הכישלון הגדול ביותר בהיסטוריה של ה-NBA
הלייקרס, שהוכתרו בתחילת השנה ל-"חמישייה הטובה ביותר אי פעם על הנייר", הודחו בבושת פנים מהפלייאוף ללא כוכב בריא, ללא מנהיג, ללא כבוד וללא עתיד ברור. עבור מועדון בסדר גודל כזה, יש רק פיתרון אחד. בעצם שניים. ואף אחד מהם לא קשור לדווייט הווארד. שרון דוידוביץ' מסתכל הרחק קדימה, אל עבר קיץ 2014
לא הצלחתי להבין על מה כל הרעש בשבוע האחרון. בסך הכל עוד קבוצה בינונית שהפסידה, אבל לפחות אפשר לומר שנאבקה מול יריבה פייבוריטית ברורה. שאפו על המאמץ. אהה, אתם לא מדברים על מילווקי? אז סליחה. לוס אנג'לס לייקרס קיבלה בראש, לא נאבקה ולמעשה הגדירה מחדש את המושג כישלון. מסוג הדברים שצריך היה לאסור לצפייה לילדים, או לג'ק ניקולסון.
עוד ב-ynet ספורט:
- קטמון בלאומית אחרי 1:9 על האורתודכסים
- לאומית: רק תיקו לכפ"ס. הכח עמידר ניצחה
- פיינל בור - מכבי ת"א עם הפסד שני רצוף בליגה והרבה סימני שאלה
- קליפ קלופ - הדיילי מירור טוען שמאמנה של דורטמונד יחליף את פרגוסון בבוא היום
האמת היא שלפני הסדרה האמנתי שב-LA יוכלו להתמודד בכבוד עם סן אנטוניו, אולי אפילו להפתיע. כן, כן, ממש לנצח. שני המשחקים ללא בראיינט בסוף העונה היו מעולים, גאסול נכנס לעניינים סוף סוף והספרס נראו עייפים ומותשים.
לא להאמין עד כמה טעיתי: כל האמונה הזו הסתיימה ב-4:0 משפיל, הפרש מצטבר של 75 נק' ו-3 רבעים בלבד מתוך 16 שהלייקרס מנצחים. בהפרש מצטבר של 3! מודה, טעיתי והתבזיתי. אבל לא יותר מהלייקרס.
דמעות של (עיר) מלאכים
הפציעות של קובי בראיינט, סטיב נאש, סטיב בלייק, ג'ודי מיקס, מטה וורלד פיס וג'ורדן היל מהוות יופי של תירוץ. רק שההפך קרה - הם הראו את הבנייה העקומה. הציגו מראה שקופה לשלוש הבעיות האקוטיות של הקבוצה העונה.
הראשונה הייתה במינויו של ד'אנטוני למחליפו של מייק בראון, אי שם לאחר חמישה משחקים בלבד, במקום ללכת על הבחירה ההגיונית של פיל ג'קסון. המאמן המשופם היה האיש הלא נכון, בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון, עם שיטה שכלל לא התאימה למשחק העומד של קובי את הווארד. טעות גדולה יותר תיעשה אם הוא יישאר.
הפאשלה השנייה התרחשה בחוסר היכולת לשלב בין
על הראשון, למרות תרומתו רבת השנים, ישנה כמעט תמימות דעים כי הגיעה השעה להיפרד, כשהוא כבר עמוק בתוך הצלילה ביכולת. קובי בראיינט מוכן להילחם עליו, ובצדק אחרי שהיה כמעט היחידי שהציג יכולת סבירה בסדרה ולאור היחסים הקרובים בין השניים. אבל גם בראיינט מבין שזה עולם של ביזנס ואם לא יפיקו דיבדנדים מהספרדי כעת, לא יהיה ממה להרוויח בקיץ הבא.
לגבי השני, זו דילמה. הסנטר שהגיע בקול תרועה
דרוש סופרסטאר. אמיתי
אבל זו טעות לחשוב כי הוויתור או החתמתו מחדש של הסנטר, יהיו אלה שיכריעו את גורל הקבוצה בשנים הקרובות נטולות בראיינט. הווארד אולי יוכל להשיג אליפות, אבל המונח "אליפות" טוב אולי עבור קבוצות כמו מיאמי, ניו יורק ואוקלהומה. בלייקרס, בניגוד כמעט לכל שאר המועדונים ב-NBA, מחפשים "שושלת".
רצף של 3-4-5 שנים עם שליטה אבוסולטית בליגה. סתם עוד אליפות מקרית היא לא דבר שמתקבל על הדעת. גם אם יתבגר, ישתנה, ישתפר, יתגבר על החסרונות המנטליים שלו – דווייט הווארד לבדו, בעידן הפורוורדים של היום – לא יכול להוות את העוגן שמוביל שושלת.
בשביל כזה דבר צריך סופרסטאר אמיתי, כזה יכול לשנות פרנצ'ייז מן הקצה אל הקצה. ועם כל הכבוד לכל מיני כוכבנים מוכשרים, נכון להיום יש רק שניים וחצי שחקנים כאלה בליגה. החצי הוא קובי בראיינט שעתידו לוט בערפל. השניים האחרים – לברון ג'יימס וקווין דוראנט.
רק אם אחד מהם יגיע, הלייקרס יוכלו באמת להיבנות מחדש. וזו לא כזו מחשבה הזויה. לפני חצי שנה פורסם ב-ESPN כי במועדון כבר החלו להיערך לקראת קיץ 2014, אז ג'יימס יסיים את חוזהו בהיט ויוכל להחליט אם הוא עוזב את פלורידה. ווייד מזדקן, בוש ירצה כנראה להוכיח שוב שהוא מסוגל להיות השחקן המוביל בקבוצה אחרת ולברון כבר הראה בעבר שהוא לא נקשר יותר מדי לסמלים וחולצות. וחוץ מזה, שלוש אליפויות זה נחמד לרזומה, לא?
קווין דוראנט מסיים חוזה בקיץ 2016, אבל הצהיר את כוונותיו בראיון נרחב לספורסט אילוסטרייטד: "כל החיים שלי הייתי מקום שני. נמאס לי להיות מקום שני". נוכח הפציעה של ראסל ווסטברוק והכישלון המסתמן בפלייאוף הקרוב, אל תופתעו אם החבילה המרעננת באוקלהומה תתפרק ממש בקרוב.
עם ההיסטוריה שלה, האטרקטיביות, הכסף הבלתי נגמר והמחוייבות לתארים, כל הדיבורים על הישארותם של גאסול, הווארד ושאר החבר'ה – הם דיבורי סרק ותו לא. יש רק שני אנשים שיכולים להציל את העתיד הקרוב של המועדון.
הלייקרס לא יזכו השנה באליפות, אבל כיאה למועדון פאר, כזה שהחל את השנה עם "החמישייה הכי גדולה אי פעם על הנייר", הם לא נפרדים בלי תואר בלתי נשכח: הכישלון הגדול ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. כאלה שמשיגים רק במחזור האחרון של העונה את המקום בפלייאוף, כאלה שמצטערים תוך שבוע שהם בכלל הגיעו לשם. תודו שגם זו מחמאה.
הודאה בטעות
בתחזיות הפלייאוף הימרתי שדנבר תגיע רחוק, אפילו לגמר. אולי זה היה הימור פרוע, אולי משאלת לב, אבל זה מה שיצא מהמקלדת את הכתב. לפנות בוקר הנאגטס הודחו 4:2 על ידי גולדן סטייט. כשצריך להודות בטעויות, אז מודים - טעיתי. מודה.
דרישות לפיטורים, מכתבי נאצה, קיתונות של בוז והשמצות פומביות, יתקבלו בהבנה. נקווה לפחות שמיאמי תזכה באליפות ואז נהיה צודקים במשהו.
לעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ':
@Sdavidovitch
לפנייה לכתב/ת 
