"אתה לא מחליט עליי!"; המדריך למריבה משפחתית

"לִפְעָמִים, כְּמוֹ עַכְשָׁיו, יָעֵל אוֹמֶרֶת שֶׁהֵן רוֹצוֹת לִהְיוֹת לְבַד וְשֶׁאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר שֶׁלָּהּ. וְאָז... אֲנִי... מִתְעַצְבֶּנֶת... וּמִשְׁתּוֹלֶלֶת... וּבוֹעֶטֶת לְיָעֵל בַּדֶּלֶת הַסְּגוּרָה... וּמַפְסִיקָה לִהְיוֹת אָחוֹת טוֹבָה וַחֲמוּדָה" (מתוך "ריגול, חיטוט ושוקו חם" מאת מאירה פירון, איור: אלינה גורבן).

עוד כתבות על יחסים בין אחים-אחיות בערוץ הורים :

• "אבל הוא התחיל!": איך להפחית מריבות בין אחים
• לא להביא אחים: 7 חוקי מרפי של מסיבות הסיום
• הרווח האידאלי בין אחים: כל היתרונות - והחסרונות
  

מי לא מכיר את המריבה הזו? היא, שנכנסת לגיל ההתבגרות, רוצה לבלות זמן עם עצמה או להמתיק סוד עם החברות וממש לא מתכוונת לתת לאחות הקטנה ו"הקרציה" להקשיב או להיות חלק מחייה. האחות הקטנה, מאידך, עושה כל שביכולתה כדי להיות חלק מהעולם של אחותה הגדולה, וכך זה נמשך ונמשך ולעולם לא נגמר.

מראה מוכר כמעט בכל בית(צילום: shutterstock)

חוויית הדלת הסגורה

יחסים בין אחים הם תמיד מורכבים, סוערים ורגשיים, הם כל כך משמעותיים עד כדי שיש להם השפעה על עיצוב האישיות והתודעה. כל אח/ות קטנ/ה חוו, באופן פיזי או מטאפורי, את "חוויית הדלת הסגורה" - בה האח/ות הגדול/ה רוצים שקט ופרטיות ואינם נותנים לאיש, ודאי שלא לאח/ות הקטנ/ה, להיכנס לחדרם וננעלים מאחורי הדלת.

כשההורים מתערבים בסכסוכים בין אחים ותומכים באחת הצדדים, קורים שני דברים:

הילד המואשם חש מוחלש ופחות נאהב, ובדרך כלל מפנה את כעסו ועלבונו כלפי אחיו. לעומתו, אחיו - הילד המוגן - חש כי הוריו אינם מאמינים שיוכל להגן על עצמו וכי הוא חלש בעיניהם.

במקרה של מריבה חשוב מאוד לבדוק קודם כל את שלומו של הילד שהותקף. משפט כמו: "אני רוצה לראות איפה קיבלת מכה. אולי כדאי שנשים מים קרים", נותנים לילד את תשומת הלב שהוא זקוק לה. דווקא יחס מופחת יותר לילד שתקף, ילמד אותו שתוקפנות אינה מזכה ביתר תשומת לב.

עם זאת, חשובה גם האמפתיה לאח התוקף. חשוב להבין שתקיפה לעיתים, נובעת ממקום של כאב ומצוקה. מתן אפשרות לילד להביע את הכאב והכעס היא גם הקרקע ללמד אותו התנהגות הולמת בהמשך. אמירות נוקבות כמו "הלוואי שרוני תמות!" הן קריאות קשות אך רווחות. במקום להגיב כך "תתביישי לך, לכי החוצה!", כדאי לאפשר את המקום הראוי להבעת רגשות שליליים שלעיתים מפחידים בעוצמתם אפילו את הילד עצמו. "אני יודעת שהכוס שרוני שברה הייתה ממש חשובה לך וזה באמת יכול להכעיס", היא אמירה עדיפה על כעס ומרמור.

תנו להם דוגמה אישית כיצד לריב נכון(צילום: shutterstock)

להתווכח מול הילדים

תפקידם של ההורים הוא ללמד את הילדים מיומנויות לפתרון בעיות וסכסוכים, בכך הם מטפחים יכולות חשובות להמשך חיי ילדיהם. על מנת לעשות זאת, ראשית יש להגדיר את המצב ("שניכם רוצים עכשיו להיות לבד בחדר"). לאחר מכן להציג את הבעיה ("אם תמשיכו לריב אף אחד לא יבלה בחדר לבד") ובהמשך, בהתאם לגילאי הילדים להציג כיוונים ולסייע לאחים בניסיונות משותפים להפיק כמה שיותר אפשרויות לקראת פיתרון:

למשל: "גם רוני וגם את רוצות את החדר לעצמכן. איזה רעיונות יש לכן לפיתרון?" , או, לילדים קטנים יותר : "אפשר להטיל מטבע ולהתחלף, יש לכן עוד רעיון?"

כמובן שחייבים לספק גם דוגמה אישית, יהיה מגוחך להגיד לילדים "שלא תעזי לקלל" אם אתם מקללים, או "שלא תעזי לזרוק /להרביץ/ לירוק" אם אתם עושים זאת. המסר יהיה, שזה מותר אבל רק לנו, ואין צורך להסביר כמה מסר כזה גרוע ולא חינוכי.

כשאתם רבים מולם, תזכרו שהם לומדים מכם כיצד להתנהג(צילום: shutterstock)

דוגמה אישית נוספת היא הויכוח - בניגוד לדעה הרווחת, אין מניעה להתווכח ליד הילדים, אלא להיפך. הילדים (האחים) יכולים להפיק תועלת מהיותם עדים לויכוח הנערך באופן תרבותי ולרכוש מיומנויות חיים משמעותיות. כשההורים מתווכחים על הבדלים בדעותיהם בצורה עניינית, תרבותית ונכונה, אין חינוך טוב מכך.

כשמביעים כעס, אכזבה, תסכול וחוסר שביעות רצון, אבל לא שנאה והטחת עלבונות, צעקות וקללות, הילדים לומדים שרגשות שנובעים מקונפליקט הם לגיטימיים ושהבעתם היא לגיטימית. הם רואים שלא תמיד מוכחים להסכים אחד עם השני ולפעמים יש סכסוכים. אך הם רואים גם שיש דרך אחרת "לא להסכים" ובדרך הזו חייבים לכבד אחד את השני, ויחד ניתן לשתף פעולה ולמצוא פתרונות לבעיה.

מאירה פירון, מו"לית ומתרגמת ראשית הוצאת טל מאי. ספרה "ריגול, חיטוט ושוקו חם" הוא הראשון בסדרת ספרים המתארים את חייהן של האחיות יעל ושירה.

• עינב קשר , פסיכולוגיה .M.A, פסיכוטרפיסטית קוגנטיבית התנהגותית CBT, מומחית בטיפול בהפרעות חרדה, משברי חיים, משברים בזוגיות, הדרכת הורים והפרעת קשב וריכוז