שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    בניגוד לחוק: 59 ראשי רשויות לא מפרטים נכסיהם
    מבקר המדינה פרסם דו"ח חמור, שופטת מונתה כדי למגר את התופעה, מכתבי אזהרה נשלחו ומנכ"ל מרכז השלטון המקומי התקשר באופן אישי. ועדיין: 59 ראשי רשויות מקומיות נמנעים מלהגיש הצהרת הון לחשיפת היקף נכסיהם והכנסתם. לפניכם שמותיהם של ראשי הערים והמועצות שמפרים את החוק
    שלוש שנים חלפו מאז הדו"ח החמור של מבקר המדינה, שחשף כי למעלה מ-60% מראשי הרשויות המקומיות בישראל עוברים על החוק ולא מגישים למדינה הצהרת הון בנוגע להיקף נכסיהם ומקורות הכנסתם. ב-3 השנים שחלפו מאז, נקטה הממשלה במספר צעדים על מנת לגרום לראשי השלטון המקומי לקיים את חובתם החוקית. הצלחתה הייתה חלקית בלבד.

     

    נכון להיום, למעלה מ-20% מראשי הרשויות המקומיות בישראל עדיין נמנעים לחשוף את היקף נכסיהם ומקורות הכנסתם. 59 ראשי ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות ששמותיהם נחשפים כאן לראשונה. בעשותם כן הם עוברים על חוק שנחקק בכנסת בשנת 1993, ומתעלמים מפניות חוזרות ונשנות מצד גורמים בממשלה ובמערכת המשפטית שהפצירו בהם לקיים את חובתם החוקית.

     

    הרשימה כוללת ראשי רשויות מקומיות מכל המגזרים, מכל הגדלים ומכל חלקי הארץ. לצד ראשי רשויות רבים מהמגזר הערבי ומהמגזר החרדי, ניתן למצוא בה את ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, ואת ראש עיריית אריאל, אלי שבירו. הרשימה כוללת גם ראשי רשויות העומדים בראש מוסדות המייצגים את השלטון המקומי מול הממשלה - כמו סגן יו"ר מרכז השלטון המקומי, סלאח סולימאן (ראש מועצת בועיינה נוג'ידאת), ויו"ר מרכז המועצות האזוריות, שמואל רייפמן (ראש מועצת רמת נגב).

     

    חלק מראשי הרשויות ברשימה הם ראשי מועצות ממונות, שמונו על ידי שר הפנים ולא נבחרו על ידי התושבים, אך חובת החוק חלה גם עליהם. כמה מהם כבר סיימו את כהונתם, מבלי שהגישו הצהרת הון בתחילת הקדנציה או בסופה. אחד מאלה הוא יעקב אשר מבני ברק, אשר סיים את כהונתו לאחרונה ומכהן כיום כחבר כנסת מטעם מפלגת יהדות התורה.

     


    ראשי רשויות מקומיות שלא הגישו הצהרת הון

    ראשי רשויות מקומיות שלא הגישו הצהרת הון
    שם שם הרשות תחילת קדנציה   שם שם הרשות תחילת קדנציה
    עומר יאסר אל באטוף 4 בדצמבר 2012   עאדל אבו אלהיג'א טמרה 11 בנובמבר 2008
    דורון שידלוב ברנר 4 בדצמבר 2012   רוני כהן יבנאל 28 באוקטובר 2003
    שמעון גואטה מעלה יוסף 4 בדצמבר 2012   אשר אוחנה (ראש מועצה ממונה) יסוד המעלה ינואר 2012
    שמואל רייפמן (יו"ר מרכז המועצות המקומיות) רמת נגב 4 בדצמבר 2012        
    ג'בר סלים אבו גוש 10 בנובמבר 1998   חוסיין פארס (ראש מועצה ממונה) ירכא אוגוסט 2010
    דוד יוסף אור יהודה 19 באפריל 2007   נביה נסראלדין (סיים את תפקידו) כסרא סמיע 28 באוקטובר 2003
    ריאד חטיב (סיים את תפקידו) אל באטוף 11 בנובמבר 2008   זידאן כעביה כעביה-טבאש-חג'אג'רה 11 בנובמבר 2008
    עידן יצחק שלום אלעד 11 בנובמבר 2008   עוני תומא כפר יאסיף 20 בדצמבר 1998
    צדוק זהוראי אלקנה 11 בנובמבר 2008   ראפע חג'אג'רה כפר מנדא  
    אלי שבירו אריאל 24 בפברואר 2013   מאיר ניצן (ראש מועצה ממונה) לוד 6 בפברואר 2011
    אריק ברמי (ראש מועצה ממונה) בוסתאן אל מרג', ינוח ג'ת אפריל 2013   חאלד אלסאנע לקיה 11 בנובמבר 2008
    מיכאל כהן (ראש מועצה ממונה, סיים כהונתו) בוסתאן אל מרג', טובא זנגרייה 7 באפריל 2010   מוחמד מנאע מג'ד אל-כרום 1 בדצמבר 2008
    סלאח סולימאן (סגן יו"ר מרכז השלטון המקומי) בועיינה נוג'ידאת 28 באוקטובר 2003   הרצל גדז' (ראש מועצה ממונה) מגדל אפריל 2008
    משה רוזנבוים בית אל 4 במאי 2004   דולאן אבו סלאח מג'דל שמס מרס 2008
    משה אבוטבול בית שמש 11 בנובמבר 2008   צביקה כהן מגדל תפן 4 בספטמבר 2011
    מאיר רובינשטיין ביתר עילית 30 באוקטובר 2007   שלמה ללוש מעלה אפרים 6 במאי 2009
    יעקב אשר (סיים כהונתו) בני ברק 11 בנובמבר 2008   מיכאל אילוז (ראש מועצה ממונה) מעלה עירון אוקטובר 2009
    מרק בסין בני עי"ש 10 בנובמבר 1998   פרנקו גונן (ראש מועצה ממונה, סיים כהונתו) מעלה עירון 1 באפריל 2007
    עבאס תיתי (סיים כהונתו) בענה 18 באוגוסט 2009   עמית סופר מרום הגליל 21 בינואר 2009
    יוסי אברהמי גבעת זאב 11 בנובמבר 2008   מושיק ליפץ סביון 11 בנובמבר 2008
    הנו סלימאן ג'ולס 11 בנובמבר 2008   חסן עלי עילוט 11 בנובמבר 2008
    אליאס אליאס גוש חלב 11 בנובמבר 2008   אחמד חביבאללה עין מאהל 11 בנובמבר 2008
    עמאש עז אל-דין ג'יסר אל-זרקא 11 בנובמבר 2008   וג'יה כיוף עספיא 17 בספטמבר 2009
    שלמה אלימלך גן רווה 4 מאי 2004   דוד אלחיאני ערבות הירדן 5 בפברואר 2009
    כרמל נסר-אל-דין דאלית אל כרמל 18 באוגוסט 2009   דוד בונפלד (ראש מועצה ממונה) ערערה בנגב אפריל 2011
    מתי אבני (ראש מועצה ממונה) דבוריה, מסעדה 27 במאי 2007   יצחק רוכברגר רמת השרון 28 באוקטובר 2003
    נאסר סנעאללה דיר אל אסד 18 באוגוסט 2009   אנדריי אוזן רמת חובב 2 במרס 2010
    הייב חסן זרזיר 20 בספטמבר 2006   מוניר שבלי שבלי-אום אל גנם 11 בנובמבר 2008
    מוחמד אלנבארי חורה 4 במאי 2004   גבי נעמן שלומי 10 בנובמבר 1998
    פאיק עודה טייבה דצמבר 2011   חאזם נאהד שפרעם 11 בנובמבר 2008
     

     

    מכתבים, טלפונים התרעות – ועדיין לא מגישים

    חוק "ראש הרשות המקומית וסגניו", מ-1993, קובע כי ראש רשות מקומית יגיש, תוך 60 יום מתחילת כהונתו ושוב תוך 60 יום מתום כהונתו, הצהרה לשופט ובה פירוט של היקף נכסיו ונכסי בני משפחתו וכן תיאור של מקורות ההכנסה שלו ושל בני משפחתו. ההצהרה שמורה בכספת במשרד הפנים והיא אינה מהווה תחליף להצהרת הון שמבקשת רשות המסים על פי שיקוליה.

     

    ראשי רשויות מקומיות וסגניהם מעורבים בקבלת החלטות בעלות השלכות כלכליות מרחיקות לכת על אזרחים. בעיקר, החלטות על הענקת רישיונות לעסקים והיתרי בנייה. בשל כך, הם עשויים להיתקל בהצעות שונות להענקת טובות הנאה ואפילו שוחד בתמורה לתמיכתם באינטרסים כאלה או אחרים. מטרת החוק שנחקק ב-1993, היא לוודא כי ראשי השלטון המקומי אינם צוברים נכסים בהיקף חריג, שלא ניתן להסבירו באמצעות מקורות ההכנסה המוצהרים והלגיטימיים שלהם.

     

    באוקטובר 2010, 17 שנה לאחר שנחקק החוק, פורסם דו"ח של מבקר המדינה שממנו עולה כי למעלה מ-60% מראשי הרשויות ולמעלה מ-80% מסגניהם לא הגישו הצהרות הון. בעקבות הדו"ח, מינתה בראשית שנת 2011 שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש את השופטת בדימוס ציפורה ברון לאחראית על העלאת שיעור המדווחים (לקריאת תגובתה המלאה של השופטת בדימוס ציפורה ברון).

     

    בשנתיים וחצי האחרונות נקטו השופטת ברון ופקידי משרד הפנים - ובראשם מנהל אגף שכר וכוח אדם ברשויות המקומיות, ישראל שפיצר – במספר צעדים על מנת לעודד את ראשי הרשויות להגיש הצהרת הון. בתחילה, הוקמה יחידה ייעודית במשרד הפנים לטיפול בנושא, אשר ייסדה מאגר ממוחשב שבאמצעותו מתנהל מעקב אחר שמותיהם של החייבים בדיווח. בהמשך, נוצר שיתוף פעולה עם מנכ"ל מרכז השלטון המקומי, שלמה דולברג, אשר טלפן באופן אישי לראשי רשויות שלא דיווחו והבהיר להם כי מדובר בחובה על פי חוק שיש לקיימה.

     

    בספטמבר 2011, ושוב בדצמבר 2012, נשלחו מכתבים לראשי הרשויות שלא דיווחו. אל המכתבים צורפו טופסי ההצהרה ואזהרה מנקיטה בסנקציות במקרה שראש הרשות יתעלם מההודעה. במשרד הפנים אף העמידו תקציב ייעודי במטרה לסייע כספית למי שטען כי הוא מתקשה במימון הייעוץ הנדרש להכנת הצהרת ההון.

     

    הצעדים שננקטו במשרד הפנים סייעו להגדיל את מספר המדווחים ולהוריד את שיעור אי הדיווח מיותר מ-60% לכ-20%. ועדיין, 59 ראשי רשויות נמנעים מלדווח על נכסיהם. לפני כמה חודשים, פנינו למשרד הפנים בבקשה לקבל את שמותיהם על מנת לפרסמם לציבור. על פי חוק חופש המידע, המשרד הממשלתי נדרש למסור את המידע תוך חודש, או לנמק את סירובו.

     

    לאחר חודש אכן השיבו במשרד הפנים, אך דרשו הארכה במועד למסירת המידע, בטענה כי "המענה לפנייתך דורש טיפול ממושך הכולל פנייה לגורמים שבקשת המידע נוגעת אליהם". מתשובת משרד הפנים עולה, אם כן, כי במהלך החודשים האחרונים אף קיבלו ראשי הרשויות הללו הודעה מוקדמת על הכוונה לפרסם את שמם בתקשורת (לקריאת תגובותיהם של ראשי הרשויות המקומיות לכתבה).

     

    אין עונש על הפרת החוק

    אחת הסיבות לכך שראשי הרשויות המקומיות בישראל מזלזלים בחוק זה, היא שאין סנקציה קבועה על הפרתו. חוקי מדינת ישראל מגדירים אמנם כי על ראש רשות מקומית לחשוף את נכסיו בפני פקידי משרד הפנים, אך הם אינם מגדירים עונש על אי עמידה בחובה חוקית זו.

     

    לפני כשנה, פנתה השופטת ציפורה ברון ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בבקשה להפעיל סנקציות פליליות כנגד מספר ראשי רשויות שלא הגישו הצהרה. וינשטיין סירב להפעיל סנקציה פלילית ובחר במקום זאת לפנות לשר הפנים דאז, אלי ישי, בבקשה כי יזום סנקציות "רכות" יותר בתחילה, כמו הפחתת שכר.

     

    ממשרד המשפטים נמסר כי "בישיבה סוכם, על דעת היועץ המשפטי לממשלה, כי נוכח חומרת האפשרות לפתיחה בחקירה פלילית, יש מקום בשלב ראשון לנקוט בצעדים מנהליים כנגד ראשי רשויות וסגניהם שימאנו למלא את החובה הקבועה בחוק, כגון הפחתת שכר. צעדים אלו מצויים בתחום סמכותו של שר הפנים, ואשר על כן פנה היועץ לשר הפנים בבקשה לגבש צעדים מנהליים אלו". הצעדים לא גובשו מעולם וגם היום, ראש רשות מקומית בישראל חייב להגיש הצהרת הון, אך העונש על אי עמידה בחובה זו לא מוגדר בחוק.

     

    כמה סגנים לא דיווחו? איש אינו יודע

    החוק, כאמור, לא חל רק על ראשי רשויות מקומיות אלא גם על סגניהם, בהיותם נבחרי ציבור בעלי השפעה לא מבוטלת על החלטות משמעותיות, העשויים להיות נתונים ללחצים ופיתויים. דו"ח מבקר המדינה משנת 2010 קבע כי למעלה מ-80% מהם לא דיווחו נכון ל-2010. האם המצב השתפר מאז?

     

    התשובה היא שאיש אינו יודע. "אין בידינו מידע מספק בנוגע למינוי סגנים ברשויות המקומיות ולפיכך אין טעם לספור את הרשויות שבהן לא הוגשו הצהרות הון (יתכן מאוד שפשוט אין שם סגנים)", מסרו ממשרד הפנים.

     

    כיצד יתכן שמשרד הפנים אינו יודע כמה סגנים לראשי רשויות מקומיות יש בישראל? הסיבה לכך היא שהחוק מגדיר כמה סגנים בשכר יכולים לכהן בכל רשות מקומית, אך במקביל, מעניק החוק לראשי רשויות את הזכות למנות סגנים נוספים בתואר בלבד. מינויים אלה מתבצעים במסגרת הסכמים קואליציוניים ברשויות המקומיות וכחלק מבריתות פוליטיות. מכיוון שהם אינם מקבלים שכר, אין מעקב אחר מספרם הכולל.

     

    התוצאה של מינויים אלה היא מספר לא ידוע של נבחרי ציבור, בעלי סמכות והשפעה על מחלקות לרישוי עסקים, אגפי פיקוח וועדות מקומיות לתכנון ובנייה, שאינם מתוגמלים עבור עבודתם. בו זמנית, איש אינו יודע מה היקף נכסיהם, מה מקורות הכנסתם ואפילו אין רישום מסודר ומרוכז של עצם העובדה שהם מכהנים בתפקיד. על פי נתוני משרד הפנים, 94 סגנים לראשי רשויות מקומיות הגישו הצהרות הון. בהתחשב במספר הרשויות המקומיות בישראל (264), מדובר במספר נמוך ביותר.

     

    השילוב בין האינטרסים הכלכליים הרבים שעוברים תחת ידיהם של אותם סגנים, היעדר הפיקוח עליהם והעובדה שהם אינם מתוגמלים עבור עבודתם, מהווה תמריץ מסוכן לשחיתות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Index Open
    20% מראשי הרשויות המקומיות לא מדווחים
    צילום: Index Open
    באדיבות דוברות מערכת בתי המשפט
    השופטת בדימוס ציפורה ברון
    באדיבות דוברות מערכת בתי המשפט
    מומלצים