טלוויזיה: השורה של דרור קרן

לאט לאט ובבטחה כובשת "של מי השורה הזאת?" את הצופים. אם השאלה הכי בוערת בקיץ הזה היא 'באיזו תוכנית היית רוצה שהילדים שלך ישתתפו?', אז על "בראבו", שהיא יצרנית טראומות מובהקת, כדאי לוותר (וזו גם קריאה נואשת להורים: תנעלו אותם בחדר), "הכספת" עלולה להביך את הגנים, ואילו "של מי השורה הזאת", למרות שהיא מכאיבה לעיתים למשתתפים, בסופה הם נראים כמו הילדים הכי מוכשרים בכיתה.
התוכנית, שמוקרנת בימי שלישי בערוץ 2, מבוססת על המקור הבריטי "?Whose Line is it Anyway" ומציגה אילתורים של ארבעה סטנד-אפיסטים נבחרים. המנחה מטיל משימות, שעליהן הם מגיבים בזמן אמת: לדבר זה עם זה בשאלות בלבד, להתחיל משפטים על-פי סדר הא-ב', להציג קטע בסגנון סרט ערבי, אופרת סבון או מערבון. נשמע פחות או יותר כמו פעולת צופים יבשה במיוחד.

באנגלית זה נשמע יותר טוב

הגירסה האמריקנית, בהנחייתו המצויינת באמת של דרו קארי, מוקרנת בימי ראשון בערוץ 3, וכנראה שזו אחת הסיבות שחלק מהצופים מעט מרוגזים: זה נראה אותו דבר – רק בעברית. ועברית אנחנו פחות אוהבים. הומור בריטי אינו התכונה הבולטת של האומה, ואנחנו זוכים לקבל שאריות ארופיות עם מזרח-תיכון שזוף ומקולף. למרות הההשגות האלה, לרגעים נראה כאילו זה נולד ממש פה, בין פעולת צופים וולגרית לאוהל מילואימניקים בעבדת. אז מה אם באנגלית זה נשמע יותר טוב?
מתברר שגם בעברית זה עובד. הרייטינג החל את דרכו עם 13.5 אחוזי צפייה, קפץ ל-15.6, המשיך עם 19.8 ובשלישי האחרון גירד את ה-14.8, ואם נתחשב במצב הבוער ובדיונים הסוערים שניהל ערוץ 1, זה מכובד למשוך נתח כזה, שהעדיף כנראה לברוח מהכרעה בדבר עתיד המדינה ובחר לראות ארבעה יהודים משתעשעים במשחקי חברה. עשר תוכניות עוד לפנינו, ב"טלעד" מאוד מרוצים, והמפיקים זהירים במיוחד, אבל לא מצליחים להסתיר את החיוכים.

מי הכי מצחיק?

גם אם שלמה בראבא כמנחה הוא מעט בעייתי, ונע בין המבריק למביך, הבחירה במשתתפים היא טובה וכוללת את שירה אלון, שרון טייכר, רועי לוי, אלון נוימן, דרור קרן ותומר שרון. לכולם אגו לא מבוטל וכולם רוצים רק להצחיק. גם אם הצורך שלהם באהבה טעון, לטעמי, בדיקה, וגם אם נראה כאילו הם רוצים לשוב ולהתקבל לניסן נתיב (זה בסדר, תירגעו, התקבלתם), הם מוצלחים במיוחד, ומגישים לנו את המאבק הידוע בין ההומור הכי נמוך, שזוכה לתגובה מהירה, לבין הצורך להרפות ולשחרר משהו שצוחקים ממנו כעבור כמה דקות.
בין הקבוצה שוררת אחווה נדירה, אבל גם פה יש מי שהוא טוב יותר, מצחיק יותר ומעצבן פחות. אחת ההפתעות הנעימות היא דרור קרן. בכלל, קרן הוא הדמות הכי כובשת שיש כרגע בטלוויזיה. גם כשהוא לא מצחיק, הצופה יחייך קצת בשבילו. שיהיה לו טוב. קרן לא נזקק בדרך-כלל למחוות הטפשיות שלי, אבל גם אם במקרה הוא מועד, הוא לא ירגיש. אני אצחק.

אז מי הוא דרור קרן?

כבר כמה שנים שקרן מסתובב כדבר הכי מבטיח והכי מעניין שיש. בעיקר בתיאטרון. הביוגרפיה שלו כשחקן לא פסחה על אף שלב: את דרכו החל בתיכון "כצנלסון" בכפר-סבא בחוג דרמטי, משם עבר לתיאטרון צה"ל והמשיך לתיאטרון חיפה, למד שנה בלונדון במימון התיאטרון, והמשיך ל"הבימה" ולתיאטרון "גשר". היום, כשהוא כבר בן 36 הוא הספיק גם לשחק ב"לילסדה" של שמי זרחין בתפקיד הבן שאיבד את אחיו התאום, בסדרה "שערוריה" שהוקרנה בחינוכית 2, ב"שבתות וחגים" המצויינת ובשתי ההפקות האחרונות של חנוך לוין. כך שבימים אלה, לצד "של מי השורה הזו", ניתן גם לראות אותו ב"אשכבה", שזה צירוף שאפשרי רק בארץ.
לא פעם הוא מוזכר כבעלה של מאיה חנוך, בתו של שלום חנוך. השניים מצידם מעדיפים להימנע מחשיפה, מתגוררים במושב, מגדלים את שני בניהם ומנסים לחיות בשקט. מאותה סיבה, וגם לאור הפעילות נטולת הרייטינג שעוטפת אותו מראשית עבודתו כשחקן, תמוהה מעט העובדה שקרן משתתף בהפקה של הערוץ השני, שבסופו של דבר רוצה יותר ויותר צופים. בינתיים, קרן מופתע מהאהבה שהוא זוכה לה.
"ההפתעה היא אדירה", מעיד קרן, "אני גר ליד אור-יהודה, וכשאני נכנס לקניון שם יש תגובות. לא ידענו שזה יהיה ככה. היו לנו בראש חיילים וסטודנטים, שמחפשים את הצחוק המורכב, אבל בדיעבד זה העיד על התנשאות מצידנו, והתגובות ברחוב הם הפתעה. זה שמח וצולח כל גיל. רק היום ניגשה אלי דתייה בביתהמרקחת. לא ציפיתי לאהבה כזאת".

- ולא חששת להתאמץ להצחיק?

"אני יודע שאני יכול להצחיק, בזה יש לי ביטחון. אבל זה אפילו לא הקריטריון. בשנייה הראשונה האינסטינקט הלך נגד זה, להופיע מול כל עם ישראל. יש בזה משהו מפחיד וזה מאוד הדאיג אותי, עד שבדקתי את רשת הביטחון: המפיקה טרי דיקר והבמאי יואב צפיר, שהוא הפתעה בשבילי, ויחסית לגילו הצעיר הוא מנוסה. באתי עם ידידי הטוב אלון נוימן, ובראבא, שזה מתנה אדירה וחלום עתיק".

- ומעכשיו תשתעבד לרייטינג?

"מטבע הדברים, זה ייגמר כשאני לא אהנה. זה הקריטריון היחידי. אבל כרגע תן להנות, אני בן 36 ויש כבר הרבה דוגמנים ודוגמניות שעקפו אותי. זה כיף גדול, אבל לא ארצה להיות מזוהה לאורך זמן עם כל דבר שהוא".

- השלב הבא הוא מופע סטנד-אפ?

"אני חולם על ערב שלי כבר המון זמן, ויש כבר חומר. זה עדיין לא יצא בגלל עצלנות שלי, אבל אולי שווה לנצל את המומנטום".

- מה צפוי בהמשך?

"עשיתי עוד כמה דברים שנמצאים כרגע בקנה: סרט של ארי פולמן "Made In Israel" שיוצג בקולנוע; אני עומד לצלם דרמה בשם "אני פורים" ל- I.C.P בעוד שבוע, ו"שבתות וחגים" חוזרת, ובה אשתתף בחלק מהפרקים".

- אז נפרדת מהתיאטרון?

"בתיאטרון יש פחות עניין, ואני שואף לצאת פחות מהבית בערבים. גם הרווח מהטלוויזיה גדול יותר. אני לא רוצה לשחק את הפילוסוף התורן, אבל זה גם קשור לעובדה שאיבדנו את ניסים אלוני ואת חנוך לוין לאחרונה. אולי צריך לתת כמה שיותר צ'אנס לכוחות הצעירים".

- כמו מי?

"אני לא ממש מכיר את הדור הצעיר, אני גם לא הולך, אולי מרוב הייאוש. לקחתי קשה את מותו של חנוך. הייתי שותף לשתי ההפקות האחרונות שלו, והוא הלך ונגמר לנגד עינינו. הוא היה הגדול מכולם בעיני. המנהלים בתיאטרון צריכים להיות אמיצים, כי אני לא מאמין שאין כוחות כאלה. צריך רק לתת להם מקום. כבר עשרים שנה מככבים אצלנו אותם שמות".

- אז העתיד בטלוויזיה?

"אני נוטה לא להחליט אף פעם. כרגע, בתיאטרון הרפרטוארי אין הרבה מה לעשות, והמינונים נמוכים. לאחרונה יש לי גם את הפריווילגיה לעשות מה שאני אוהב וגם לחיות מזה".