עונה ג'ורדנית: לברון ג'יימס ראוי לתואר ה-MVP
בעונה של אינספור כוכבים, הסופרסטאר של מיאמי זורח מעל כולם עם עונת שיא בקריירה. שרון דוידוביץ' מסביר למה המלך ראוי לפרס השחקן המצטיין. וגם: שחקן ההגנה, השחקן השישי, השחקן המשתפר, הרוקי ועוד כמה תארים לא חשובים. 2012/13 ב-NBA - הנבחרים
MVP - לברון ג'יימס (מיאמי היט)
קרובים-קרובים, אבל לא ממש: כריס פול, קווין דוראנט, קובי בראיינט, כרמלו אנתוני.
מספרים: 26.8 נק', 8 ריב', 7.3 אס', 56 אחוז מהשדה, 40.6 אחוז מהשלוש.
עוד ב-ynet ספורט:
הסיבות: גם ברשת ESPN קבעו 30 הפרשנים הבכירים, פה אחד ועט אחד – לברון ג'יימס הוא ה-MVP. הרבה זמן לא היה דבר כזה, למעשה... מאז העונה שעברה, בה ג'יימס קיבל את התואר בפעם השלישית בקריירה. ועכשיו הוא יעשה זאת בפעם הרביעית. ויש 4 סיבות מתמטיות לכך:
1) יותר טוב מג'ורדן, בזה - מלבד העובדה שרשם את ממוצע הריבאונד הגבוה בקריירה, וממוצע האסיסטים השני מאז הגיע לליגה, לברון הפך לשחקן חכם יותר. אפשר לראות זאת בקלות על פי בחירת הזריקות שלו והנתון הלא נורמלי – 56.5 אחוז מהשדה. היחיד בעשירייה הראשונה בליגה שאינו סנטר או פורוורד, שזורקים בעיקר באזורים הקרובים לסל.
התקצירים של ynet ספורט:
- הפרמייר-ליג מציגה: שלושה שערי עונה במחזור אחד
- הטיל של אבוטבול, הצמד של זהבי / תקצירי ליגת העל
- וצפו במכבי ת"א מושפלת בבית ומסיימת את העונה ביורוליג
מייקל ג'ורדן למשל, קלע טהור בכל קנה מידה, מעולם לא השיג מספרים כאלה. לברון אף רשם שיא של שישה משחקים רצופים עם 30 נק' ומעלה ב-60 אחוז ומעלה.
2) הקלעי. אם עקבתם אחר הקריירה שלו, ודאי יצא שחזיתם בסיטואציה הבאה: ג'יימס ניצב מול שומר מחוץ לקשת, מכדרר מספר פעמים, המגן לוקח צעד אחורה מחשש שידרוס אותו בדרכו לסל, לברון עולה לזריקה מיותרת - ומחטיא.
ובכן, לא עוד. לברון רשם את האחוז הגבוה בקריירה מחוץ לקשת (40.6), שזה באופן ניכר טוב יותר מהעונה השנייה הכי טובה שלו (36.2, שנה לפני). כמו שבקיץ 2011 לברון התמקד במשחק הפוסט, את קיץ 2012 הקדיש לקליעה מרחוק. היכולת ללמוד, לסגל לעצמך תכונה נוספת במהלך השנים, נזקפת רק לגדולים באמת. ג'ורדן היה עושה את זה.
3) השינוי האמיתי. 720+. אני אחזור על זה שוב – +720. זהו המאזן
4) 16-66 – בסופו של יום, את תואר ה-MVP צריך לקבל את השחקן ששיחק הכי טוב, בקבוצה הכי טובה. במקרה לגמרי, יצא שזו הקבוצה שרשמה את אחד ההישגים המרשימים בהיסטוריה במהלך אותה עונה, עם 27 ניצחונות רצופים – הרצף השני באורכו.
לברון, שכבר רשם 66 ניצחונות בעונה במדי קליבלנד, הפך לשחקן השני בהיסטוריה שעושה זאת פעמיים. הראשון היה מייקל ג'ורדן.
הסיבות "האמיתיות": כי זו הייתה העונה הטובה ביותר בקריירה של לברון, בה הוא הפך לבוגר יותר, נבון יותר, מנהיגותי יותר. בלתי ניתן לעצירה.
שחקן ההגנה – טים דאנקן (סן אנטוניו)
קרובים-קרובים, אבל לא ממש: מארק גאסול, לברון ג'יימס, יואקים נואה.
מספרים: 9.9 ריב', 8.1 ריב' בהגנה, 2.7 חס', 0.7 חט', 17.8 נק'.
הסיבות: אפשר להסתכל על המספרים ולומר שדאנקן מדורג שלישי בליגה בחסימות, או 7 בריבאונדים בהגנה או שהוביל את סן אנטוניו למקום השלישי באפקטיביות הגנתית, אחרי אינדיאנה וממפיס.
או שאפשר להסתכל על המשחקים של הספרס
הסיבות "האמיתיות": כי דווקא בגיל 36, זה מגיע לדאנקן. מגיע להיות מהשומרים הגדולים בהיסטוריה ולהיכנס בפעם ה-9 בקריירה לחמישייה הראשונה של העונה (הישג ששייך רק לג'ורדן, גארי פייטון, קובי בראיינט וקווין גארנט) ולהיות בפעם הראשונה בקריירה שחקן ההגנה של השנה. מגיע.
השחקן השישי של העונה – גיי. אר. סמית' (ניו יורק)
קרובים-קרובים, אבל לא ממש: ג'מאל קרופורד, קווין מרטין.
מספרים: 18.1 נק', 5.3 ריב', 2.7 אס', 42.2 אחוז מהשדה.
הסיבות: עד החודש האחרון התואר היה הולך לקרופורד מהקליפרס, אבל אז הגיע... החודש האחרון. ניו יורק הפכה לקבוצה החמה בליגה עם מאזן של 1-14 והבטיחה לעצמה את המקום השני במזרח, הודות לשניים - כרמלו אנתוני וג'יי. אר. סמית'.
ב-15 המשחקים האחרונים רשם סמית' 23.7 נק', הוריד 6.5 ריב' וכל זה עם 51 אחוז מהשדה ו-39 אחוז מחוץ לקשת. והכי חשוב – אם לניקס יש איזשהו יתרון לקראת מפגש אפשרי בגמר המזרח עם מיאמי, הוא טמון על הספסל בדמותו של סמית'.
הסיבות "האמיתיות": המהפך שסמית' עשה בראש. מכדורסלן אגואיסט, אגוצנטרי ונפוח מעצמו, לכזה המוכן להוריד בשכר בקיץ, להשקיע, כמו שמספרים חבריו לקבוצה, יותר משעשה אי פעם בחייו ולרשום את הממוצעים הגבוהים בקריירה.
ראש מסובב ולא תמיד מוברג שהבין שאלוהים נתן לו הרבה כישרון, וכדאי שהוא יתחיל לעשות עם זה משהו. בינתיים, הוא הבטיח לקעקע על עצמו את סמל הניקס אם הטבעת תגיע לתפוח הגדול לראשונה זה 40 שנה.
השחקן המשתפר של השנה – ניקולה ווצ'ביץ' (אורלנדו)
קרובים-קרובים, אבל לא ממש: פול ג'ורג', לארי סאנדרס, ג'רו הולידיי.
מספרים: 13 נק', 11.9 ריב', 1 חס', 1.9 אס', 51.6 אחוז מהשדה.
הסיבות: סביר להניח שהליגה תיתן את התואר לפול ג'ורג', אני יודע. הבחירה הזו נשמעת לכם קצת הזויה, אני יודע. אבל תנו למוח שלכם לפעול בצורה מתמטית, כדי להבין את השיפור הלא נורמלי שעשה המונטנגרי שנולד בשוויץ ונבחר בקיץ 2011 במקום ה-16 על ידי פילדלפיה והפך לכוח משמעותי דווקא העונה באורלנדו.
יותר מפי 2 בנקודות (5.5 בעונה שעברה), יותר מפי 2 בריבאונדים (4.8), יותר מפי 3 באסיסטים (0.6), פי 2 בחטיפות (0.4), יותר מפי 2 בדקות משחק (15.9). בקיצור – בקיץ שעבר היה ניקולה ווצ'ביץ' אחד, היום הוא אותו דבר – רק פי 2.
הסיבות "האמיתיות": כי פעם אחת בכתבה הזו אני חייב לכתוב משהו שהוא קצת מופרך ושונה, אחרת מה כל זה שווה?
רוקי השנה – דמיאן ליליארד (פורטלנד)
קרובים-קרובים, אבל לא ממש: אנתוני דייויס, פבלו פריג'יוני (לא באמת, אבל היי – בן 35).
מספרים: 19 נק', 6.5 אס', 42.8 אחוז מהשדה, 36.7 אחוז מהשלוש, 84 אחוז מהעונשין.
הסיבות: הבחירה מספר 6 בקיץ האחרון עקף את כולם בסיבוב. גם את אנתוני "חד-גבה" דייויס מניו אורלינס, הבחירה מספר 1.
ליליארד הפך תוך עונה למנהיג של הבלייזרס, כשהוא מדורג במקום ה-13 בליגה בנקודות (דירוג הכי גבוה של רכז רוקי מאז אלן אייברסון), ועם אחוזי קליעה פנומנליים. יותר מכך – הוא היה העונה יותר דקות מכל שחקן אחר בליגה (3,089).
אבל מה זה לעומת הדברים החמים שאמר עליו קובי בראיינט, במפגש האחרון מול הלייקרס: "לילארד הוא הדבר האמיתי (the real deal)".
הסיבות "האמיתיות": כי עד שפורטלנד סוף סוף עושה בחירה ראויה בדראפט שאשכרה מצליחה לה, אז לא נפרגן?
תארים נוספים שאף אחד לא יקבל
פיאסקו השנה: לוס אנג'לס לייקרס – מ"החמישייה הטובה ביותר אי פעם" על הנייר, לזו שמשתחלת בדקה ה-90 לפלייאוף.
סיפור השנה: 27 הניצחונות של מיאמי – ואז הגיעה שיקגו.
כישלון השנה: מינסוטה טימברוולבס – לפני שנה, היינו בטוחים שהם יגיעו העונה לפלייאוף.
הקאמבק של השנה: טרייסי מגריידי – הסופרסטאר לשעבר חותם ברגע האחרון בסן אנטוניו.
הסיפור העצוב של השנה: קובי בראיינט – מי שחושב שהוא לא יחזור לשחק – בוא נראה אם יש לכם אומץ לומר לו זאת בפנים.
הפתעת העונה: דנבר נאגטס – המאזן הטוב בתולדות המועדון, מקום 3 במערב המפוצץ בכישרון, וכל זה בלי סופרסטאר אחד לרפואה.
לתגובות ומעקב – עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
@sDavidovitc
לפנייה לכתב/ת 
