרת משפטים ולשרת השלום מחזיר לידי נתניהו את השליטה על הדינמיקה של המשא ומתן.

העדכונים האחרונים מהמו"מ הקואליציוני:

הראשונה בממשלה: לבני תנהל את המו"מ המדיני

גורם במו"מ: נתניהו מתכנן להביא לפריצת דרך
לפיד למקורביו: אם אכנס, זה לארבע שנים

בנט: "אין מו"מ משמעותי". לפיד: "אין מה לספר"

או שלא, וכאן העלילה מסתבכת: אם לשפוט על פי התגובות של בכירי יש עתיד והבית היהודי, האפקט שיצר צירופה של לבני הוא הפוך ממה שנתניהו היה צריך כדי לקדם את כניסתם של לפיד ובנט. אחרי לבני יבואו החרדים, ובפועל נתניהו הודיע הערב כי הוא מקים ממשלת ימין-חרדים, עם קמצוץ ציפי לבני. האם ניתן לקדם עם קואליציה כזו את השוויון בנטל ואת הדאגה למעמד הביניים? לפיד ובנט סקפטיים, ממש סקפטיים. בהנחה שנתניהו אכן יודע מה הוא עושה - האם זה אומר שהוא ויתר על הבית היהודי ועל יש עתיד והחליט להמר בכל הכוח על מפלגת העבודה?

בדרך כלל בהרכבת קואליציה, השבועות הראשונים הם בזבוז זמן מוחלט. כך היו גם השבועיים האחרונים. לכל אחד היה חשוב להתבצר בעמדותיו, להפריח סיסמאות וספינים. מעכשיו, הדינמיקה תשתנה. אחרי לבני, יכנסו המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, ועדיין לא ברור מה יקרה עם קדימה של שאול מופז. השאלה הגדולה היא מי תבוא לסגור את הרשימה.

נתניהו מעוניין לייצר לחץ, בכל המפלגות ובכל החזיתות. בינתיים, הוא מעורר כעס. "הם לא רוצים אותנו בממשלה כזו, של חרדים ושל שתי מדינות לשני עמים", אומר בכיר בבית היהודי. "אחרי שאנשים ראו את נתניהו ואת לבני מדברים על שלום, הם עוד יראו את שלושת הטנורים של ש"ס חותמים ומחייכים לצד נתניהו - וזה בטוח לא מה שאנחנו רוצים. זה לא מה שהציבור בחר".

ביש עתיד, לעומת זאת, שמרו על טונים מתונים יותר והבטיחו כי "אם יענו דרישותינו, אנחנו נהיה 31 אצבעות ממושמעות במשך ארבע שנים וחצי. אם לא, נשב באופוזיציה". ורק במפלגת העבודה שמרו הלילה על דממת אלחוט. אין קול ואין תגובה, ובליכוד רמזו: "תיק האוצר עדיין פנוי".