שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לפתח את הזיכרון אצל ילדים - מהרגע הראשון
    כהורים מאכזב אותנו פעמים רבות לגלות הילדים לא זוכרים חוויות משמעותיות מהגילאים הצעירים. אך מסתבר שאפשר לסייע להם לזכור - ממש מהחודשים הראשונים. יעל זקוב מסבירה איך עושים זאת - שלב אחרי שלב

    כמבוגרים אנחנו עלולים לחשוב שהפרק הראשון בסיפור החיים שלנו הלך לאיבוד, ולרוב אנחנו יכולים לדלות מהזיכרון תמונה או תחושה רק מגיל שלוש או ארבע. לעומת זאת, כהורים אנחנו יודעים לומר שילדנו הצעירים זוכרים היטב פרטים מפתיעים.

     

    ואכן, הטענה הישנה כי תינוקות ופעוטות אינם יכולים לזכור נשמעת תמוהה מאוד. הזיכרון מתפתח מהרגע הראשון והעובדה שאנו לא זוכרים את השנים הראשונות אינה מעידה על חסרונו. מה ילדים זוכרים בשנים הראשונות לחייהם ולאן זה נעלם? השאלה מסקרנת חוקרים רבים וכיום ניתן לענות לפחות על חלק מהתשובות.

      

    את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

     

    כדימוי פשטני, נוכל להשוות את פיסות המידע שאנו סופגים מהעולם לפריטים במחסן. ככל שהמחסן יהיה מאורגן יותר כך ניתן יהיה לשלוף את הפריט המבוקש במהירות. על פי דימוי זה "מחסן" של תינוק בין יומו, ואפילו לפני, נראה כמו מבנה שנמצא עדיין בבנייה. פה ושם יש פריטים בודדים על מדפים מפוזרים בערבוביה וברור שיש פוטנציאל, אבל על שלט הכניסה כתוב: בקרוב הפתיחה!

     

    עוד כתבות של יעל זקוב בערוץ הורים :

    תנו להם לזוז: המדריך לגידול תינוקות חושבים

    נולד לכם פג? כך תעזרו לו להדביק את הפערים

    מפתח חשיבה מרחבית: למה חשוב לשחק בפאזל

     

    החיפוש אחר הזיכרון הראשון

    בניסיון לברר מתי מתחילים לזכור בדקו החוקרים קבוצת נשים בהריון. כהכנה למחקר הקליטו את האמהות לעתיד מדקלמות שיר ובניסוי עצמו השמיעו את ההקלטות לשתי קבוצות נפרדות. קבוצה אחת של נשים ועוברים שמעה את קול האם המוקלט וקבוצה שנייה את אותו השיר בקולה של אם אחרת.

     

    במדידת קצב פעימות הלב של העוברים בשתי הקבוצות נמצא שינוי מהקצב הרגיל. כאשר העוברים שמעו את קול האם, קצב פעימות הלב עלה, ואילו כששמעו קול לא מוכר, קצב פעימות הלב ירד. מסקנת החוקרים הייתה שהעוברים זכרו את הקול ואת צרות הדיבור הייחודית של אמם וידעו והגיבו באופן ייחודי.

     

    טיפ להורים:

    אבות או בני משפחה אחרים, אם יוצא לכם לדבר אל הבטן - תדעו שמישהו שם מקשיב בעניין. יתכן מאוד שקצב הפעימות שלו יורד, עובדה שהחוקרים מפרשים כניסיון לשים לב ביתר שאת לנעשה בחוץ.

     

    החודשים הראשונים

    בגיל שישה שבועות מעט קל יותר, דברים ראשונים מתחילים להגיע למקום ואנחנו יכולים לעזור. אירועים קבועים בשגרת היום, הם כמו משלוח צפוי של פריטים חדשים אך דומים. אוכל, אמבטיה, החלפה של

    חיתול או כל אירוע אחר מפעילים את החושים ונרשמים בזיכרון. כאשר הם חוזרים על עצמם בשעות ובדרכים קבועות, התוצאה, בדמות תחושת השובע והרגיעה, נרשמת גם היא ומתויגת תחת הכותרת "נעים לי".

     

    טיפ להורים:

    אם אתם יוצאים עם התינוקות לישון מחוץ לבית, יהיה להם קל יותר אם הם ימצאו במיטה החדשה דברים מוכרים כמו שמיכה או מגן ראש. הצורה, הריח והמרקם הספיקו להירשם בזיכרון.

     

    מגיל שלושה חודשים

    התינוקות לומדים לזהות דברים מוכרים וניסוי שנערך עם בני שלושה חודשים מראה לנו שהם יודעים לזכור. החוקרים קשרו סרט לרגל אחת של התינוקות וחיברו אליו את המובייל התלוי מעל העריסה כך שבעיטות אקראיות הפעילו אותו בקלות. התינוקות למדו עד מהרה על רצף התנועות הדרוש וגם שבוע לאחר מכן, כאשר הבחינו במובייל מעליהם, הם התחילו לבעוט ברגל הנכונה.

     

    אבל מה שקרה בעריסה, נשאר בעריסה ועל אף שהתינוקות הוכיחו זכרון מרשים לאורך זמן, שינוי במיקום לא הוביל לאותה תוצאה. כדי לזכור בגיל מספר חודשים צריכים להתקיים שני תנאים: האחד הוא רמז ברור והשני הוא מספר חזרות.

     

    טיפ להורים:

    אל תהססו לשחק עם התינוקות באותו צעצוע שוב ושוב. משחק חוזר של מספר דקות עם צעצוע אחד לאורך שבוע, יעזור לתינוקות להכיר את אופן המשחק ולזכור אותו טוב יותר.

     

    רוצים לחדש? הראו לתינוקות שימוש חדש של אותו המשחק

     

    זוכרים את השירים ששרו לכם שהייתם קטנים בעצמכם? אין פלא. שירים נחרטים בקלות יותר בזיכרון. התחושה הרגשית, המנגינה, הקצב והחזרה על הפזמון, הם אוסף של חוויות רב חושיות שמקלות על הקטנים לזכור.

     

    מי פה המחסנאי? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מי פה המחסנאי?(צילום: shutterstock)

     

    מגיל חצי שנה

    במהלך השנה הראשונה "מחסן" הזיכרון יותר מלא ממה שהיינו מדמיינים ויש בו מבנים ארגוניים שלא ישתנו למשך שארית החיים. עוד בטרם יחגגו יום הולדת ראשון, יכולים התינוקות לזכור ארבעה פרטים בזיכרון לטווח הקצר, ממש כמונו המבוגרים.

     

    ובכל זאת איך זה שאנחנו זוכרים הרבה (הרבה, הרבה) יותר? הפריטים שהתינוקות הצעירים זוכרים הם פריטים פשוטים ואילו כמבוגרים אנחנו מצליחים לגבש ארבעה פריטים מורכבים (הרבה, הרבה) יותר וכך יוצא שבסך הכל אנחנו זוכרים יותר.

     

    אם נעשה כעת סיור דמיוני "במחסן" הזיכרון, נוכל להגיע למדף שנקרא "משהו רך, שאפשר להרים, עם פה וידיים כמו שלי אבל לא אותו דבר". יום אחד המדף הזה יקרא "בובה" וזה יקרה ממש בעוד זמן קצר, אבל גם בינתיים מתחילים להתאסף על המדף זיכרונות.

     

    מהניסוי הבא ניתן להתרשם מקצב העבודה המהיר של בניית זיכרונות מאורגנים כבר בתקופה הזו.

    החוקרים הראו לתינוקות משחק מובנה עם בובה. הנסיין הוריד מהבובה כפפה, נפנף בה באוויר והחזיר אותה אל ידה של הבובה. בני החצי שנה שיחזרו לפחות פעולה אחת לאחר 24 שעות. בני תשעה חודשים הצליחו לשחזר את המשחק לאחר חודש, ואילו בני 10 חודשים זכרו גם לאחר שלושה חודשים.

     

    מעודדים מהתוצאות מנסים החוקרים להבין מה תינוקות צעירים זוכרים כאשר הם שוכחים? והתשובה היא שלא הכל נמחק. המחקר נערך עם קבוצת תינוקות בני חצי שנה, בגיל שבו אנו לא מצפים מהם לזכור פריט לאחר שהוא נעלם מטווח הראייה.

     

    החוקרים הסתירו שתי צורות מאחורי וילונות - כדור מאחורי וילון מספר 1 ומשולש מאחורי וילון מספר 2. התינוקות הגיבו בשוויון נפש כאשר עם פתיחת הווילונות התברר שיד נסתרת החליפה בין הצורות. משמע, הם לא זכרו איזו צורה הוחבאה מאחורי איזה ווילון. ומצד שני, הם בהחלט הופתעו כאשר הווילון נפתח והם לא ראו שום דבר. הם הסתכלו לאורך זמן ממושך יותר במקום הריק, כאילו שאלו את עצמם "לא היה אמור להיות שם משהו?".

     

    טיפ להורים:

    שמתם לב לרמזים קטנים של זיכרון? בעיטות וצהלות שאתם מקרבים את העגלה או פותחים את ברז האמבטיה? זה לא במקרה - ואתם יכולים להיות גאים. הגאווה שלכם מדבקת ומחזקת את ההבנה והזיכרון.

     

    שחקו במחבואים - מאחורי הידיים, מאחורי חיתול, ואחרי גיל שנה מאחורי הספה או הדלת. זה תמיד כיף!

     

    לפעמים הפעוטות דוהרים בזחילה אל עבר משחק מעניין, אך באמצע הדרך משנים כיוון כי משהו אחר תפס את תשומת ליבם. מה קרה? על "שולחן העבודה" של המחסנאי הונח הפריט שאיתו הם התכוונו לשחק, אבל פריט חדש הופיע וגרם לראשון "ליפול". תזכורת קטנה, כגון, רשרוש, מילה או תנועה עם המשחק הראשון, יכולה להזכיר.

     

    מגיל שנה וחצי

    כאמור, המילים משפיעות באופן דרמטי על יעילות מנגנון העבודה של "מחסן" הזיכרון וקל יותר לשלוף פריט אם הוא מתוייג בבהירות. איך זה עובד?

     

    במחסן הדמיוני יש אחראי בולט על הפיכת רשמים כלליים ואין סופיים - לפרטים מפורשים בעלי שם ומשמעות. זהו איבר ההיפוקמפוס, שנקרא על שם סוסון הים בגלל צורתו (ההיפוקמפוס הוא שמו המדעי) ויש לנו ממנו שניים - אחד בכל המיספרה.

     

    ההיפוקמפוס מתפקד כמחסנאי פיקח וחרוץ, שיודע לתרגם חלק מהידיעות שזורמות למוח ולשים אותן במקום הנכון כך שהזיכרונות יישארו שם לטווח ארוך. בשנים הראשונות לחיים רוב המידע נשאר מרומז וכאילו מפוזר בחלל המחסן מאחר וההיפוקמפוס עדיין לא בשל דיו. ובכל זאת, המחסנאי הצעיר עובד באינטנסיביות וחוויות משמעותיות נרשמות ומקוטלגות.

     

    כעת עלולים הפעוטות להשתעמם מצעצועים פשוטים ומוכרים ("זה כדור, אני יודע, נו, מה חדש?") אלא אם כן יש לפעולתם תוצאה מעניינת, ואז הזיכרון מכוון לזכור את רצף הפעולות. בני 20 חודשים יכולים לזכור רצף של ארבע פעולות עם משחק מסויים גם שנה לאחר שהודגם.

     

    טיפ להורים:

    כאשר אתם משחקים עם הילדים בקוביות, הדגימו להם איך אתם בונים את המגדל. באופן דומה, כאשר כדור או חלק ממשחק מתגלגל או נופל אל מחוץ לטווח הראיה - הראו לקטנים איך אתם מחזירים אותו. כך הם ילמדו שהדברים אינם צצים פתאום והם נחשפים אל הדרך.

     

    בחיי היום יום כאשר אתם מוציאים בגד מהמגירה או מכינים לפעוטות לאכול - תזכרו שמאוד מעניין אותם גם לראות את השלבים ולא רק את התוצאה.

     

    מגיל שנתיים וחצי

    מחקר משמעותי בתחום הזיכרון בגיל הרך נקרא "הטיול לדיסני-וורלד" שבו שאלו החוקרות ילדים מה הם זוכרים מהביקור אותו חוו בגיל שנתיים וחצי או יותר. גם שנה וחצי אחרי הטיול הצליחו הילדים להיזכר, אם כי, כצפוי, הצעירים יותר זכרו פחות פרטים.

     

    בני הארבע, שעברו את החוויה בגיל שנתיים וחצי, ענו שהם זוכרים את דמבו. הגדולים מהם בשנה התייחסו לאותו זיכרון וענו שהם זוכרים את דמבו הגדול!

     

    המילה הבודדת מתארת את ההבדל כולו, כאשר היכולת להבין את מה שרואים וחווים עוזרת לזיכרון להתבסס טוב יותר ולאורך זמן. מה הם ייזכרו מהטיול בגיל 20? קרוב לוודאי שכלום, אלא אם כן משהו יעזור להם לזכור.

     

    ניתן לקחת דוגמה מתרבות המאורים בניו-זילנד, שהם אלופי הזיכרונות המקודמים. מכל תרבויות העולם, המאורים מקדימים לזכור והם מתארים זיכרונות מגיל שנתיים וחצי, יותר משנה לפני הממוצע העולמי. מסתבר שאמהות מאוריות מרבות לספר ולדבר עם הילדים הרכים על העבר הביוגרפי הקצר שלהם, מה שמגביר את יכולתם לזכור.

     

    טיפ להורים:

    הראו לילדים את התמונות והסרטים שאתם מצלמים. נכון, בעוד 40 שנה זה יהיה ממש מרגש, אבל בינתיים זה מחדד את הזיכרון.

     

    ספרו את הסיפור משבוע שעבר, מאתמול או מהבוקר. שאלות כמו "מה ראינו?" מספקות תשובה קצרה: כלב. אבל הסיפור כולו עוזר לקשור את האירועים ולבסס את הזיכרון: "זוכרת שביקרנו את סבתא וסבא? וליטפת את מוקי הכלב והוא ליקק אותך עם הלשון שלו ו..."

     

    אירועים שעברתם ביחד והרשימו אתכם, ירשימו גם את הילדים אם תוסיפו פרטים מהזיכרון המשותף. יתכן ובשיחה, הקטנים יוסיפו פרטים שיעשירו גם את הזיכרון שלכם.

     

    לאן נעלמים הזכרונות מהשנים הראשונות?

    יש הטוענים שכל הזכרונות שם, המרומזים והמפורשים, ושהם פשוט מכוסים

    באין ספור פריטים שמתאספים בכמויות, כל יום, כל שעה. באין יכולת ממשית (עדיין) לאשש את דימוי ה"מחסן", אי אפשר פשוט להיכנס ולבדוק מה קורה "בארכיונים הישנים".

     

    עצם העובדה שתינוקות בגיל הרך גדלים באופן פיזי בקצב מסחרר, גורמת לכך שדברים שהם רואים ולומדים, משתנים להם כמעט מול העיניים (מכירים את התחושה שאתם חוזרים למקום בו בילתם בילדותכם והדברים נראים הרבה יותר קטנים?). הצמיחה המהירה, המילים החדשות והתובנות של מה קשור למה, גורמים למציאות שהקטנים חווים להשתנות תוך שבועות באופן שמקשה לבסס פרטים בזיכרון המפורש. ובכל זאת יש דברים שזוכרים אותם לכל החיים. למה דווקא אותם? מי יודע...


    הכותבת היא מרפאה בעיסוק לתינוקות ופעוטות במכון פשוט לגדול. 

    לדף הפייסבוק של פשוט לגדול




     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    דברו איתם על החוויות - ותעזרו לה לזכור
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים