מצייר בראשית

"גדלתי בלוד. סיימתי את השירות הצבאי, ותיכף טסתי לארצות הברית. בבוקר הייתי בבקו"ם, ובערב כבר הייתי על המטוס ללוס-אנג'לס. גרתי שם 17 שנה. ב-5 השנים האחרונות גרתי במיאמי. אבל האספנים העיקריים של האמנות שלי נמצאים בניו-יורק ולחצו עלי לעבור לפה. בחודשים האחרונים ביצעתי בהדרגה את המעבר. סגרתי את הגלריה שהייתי לי במיאמי, העברתי את מוקד העבודה שלי לניו-יורק, והשבוע אני פותח לקהל הרחב את התערוכה הניו-יורקית הראשונה שלי".

"לימדתי את עצמי לצייר. אבל יותר מהכל, למדתי מה זה להתחדש"

"הייתי בעסקי הבנייה הרבה שנים. אבל תמיד יצרתי, תמיד הייתי בקטע של אמנות, ציור וצילום. אחד הדברים שהשפיעו עלי הייתה המחלה שתקפה אותי. עברתי טיפול כימותרפי והייתי במצב מאוד קשה. אחד מהדברים שהחזיקו אותי היה הציור. זו הייתה דרך אלטרנטיבית לרפא את עצמי. בעקבות המחלה הבנתי שאני צריך לשנות את החיים שלי ולהקדיש אותם לאמנות. מכרתי את כל הנכסים שלי. למדתי צילום ב-UCLA. לימדתי את עצמי לצייר. אבל יותר מהכל, למדתי מה זה להתחדש".

"ההשראה שלי מגיעה מבראשית. במשך שבע השנים האחרונות אני מצייר את הרגע הזה: ההתפרצות החוצה. אני מצייר את התוהו ובוהו. את הרגע שעוד לא קיים ושהכל קיים בו. אני חוקר את המושג 'בראשית' מכל מיני היבטים. המדעי, הדתי, הקבלי. אבל בעצם, סיפור הבריאה הוא מטאפורה שאנחנו יכולים להשליך על החיים, וזה מה שהכי מעניין אותי. אני מאמין שיש לנו מחויבות לעצמנו להתחדש בכל יום, בכל דקה. היקף היצירה שלי עצום והעבודות הן מאוד מגוונות. למרות זאת אני מרגיש שעדיין לא התחלתי לכסות אפילו שבריר ממה שאפשר להביע, אפילו שאני מתעסק כל הזמן באותו נושא כביכול".

"זה נכון שב-15 השנים האחרונות התחלתי לחזור לשורשים, למסורת. אבל אני לא מאמין בביטוי 'חזרה בתשובה'. היהדות לא שייכת רק לחרדים. בתור אמן אני מרגיש שיש לי משימה: אני שואף שאנשים צעירים יתחברו ליהדות ממקום עכשווי. היהדות הפסיקה להיות דינאמית ובגלל זה נוצר ריחוק כלפיה. הרעיון של ביקור בבית כנסת מרתיע את הדור הצעיר. בעיני, הגלריה שלי יכולה לפעמים לשמש את אותה פונקציה של בית כנסת. זה מקום שאפשר לשמוע בו סיפורים שלא ידעתם בכלל שקיימים ביהדות, מזווית חדשה. זה מקום לשאול שאלות, להרגיש וללמוד. אני מאמין שהאמנות שלי מציגה את היהדות בצודה חדשה, יפה ומסקרנת. האמנות שלי יחודית בכך שאני מביא את הג'ודאיקה, שהיא בכלל לא ג'ודאיקה, מעולם אבסרטקטי, סימבולי. לאחרונה שתי תמונות שלי נבחרו להשתתף במוזיאון באוהיו ביחד עם האמן טובי כהן, בתור אמנים שמייצגים את היהדות של המאה ה-21. אמנים שחיים בעולם הזה, המודרני, ועדיין מביאים את האספקט היהודי".

"את הדינמיקה. את הקשיחות. אני אוהב אותה דווקא בגלל הקושי. זו עיר שהחיים בה לא פשוטים ובגלל זה חושפים במהירות את המהות של האנשים מולך. מה שאתה רואה, זה מה שאתה מקבל. אני מעריך את זה".

"להיות במשך השבוע רחוק מהמשפחה שנשארה במיאמי. לא רציתי לעקור אותם מהסביבה שלהם, אז במהלך השבוע אני עובד בניו-יורק, ובסופי השבוע אני נוסע אליהם. זה מאוד קשה כי אנחנו משפחה קרובה ומלוכדת. יש לי אשה וארבעה ילדים שתומכים בי מאוד. אני מקבל את החיזוק להתקדם בקריירה כי המשפחה נמצאת שם בשבילי".

"להגיע למטרופוליטן".

"התערוכה תפתח ב-7 במאי. חשוב לי לתת מעצמי, לדבר עם הצופים ולענות על שאלות. אשמח לראות אתכם. תהיה אמנות מעניינת שמגיעה מזווית חדשה ויהיה גם כיבוד כשר".