יום המים הבינלאומי: לא חג לצרכנים הישראלים
יום המים הבינלאומי הוא הזדמנות לבחון את מצב תשתיות המים, איכות מי השתייה, וגם את המחיר שאנחנו משלמים על כל אלה. כולם מסכימים שיש לסנן מים כדי שיהיו ראויים לשתייה - אבל הדעות חלוקות ביחס לשאלה אם צריך לסנן את כולם, או לחסוך בעלויות ולהימנע מסינון מים שזורמים בשירותים או במקלחות?
22 במרס הוא יום המים הבינלאומי, תאריך המצוין מאז 1992 לפי החלטת האו"ם. מטרת יום זה היא להסב את תשומת הלב של מנהיגי העולם לחשיבותם של המים המתוקים לשתייה ולניהול משק המים.
- מזכ"ל ה-OECD: נפיץ טכנולוגיות מים ישראליות
- מחקר: למה אין מים? כי יש בחירות כל הזמן
- רשות המים: "ישראל כבר לא מתייבשת"
התרכובת הכימית של המים נחשבת לחשובה ביותר לקיום כל צורות החיים. אמנם פני כדור הארץ מכוסים ביותר מ-70% מים, אך רק חלק זעום מהמים בעולם זמינים לשתיה. וביתר דיוק: רק 1% מהם הם מים מתוקים. ההתפתחות התעשייתית והציפוף האורבני בעשורים האחרונים, חשפו יותר ויותר אנשים בעולם לחוסר הזמינות של מים ראויים לשתייה.
בניסיון לפתור את המחסור במי שתייה זמינים, יש לטפל ולסנן מים שלא היו ראויים לשתייה לפני פעולה זו. בעולם מונהגות כמה חלופות לצורך זה. ההבדל העיקרי בין החלופות הוא מיקומו וגודלו של מתקן הטיפול במים לשתייה. חלופה אחת היא טיפול נקודתי בסינון מי השתייה אצל הצרכן. החלופה השנייה היא השקעה בתשתיות המים, בהתפלתם ובסינונם. בין שתי שיטות אלה יש כמה פתרונות ביניים.
מה נכון לישראל?
הצריכה היומית הממוצעת של בוגר בישראל נאמדת ב-2.36 ליטר. בסקר שערך מכון דחף עבור חברת שטראוס מים, נמצא כי יותר משני שלישים מהנשאלים (68%) מוטרדים ממצב מאגרי המים בישראל. 29% מהנשאלים טענו כי הם "מוטרדים מאוד" ו-39% הגדירו את עצמם כ"די מוטרדים".
אמנם ימת הכנרת הקטנה נחשבת למקור מים חשוב בישראל, אך זה מכבר איבדה הכנרת את מרכזיותה. לפי נתוני רשות המים כ-50% מהמים בברזים שלנו, מגיעים ממי ים מותפלים. ברשות המים טוענים כי מגמה זו צפויה להתרחב בעתיד.
"בשנה האחרונה הושקעו 1.5 מיליארד שקל בשדרוג מערכות המים במדינה, והדבר מביא לאיכות מים טובה יותר לתושבים", אומר משה אשכנזי, יו"ר פורום תאגידי המים ומנכ"ל תאגיד מי מודיעין. לדבריו, עיקר ההשקעה היא בתחום התשתיות, שם הוחלפו קילומטרים של תשתיות מים וביוב. כמו כן משקיעים התאגידים במערכות מתוחכמות לניהול מערכות המים. המהלך הזה הורגש בכיסו של אחד אחד מאזרחי ישראל, שכן תעריפי המים עלו.
אשכנזי מציין כי תאגיד מי מודיעין, לדוגמה, רכש מערכת מתקדמת לניטור איכות המים וזמינותם מחברת וויטוואטר בעלות של כ-2.5 מיליון שקל. "כתוצאה מכך אנחנו מקבלים התראות, גם לסלולר, על ערכים לא תקינים במים בצורה רציפה, ולא על בסיס דגימות שבועיות, שעד שמתבררות הדגימה, הציבור יכול להיפגע בריאותית", אמר.
רוב המים לא מיועדים לשתייה
אבל לא רק תושבי ישראל צורכים את מי השתייה – אלא גם ענפי החקלאות והתעשייה. האתר המדעי NEWSCIENTIST מצא באחרונה כי כמות המים עבור מוצרי תעשייה ופעולות שאינן קשורות לשתייה - עצומה ביחס למי השתייה אותם שותה האדם.
לדוגמה, רחצה אחת באמבטיה מצריכה בממוצע 50 גלון מים (גלון אחד שווה ליותר מ-4.5 ליטר מים), הצמחת גבעול חיטה אחד לייצור לחם דורשת 10.6 גלון מים, הפעלה אחת של מכונת כביסה דורשת 40 גלון מים.
גם כמויות מים הנצרכות בתהליך הייצור של מוצרי מזון עצומות. למשל, ייצור 1 ק"ג קפה דורש 20 אלף ליטר מים, ייצור חולצה אחת מכותנה דורש 7,000 ליטר, 1 ק"ג גבינה מצריך 5,000 ליטר, 1 ק"ג אורז 5,000 ליטר, 1 ק"ג סוכר – 3,000 ליטר, 1 ליטר חלב – 2,000 ליטר ו-1 ק"ג חיטה 1,000 ליטר.
על רקע נתונים אלה, לפיהם מרבית המים כלל אינם מיועדים לשתייה, נשאלת השאלה אם יש פתרונות זולים יותר מאשר ההשקעה העצומה אותה מבצע משק המים בשנים האחרונות בתשתיות? הרי ההשקעה הכספית מתבטאת בסופו של יום, בחשבון המים שלנו.
"לספק פתרון למים בנקודת הצריכה בלבד"
רמי רונן, מנכ"ל שטראוס מים, בעלת מותג תמי 4, חושב שהשקעת הכספים הרבים בתשתיות מיותרת, שכן מרבית המים כלל לא מיועדים לשתייה. "יום המים הבינלאומי נועד להזכיר לנו שמצוקת המים היא בעיה בינלאומית שהולכת ומחריפה. אני סבור שאחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם הבעיה היא לספק פתרון בנקודת הצריכה, כלומר בברז המים", אומר רונן.לדבריו, "באמבטיה אחת אנו משתמשים בכמות מים השווה לצריכה השבועית שלנו לשתייה. מסיבה זו לא תמיד הגיוני מבחינה כלכלית לטפל בכל המים שמגיעים לבתים, אלא רק באלה שמיועדים לשתייה ובישול".
איסי אנדה, מנכ"ל חברת וויטווטר, אחת החברות הפועלות בתחום ניהול מערכות מים, טוען שדווקא הטכנולגיות החדישות הן הפתרון החכם והזול למשק המים. "חיוני שלכל אחד תהיה אפשרות לשתות בביתו מים באיכות גבוהה מהברז". הפתרון שבו כל אחד מציב בביתו מסנן - מייקר עלויות ומתעלם מהתפיסה שרואה את משק המים בטווח הארוך. כל הפעולות הכרוכות בהצבת חיישנים על המערכת כולה, ניטור איכות המים, בדיקת מידת הלחץ בצנרת, וכן מעקב אחר דליפות ותקלות – מבטאות את ראיית משק המים לטווח הארוך".
גם יו"ר פורום תאגידי המים שולל את האפשרות להפחית את ההשקעה בתשתיות. לדבריו, מרבית ההשקעה שעלתה לתאגידי המים 1.5 מיליארד שקל בשנה האחרונה נועדה בכלל להחלפת תשתיות הביוב. "הצבת מסננים בבתים לא חוסכת את העלות הזאת", אמר. "גם אי אפשר להטיל על אזרח את האחריות להחליף מסננים בזמן, שכן במקרה שהוא ישכח הוא עלול למצוא את עצמו בחדר מיון. מסנן מקסימום מוריד את האבנית, אבל הוא לא בודק ומדווח על זיהום המים. המדינה שלנו מתקדמת ביותר מבחינת טכנולוגיית מים ואין סיבה שלא נקדם את משק המים קדימה לטובת בריאות הציבור".
"מגיע לאזרחים מים נקיים באיכות ראויה לשתייה"
אריק דיין, מנכ"ל עמיעד מערכות מים, טוען כי יש לשלב בין הגישות. "המדיניות בנושא המים צריכה להיות היברידית - השקעה בתשתיות, אך גם בכל השלבים בדרך אל הצרכן הסופי", הוא אומר. "המים הם משאב של המדינה וזו חובתה של המדינה לספק לאזרחיה מים נקיים באיכות הראויה לשתייה. את המים הללו צריכה המדינה לספק לכל אדם במחיר שווה לכל נפש, בלי קשר לעושרו, מוצאו או תרבותו, משום שהמים הם משאב של המדינה ואסור להפריטם".
מבחינה בריאותית סבור דיין כי המים המסופקים לצרכנים בישראל לא זקוקים לסינון ברמה הביתית. כל מה שבא אחר כך, כמו למשל מערכות סינון ביתיות או מערכות המספקות מים חמים או קרים – זה כבר עניין אחר שקשור יותר לטעם אישי וליכולתו הכספית של הצרכן. "ברמת הטעם האישי – כל אחד חופשי להשקיע במה שהוא רואה לנכון", אמר. "עם זאת, לעתים, יש צורך במערכות סינון למניעת אבנית באזורים מסוימים, או בסינון של מרחפים במים, ואת אלה אנו ערוכים לספק, ברמה הציבורית וגם ברמה הביתית".
לפנייה לכתב/ת 
