שתף קטע נבחר

גמגום אצל ילדים: 8 כללים לבניית ביטחון עצמי

ילדים רבים בגילאי 2-6 מגמגמים או סובלים מחוסר שטף בדיבור, מה שעלול להשפיע על הביטחון העצמי והקשרים החברתיים שמתעצבים בגילאים האלה. בכנס שייערך מחר (ג') בירושלים בנושא, יציעו כללים שניתן ליישם בקלות, לגידול ילד שלא יפחד לדבר למרות הקשיים האובייקטיביים

1% מהאוכלוסייה סובל מגמגום (בישראל מדובר על כ-80,000 איש). אבל בגיל הרך (גילאי 2-6) מדובר על אחוזים גבוהים בהרבה.  הבשורה הטובה היא שאצל 80% מהילדים, הסובלים מחוסר שטף בדיבור, הגמגום חולף מעצמו בתהליך שנקרא "החלמה ספונטנית", פרק הזמן שבו זה קורה יכול להשתנות.

 

 

בגיל הרך מתעצב הדיבור שמשפיע על דימוי עצמי, מתחילים להירקם קשרים חברתיים, וכן מתפתחות ומבשילות מספר מערכות חשובות בגוף. לכן חשוב מאוד להקפיד על כללים ודרכי התנהגות והתנהלות עם הילדים, על מנת לאפשר להם התפתחות טובה וטבעית.

 

קיראו עוד בערוץ הורים

 

1. הקשבה

מומלץ, לא להגיד לילד איך לדבר. הקשיבו לתוכן הדיבור ולא לגמגום. ילד שמדבר לאט או חוזר על הברות זקוק להקשבה שלנו עד סיום דבריו.  כשילד מדבר צריך רק להקשיב.

 

לא לנסות להשלים את משפטיו, לא לקטוע אותו, לא לעבור לנושא אחר באמצע דבריו, לא להעיר לו איך לדבר ולא לייעץ לו לדבר לאט/לעצור/לקחת אוויר, זה בדרך כלל לא יעזור. אפילו לא ללטף אותו או לגעת בו באמצע דבריו – רק להקשיב בסבלנות עד שיסיים להביע את עצמו.

 

ואם אי אפשר להקשיב לו? אומרים לו משפט בסגנון: "רועי, אני עסוק/ה כרגע אבל מבטיח/ה להקשיב לך אחר כך". להשתדל כמה שיותר לתת לכל ילד זמן דיבור והקשבה איכותיים.

 

חשוב לילד לדבר ולהשלים את דבריו, גם אם לוקח לו יותר זמן וגם אם אתם ממהרים. אם יש לו תקופה בה הגמגום קשה, להשתדל לא לאתגר אותו בשאלות להן הוא יידרש לתשובות ארוכות ומייגעות.

 

כאשר הדיבור של הילד לעיתים לא מובן, מומלץ לא לבקש ממנו לחזור על דבריו ולנסות להגיד אותם שוב בצורה ברורה יותר. מספיק להנהן ולתת לילד הרגשה שהקשבת לו. זה יוצר סיפוק אצל הילד וגם אצלך. אפשר במידת הצורך לשאול "התכוונת ש..." כדי לוודא שהבנו.

 

2. עידוד תקשורת מהנה, ללא לחץ

צרו עם ילדכם זמן איכות רגוע ומהנה, ללא הפרעות ומסיחי דעת בדמותם של טלוויזיה, טלפון וכדומה. זה יכול להיות זמן מיוחד, אבל חשוב להקפיד על כך גם בשגרת היומיום, באוטו, בבית וכדומה.

 

לדוגמה, כשבאים לאסוף את הילד מהגן או מביה"ס, רצוי לא להגיע ברגע האחרון, אלא להגיע מספר דקות מוקדם יותר, על מנת ליצור דיאלוג רגוע עם הילד. לספר לו איך עבר עליך היום ולעודד אותו לשתף אותך בחוויות מהיום שלו.

 

עדיף לא לשאול שאלות פתוחות מדי כמו "מה עשית היום בגן?" אלא שאלות סגורות של כן ולא או שאלות ברירה כדי לא להעמיס על הילד מעמסה שפתית בנוסף לקושי הטכני לדבר.

 

חשוב לתת לילד את ההרגשה שהגמגום שלו לא מפריע. אם זה לא יפריע לו, זה גם לא יפריע לסביבה. תקשורת היא צורך בסיסי של האדם. הילד צריך להיות בטוח בדיבור שלו, אם הוא יהנה מכך, זה לא יפריע לו.

 

3. פתחו תרבות שיח בבית

כשהילד מדבר, אל תפנו ממנו את מבטכם. כאשר הילד נמצא בסיטואציה תקשורתית שבא הוא מרגיש לחץ וצורך להיאבק על הזכות שלו לדבר, יכול להיווצר לחץ שפתי, לחץ תקשורתי ולעיתים גם לחץ רגשי, שיכולים להשפיע על ההופעה של הגמגום. לכן, על תתנו לילדכם להילחם על זכות הדיבור, נסו לחלק את זמן הדיבור באופן שווה בין כולם.

 

אם כמה ילדים מדברים יחד, להשתדל ליצור תור לדיבור ("חשוב לנו לשמוע אותך אבל תמתין עד שרועי יסיים את דבריו").

בנוסף, דברו עם ילדכם בסבלנות, תוך שמירה על קשר עין. תנו את מלוא תשומת הלב בשיחה, הימנעו מלבקש ממנו לדבר מול אנשים ואל תבקשו מהילד להשלים משפטים או מילים בעת הקראת סיפור.

 

4. לחץ, לחץ, לחץ

אל תילחצו וחשוב מכך, אל תראו לחץ, כאשר אתם שומעים את הילד מגמגם בפעם הראשונה ואף לאחר מכן. הלחץ מוקרן לילד, שחושב שעשה משהו לא טוב. חשוב לשמור על רוגע ולדעת שזה יכול לעבור ואם לא, יש דרכים לטפל ולהפחית את רמת הגמגום.

 

5. תנו לילד לדבר

אם לא נאזין לילד עד סוף דבריו בסבלנות או נקטע אותו הילד ינסה לדבר מהר כדי שלא נעזוב אותו באמצע דבריו, כדי שנקשיב לו. תנו לילד לדבר איך שנוח לו, גם אם זה פחות נראה טוב או ברור.

 

דיבור מהיר, התרגשות, ניסיון למשוך תשומת לב, יגבירו את הגמגום שלו ויתנו לו ולכם הרגשה לא נעימה ומכבידה. בנוסף, הילד יבין שדבריו אינם חשובים ויסיק מכך להבא שאולי לא ידבר מלכתחילה.

 

אל תלטפו או תנחמו את ילדכם כאשר הוא מתקשה בדיבור, אלא נסו לשדר עסקים כרגיל. השכיבו את ילדכם לישון מוקדם. העייפות פוגעת בריכוז ובשטף הדיבור.

 

כאשר הילד בא לספר לכם מחוויות היום שלו, הוא לא רוצה לשמוע פידבקים על הדיבור שלו, תנו לו פידבק על תוכן דבריו. תנו לו להבין שמה שחשוב לכם זה מה שיש לו להגיד ולא הצורה בה הוא אומר אותם.

 

6. הקפדה על קצב הדיבור שלנו

קצב השיחה שלנו מושפע מהאחר. אם אנחנו נדבר יותר לאט – גם הילדים ידברו יותר לאט. אך חשוב לזכור שלא להגיד לילדים לדבר לאט, אלא פשוט לדבר בעצמנו לאט יותר (במידת האפשר). דיבור איטי וברור עוזר לילד להפנים את מאפייני הדיבור ועוזרים לו ליישם דיבור טבעי.

 

7. התמודדות עם תגובות הסביבה

להגיב לילד באופן רגוע ולהסביר לו שיש אנשים שלפעמים קשה להם להגיד מה שהם רוצים, אבל זה לא אומר שזה פחות חשוב ממה שיש לאנשים אחרים להגיד.

 

חשוב לזכור, שלא ההורים ו/או קלינאי התקשורת יכול לגרום לילד לדבר שוטף, אלא יכולים לצייד אותו בכלים רלוונטיים לכך. ילד שקיבל כלים להתמודדות, ימצא את דרכו לתקשורת טובה.

 

8. האם ומתי לפנות לטיפול?

כאשר אתם מזהים בעיה, מומלץ להגיע ולקיים הדרכה בנושא אצל קלינאי תקשורת שמתמחה בגמגום. במקרים רבים מדובר על הדרכה להורים ללא הילד.

 

לעיתים הוא ימליץ להגיע לאבחון ולטפל בשלבים צעירים, כאשר עוד ניתן ליצור שינויים דרמטיים בדיבור. אבחון מוקדם וטיפול בגיל צעיר הם המפתח.

 

 

ב -23.4.13, יום שלישי, יתקיים במכללת הדסה בירושלים כנס בסימן גמגום בילדים והדרכת הורים (פרטים נוספים באתר)

 

הכותב הוא מנכ"ל אמבי  - ארגון מגמגמים בישראל

 




 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutetrstock
לבנות לילד ביטחון עצמי למרות הגמגום
צילום: shutetrstock
מומלצים