פט שופ בויז בישראל: אלקטרוני ומינימלי
הופעת הצמד הבריטי הפט שופ בויז בתל-אביב, לא היתה רוויית להיטים או סוחפת. הצמד הגיעו לארץ אלקטרוניים במיוחד, ומושקעים בעיקר בווידאו-ארט - אבל הרבה פחות קומוניקטיביים
- רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
אבל אלה אנחנו, הישראלים, חולי הנוסטלגיה, שהרגלנו כבר מספר פעמים בעבר את הצמד הבריטי לאהבה העצומה שאנחנו מרעיפים עליהם, ועל הלהיטים הגדולים שלהם - בעיקר משנות ה-80 כמובן. הפט שופ בויז למדו להכיר אותנו, אבל אמש הם באו לעשות פה משהו קצת אחר.
סיבוב ההופעות "Electric" של הפט שופ בויז, כשמו כן הוא. לא כזה המתבסס על הלהיטים הגדולים והנוסטלגיה, אלא על האלקטרוניים יותר, על הכיוונים המוזיקליים שלהם בשנים האחרונות ועל וידאו-ארט ולייזרים. טוב נו, לייזרים היו שם כבר בשנות ה-70. הסיבוב האלקטרוני של הפט שופ בויז התגלה גם כמינימליסטי יחסית. אם לפני מספר שנים הם היו כאן עם יותר רקדנים וזמרי ליווי, הפעם טננט ולואו הופיעו סולו כמעט, עם שני רקדנים מדהימים, אך שניים בלבד.
באופן מרשים כמו שכמעט רק הם יודעים, הם הצליחו לשלב בין הסאונד הוותיק לזה החדשני, בין הנוכחות הבימתית המינימליסטית, לקטעי וידאו מוטרפים ומושקעים שהשלימו את העבודה. גוד איז א DJ, את זה כבר אמרו לפנינו, אבל במקרה של הפט שופ בויז גוד הוא גם VJ, ההוא שאחראי על המסכים.
השואו של הפט שופ מרשים תמיד, ואת זה אי אפשר לקחת מהם. עם קולו הייחודי של ניל טננט (שעדיין נשמע מוצלח למרות פאלטות קטנות פה ושם), התקשורת המצומצמת (תמיד אנחנו מסתפקים ב"Hello Tel Aviv" מצדם, וזה בסדר גמור), התלבושות הפסיכיות והפעם גם הרקדנים שהחליפו את המראה והמראות שלהם כמעט מדי שיר. השיא היה כמובן בתחפושות השוורים המלוות גם את הקליפ "Axis" מתוך האלבום החדש, שפתח את המופע - שוורים שהגיעו במקום אותם רקדנים עם קוביות צבעוניות על הפרצוף מהסיבוב הקודם.
אבל הרצון של הבויז להפיק כאן מופע שונה ואף פשוט מבעבר, נתקל בבעיה מסוימת. כמות הקטעים הפחות מוכרים היתה גדולה ביחס ללהיטים, ובעיקר רצף השירים לא היה אחיד. הקהל, שכבר ידע להעיף גגות של אולמות בהופעות של השניים האלה בישראל, לא ידע במיוחד איך להתמודד עם זה. לא תהיה זו חוכמה גדולה להתבסס בביקורת המופע על חלקו האחרון רווי הפצצות - מ"Domino Dancing" ועד "Go West", מ"Always On My Mind" ועד "West End Girls". אם שוקלים בסך הכל את כל המופע, חוסר האחידות פגעה מעט בהנאה ממנו.
שונים מאלה, יש לציין את הביצוע ל"Thursday" שהיה מפתיע ובו "התארח" על המסכים הראפר Example; השיר "Somewhere", כשכאן שוב צריך לומר מילה טובה על עבודת הווידאו-ארט המרשימה; וגם את השיר החותם, "Vocal" מתוך האלבום הבא של הצמד שייצא בחודש הבא ויישא את שם סיבוב ההופעות.
ב"Vocal", שבמרכזו צלילים שהם מחווה מדהימה ביופייה לסצינת המועדונים של שנות ה-90, סוף סוף הפט שופ בויז השתחררו, כמו גם הקהל, וכמו גם הרקדנים שסוף סוף השילו מעצמם כל כיסוי ראש ופנים, והפליאו בכישרונם האדיר לאתגר את כוח המשיכה. חבל רק שזה היה השיר הסוגר.
אי אפשר לומר שראינו אמש את המופע הטוב ביותר של הפט שופ בויז שנערך בישראל אי פעם. גם סיבוב ההופעות הקודם, שבמסגרתו הופיעו בגני התערוכה, לא היה גרנדיוזי בצורה יוצאת דופן. אבל הוא היה סוחף וחסר מעצורים. כאן, כאמור, גם קצת באשמת הקהל שלא עיכל את שראה, וגם באשמת המינימליזם של הפט שופ בויז - לא קיבלנו את המנה לה ציפינו, ולא מדובר רק במנת הלהיטים.
כשהם רוצים, הם יודעים לעטוף אותם בביצועים מיוחדים ומרתקים עם שואו שלוקח את הקהל למסע מרגש, קומוניקטיבי ומרתק. הפעם זה היה טוב, לפרקים טוב מאוד, אבל לא מצוין.
