די להתחסד: גם תורמי איברים צריכים לקבל תשלום

בימים האחרונים התבשרנו כי במטרה לעודד תרומת ביציות, אישרה ועדת הבריאות של הכנסת את הכפלת סכום הפיצוי לתורמת ביצית, , וכעת הוא עומד על 19 אלף שקלים.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

לפני כחמש שנים אישרה הכנסת את החוק להשתלות איברים, שקבע בין השאר כי אדם התורם איבר מגופו יתוגמל בסכום של כ-18 אלף שקלים בלבד, בתמורה לאובדן ימי עבודה בשל התייצבותו בוועדות השונות ולתקופת ההחלמה לאחר התרומה.

עוד על תרומת איברים מהחי:

• בקרוב: קדימות בהשתלת איברים גם לתורמים חיים
• אושר בכנסת: פטור מביטוח בריאות לתורם אברים
• פתאום קם אדם בבוקר ומחליט לתרום כליה
  

מה ההבדל בין שני המקרים? לאחר התיקון לחוק תרומת האיברים נלחמה ח"כ שלי יחימוביץ' בחירוף נפש נגד הסעיף המעניק פיצוי לתורם. טענתה הייתה כי מדובר בהחלטה מסוכנת שתגרום לאנשים עניים ונואשים להטיל מום בגופם בתמורה לכסף.

לעומת זאת, לאחר התיקון לחוק הביציות חיפשתי את תגובתה של ח"כ יחימוביץ ולא מצאתי. האם זה מפני שתרומת ביצית היא הליך פשוט נטול סיכונים ותופעות לוואי? כל סטודנט מתחיל לרפואה אמור לדעת שלא. זהו הליך שכרוך בהזרקת הורמונים משרי ביוץ במשך מספר שבועות, אשר גורמים לתסמונת גירוי יתר שחלתי, בעקבותיה מופקים זקיקים מהשחלות בשיטה לפרוסקופית תוך כדי הרדמה מלאה. ההשלכות על בריאות התורמת לטווח הארוך אמנם קטנים, אבל לא בלתי קיימים.

חשוב להדגיש שתרומת כליה מאדם חי נעשית כיום אף היא בשיטה לפרוסקופית, תוך כדי הרדמה מלאה,

ולאחריה חווה התורם כאבים באזור הניתוח במשך כשבועיים ועליו להימנע ממאמצים במשך כחודשיים. לאחר מכן הוא חוזר לחיים רגילים לחלוטין. הסיכונים לטווח הקצר והארוך על בריאות תורמי כליה, שנבחרו לפי אמות מידה קפדניות ועברו את הליך התרומה בתנאים רפואיים נאותים, הנם נמוכים ביותר.

מדוע, אם כן, ח"כ יחימוביץ' ושאר יפי הנפש נעמדים על רגליהם האחוריות בכל פעם שעולה נושא עידוד ופיצוי תורמי כליה חיים בצעקות "געוואלד, סחר איברים!", אך ממלאים פיהם מים (או לכל היותר יוצאים ידי חובה במחאה רפה) כשהדברים מגיעים למכירת ביציות והשכרת פונדקאיות? למה כמיהתם של זוגות ויחידים עקרים או חד מיניים לתינוקות נוגעת לליבם יותר משוועתם של חולי אי ספיקת כליות לחיים?

כמה מכם, קוראים יקרים ומקבלי החלטות יקרים עוד יותר, מכירים את סבלם של מטופלי הדיאליזה שמכלים את בריאותם ולשד חייהם בהמתנה ארוכה, מייסרת וקשה מנשוא להשתלת כליה בעודם מחוברים למכונות שלוש עד שבע פעמים בשבוע למשך שעות ארוכות?

עלות טיפולי הדיאליזה: מיליארד שקל בשנה

תרומת האיברים מן המת בישראל נמוכה ביחס לכל מדינה מערבית אחרת באירופה ובאמריקה. כליה היא האיבר לו ממתינים כ-70% מהנזקקים להשתלת איבר בישראל. זמן ההמתנה להשתלת כליה מהמת בארץ של חולים בגילאי 20-60 עומד על שש שנים בממוצע - זמן ארוך פי שלושה ביחס למדינות אירופה.

מספר האנשים הזקוקים לתרומת כליה בישראל עולה באופן מתמיד, אך רמת ההסכמה בפועל של משפחות לתרום את איברי יקיריהם לאחר המוות מדשדשת סביב ה-50% מהתורמים הפוטנציאלים, והיא לא עלתה גם לאחר אישור החוק המקנה קדימות לחתומים על כרטיס אדי. יוזמתה של שרת הבריאות יעל גרמן לאמץ מודל המקובל בחלק ממדינות אירופה, לפיו כל אדם שיחדש את רישיון הנהיגה שלו יהפוך לתורם איברים פוטנציאלי, אלא אם כן יביע התנגדות לכך, נתקלה בהתנגדות ציבורית עזה. לפיכך אין כל סיבה להניח כי שיעור תרומות האיברים מן המת בישראל ישתנה בעתיד הנראה לעין.

תוסיפו לכך את העובדה כי אי ספיקת כליות סופנית מוגדרת בישראל כאחת מחמשת המחלות הקשות ועלותה הישירה לקופת המדינה עומדת על כ-3% מתקציב הבריאות השנתי. טיפולי הדיאליזה לבדם עולים למשק הישראלי מעל מיליארד שקל בשנה. חלק ניכר מתקציב זה עשוי היה להיחסך אם המדינה הייתה מעודדת תרומת כליה מן החי ומפצה את תורמי הכליה כראוי להם.

האם יש לכם מושג כמה ימי עבודה על מועמד לתרומת כליה בישראל להקריב בעבור תהליך בדיקת כשירותו לתרומה? מדובר בעשרות בדיקות רפואיות במסגרת המרפאה הקהילתית, מכון הרנטגן, מכון לב ומכון ההשתלות. אם הוא עבר את השלבים הללו בהצלחה הוא מוזמן לשיחות עם מתאמת ההשתלות, רופא נפרולוג, עובדת סוציאלית ופסיכיאטר. כל אחת מהפגישות הללו נערכת בבית החולים שבו מיועדת ההשתלה להתבצע, בימים נפרדים.

חשוב להבין, מדובר במדיניות מכוונת שנועדה לתת למועמד לתרומה שהות לשקול את החלטתו ולסגת מהחלטתו. אם הוא עבר את כל ההערכות הללו בהצלחה והתמיד בכוונתו הוא מוזמן לוועדת אישור תורמים של משרד הבריאות שממוקמת בתל אביב, גם אם הוא גר במטולה או אילת. מיותר לציין שכל הבירורים הללו מתבצעים בשעות הבוקר המוקדמות.

החזר הנסיעות הקבוע בחוק הוא 2500 שקלים, ואם נפסל התורם בכל אחד מהשלבים בדרך הוא אינו זכאי לקבל פרוטה שחוקה בעבורן או בעבור ימי העבודה שהפסיד. אם הוא "זכה" ותרם הוא זכאי להחזר הוצאות בגין אובדן כושר השתכרות בסכום השווה לתגמול המשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי לאדם המשרת במילואים במשך 40 ימים. בנוסף לכך הוא מקבל מימון עבור 60 חודשי ביטוח בריאות פרטי, ביטוח אובדן כושר עבודה וכושר השתכרות וביטוח חיים.

מדוע רק 60 חודשים? האם גופו יצמח מחדש את הכליה שתרם כעבור תקופה זו? למחוקק הפתרונים. בהתחשב בכך שתורם כליה חוסך למדינה כספים רבים הרי שהקמצנות שבה נוהג כלפיו הממסד לא פחות ממקוממת.

להביע הערכה לתורמים - גם בכסף

על פי התרשמותי, ניסיוני האישי וראיונות שערכתי עם חולי אי ספיקת כליות סופנית באופן ישיר ובאמצעות האינטרנט, ההסברה בנושא תרומת כליה מן החי בקרב בני המשפחה של חולי אי ספיקת כליות סופנית בישראל לוקה מאוד בחסר, בעיקר כלפי בני המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך.

מרבית החולים והמשפחות שאותם ראיינתי טענו שמעולם לא כונסה המשפחה לדיון מסודר באפשרויות התרומה מתוך המשפחה והסברת הסיכויים והסיכונים ולא הוסברה להם האפשרות של תרומת כליה בהצלבה עם משפחה אחרת במקרה של חוסר התאמה בסוג הדם. רובם טענו שאפשרות זו כלל לא מוכרת להם.

יש תחושה שהמערכת הרפואית אינה מעודדת תרומות כליה מן החי, אלא אם כן זה בא ביוזמת מהמשפחה. גישה זו היא מוטעית מכיוון שבאמצעות הסברה נכונה ניתן להציל חלק ניכר ממטופלי הדיאליזה.

כמו שקורה בתחומים אחרים שבהם המדינה אינה עושה את תפקידה כיאות, ממלאת את הנישה הזו עמותת חסד שהוקמה בשנת 2009 על ידי הרב ישעיהו הבר, מושתל כליה ומטופל דיאליזה בעברו. הרב הבר, בסיוע רעייתו, פוגש את משפחות החולים הנזקקים להשתלת כליה, מספק להם מידע אודות תרומות כליה מן החי ומפגיש אותם עם תורמי כליה בריאים ומאושרים.

באם לא נמצא תורם משפחה כשיר בקרב חוג המשפחה הוא מחפש ואף מצליח למצוא תורמי כליה באמצעות פרסום מודעות בעיתונים ובאינטרנט. כל התורמים המגוייסים עושים זאת בתנדבות מלאה. מרבית תורמי הכליה לאדם זר, שאינו קרוב משפחתם, הם אנשים חרדים, אך הנתרמים הנעזרים בשירותיו של הרב הבר הם דתיים וחילוניים כאחד. עד היום נזקפו לזכותו של ארגון "מתנת חיים" כמאה (!) השתלות כליה אלטרואיסטיות.

האם לא הגיע הזמן לאמץ דפוסי מחשבה חדשים ביחס למצוקת השתלות הכליה בישראל, לאמץ את גישתו של הרב הבר ולנקוט דרכים אקטיביות לעידוד תרומות כליה מן החי הן בקרב חוג המשפחה והחברים של מטופלי הדיאליזה והן בקרב כלל הציבור?

חוק ההשתלות למניעת סחר איברים נועד למנוע מצב שבו אנשים יתרמו איבר מגופם בעבור

בצע כסף מתוך לחץ כספי ולא מתוך רצון לעזור לזולת. ניתן לעודד תרומת כליה מן החי בדרך שאינה גולשת לסחר איברים במובן זה של עניים המוכרים איבריהם לעשירים. כל שדרוש הוא יצירתיות, אכפתיות ורצון טוב מצד המחוקק כלפי החולים והתורמים.

בשלב ראשון, היות והניסיון מראה שחלק הארי מתורמי העבר של ארגון "מתנת חיים" אינם מחזיקים ברכב העומד לרשותם, יש לדאוג לכיסוי מלוא הוצאות הנסיעות שלהם לבדיקות ולוועדות ההערכה במוניות. אין שום הצדקה למצב הקיים כיום בו מועמדים לתרומה מיטלטלים שעות ארוכות בתחבורה ציבורית לבתי החולים המרוחקים ממקום מגוריהם על מנת שלא לחרוג מתקציב הנסיעות המוקצב להם על פי החוק.

בנוסף, למדינה אינספור דרכים אחרות בהן היא תוכל להביע את הוקרתה ולעודד תרומת איברים בדרך שלא תחשב סחר איברים. לדוגמה: מימון ביטוח בריאות ואובדן כושר עבודה לכל שארית חייהם, מלגות לימודים להם ו/או לילדיהם ופטור או הנחות ממסים. כל אלו לא ישוו לחיסכון שכל תורם כליה מסב לקופת המדינה ויבטאו רק מעט מההערכה והיקר שלהם הוא ראוי.