שיקגו בטלוויזיה: עיר של אש ושל קרח
בטון ומתכת, פשע ועוני ובעיקר המון שלג: שיקגו מוצגת בסדרות הטלוויזיה כעיר קשה שתושביה קשוחים. וזו התחנה הראשונה במדור חדש שנודד בין עריה ומדינותיה של ארצות הברית, כפי שהן נשקפות אלינו מבעד למסך הקטן
"נולדה במאבק נגד ביצה ורפש, אדמה שנכבשה במתכת ובטון, בהלמות פטישים, בחישול ובבנייה... עיר של 'אני אעשה' (The city of I will)" - כך מתאר ראש העיר טום קיין (קלסי גרמר) את שיקגו באחד מנאומיו בסדרה "בוס". ואכן, שיקגו של "בוס" היא עיר של בטון ומתכת, של בניינים ובנייה. עיר שבה מגדלים מבריקים ומפוארים עומדים לצד שיכונים עניים.
בפתיח של הסדרה רואים את הצדדים השונים של העיר הזו, וכולם קשים, קרים. על העיר הזו חולש קיין האימתני, שלא מוכן לתת למחלה המכרסמת בו לגרום לו לוותר על השליטה בעירו. "בוס" היא סדרה על איש חזק והחולשות שלו, אבל היא גם סדרה על עיר שמשדרת, כמו הבוס שלה, המון קשיחות.
צפו: הטריילר של הסדרה "בוס"
שיקגו היא העיר הגדולה ביותר במדינת אילינוי שבארצות הברית, והמטרופולין של שיקגו הוא השלישי בגודלו בכל ארצות הברית. לשני המטרופולינים הגדולים יותר - ניו יורק ולוס אנג'לס - יש ייצוג נרחב הרבה יותר בטלוויזיה (וגם בקולנוע כמובן). עם זאת, גם לשיקגו יש מקום של כבוד על המסך הקטן: העיר מככבת בסדרות רבות מז'אנרים שונים - מקומדיות ועד דרמות כבדות משקל.
הסדרות מגוונות, אבל הייצוג הטלוויזיוני דווקא דומה. מול עיני הצופים מצטיירת עיר קשה וקרה שתושביה הם, איך לומר, לא פרייארים. אחת הסדרות הוותיקות והידועות ביותר שהתרחשו בשיקגו היא הסיטקום "נשואים פלוס". אגב, מזרקת באקינגהם, שמופיעה בפתיח של הסדרה, מופיעה להרף עין גם בפתיח של "בוס". נכון, זו היתה סדרה מצחיקה, אבל ההומור היה גס וציני, והיא עסקה, לראשונה בתולדות הסיטקום האמריקני, במשפחה לא מתפקדת ובאנשים שרחוקים מלהיות מושלמים.
אל באנדי וטום קיין לא לבד. גם חברי "האישה הטובה", סדרה שמתרחשת (לכאורה) בשיקגו, הם אנשים לא רכים בכלל. מפיטר פלורק, התובע המחוזי שהואשם בשחיתות מוסרית ומינית, ועד עו"ד וויל גארדנר, מדובר בחבורה שלא חוששת לעגל פינות בשם הצדק הפרטי. אפילו אלישיה, האישה הטובה בכבודה ובעצמה, לא פעם מגלה בתוכה צדדים אפלים. מרבית הסדרה מתרחשת בין כותלי בית המשפט ובין קירות פירמת עורכי הדין המפוארת שבה עובדת אלישיה, אבל בין לבין עולות תמונות של עיר פלדה המזכירות את "בוס".
צפו: "הגנה נוסח שיקגו" - וויל גארדנר מכסח בבית המשפט
בסדרות שמתרחשות בשיקגו יש כמעט תמיד ייצוג גם למתח הבין-גזעי. בשיקגו יש אוכלוסייה אפריקנית-אמריקנית גדולה, ובסדרות הטלוויזיה מוצג השוני והפער בין הקהילות. כך למשל ב"האישה הטובה" בכל מפגש של חבורת עורכי הדין עם הלקוח שלהם למונד בישופ - אדם שחור שעומד בראש ארגון פשע אבל מגדל את בנו הקטן הרחק מהרחובות - ניכרים ההבדלים בינם לבינו. בסדרה כמובן יש אנשים שחורים מכל המעמדות - בישופ אינו הנציג היחיד - אך תמיד ברור שעדיין קיים מתח כלשהו. המתח הזה בולט גם בסדרה "בוס": בעונה הראשונה המתנגד הגדול ביותר של ראש העיר הוא חבר מועצה שחור, ובעונה השנייה מתמקד קיין בהריסת שכונה ענייה שתושביה שחורים. אמה, הבת של קיין מורדת בו בכל דרך, ובין היתר חוברת לסוחר סמים שחור.
פושעים חמודים
לא רק הקהילה השחורה בעיר סובלת מעוני והידרדרות לפשע, פערי המעמדות קיימים בכל הצבעים. בסדרה "חסרי בושה", למשל, מככבים בני משפחת גלאגר - לבנים, עניים ושורדים. אצלם בשיכונים תחמון הוא תכונה חיונית להישרדות, וגם הילד החמוד ביותר יודע בדיוק מאיפה לגנוב את החלב לקורנפלקס. חבורת גלאגר היא דוגמה נוספת לחומר האנושי של שיקגו הטלוויזיונית: קשוחים, אבל עם חוש הומור. הם עובדים קשה אבל צריכים גם לגנוב בשביל לגמור את החודש. חכמים, אבל ממש לא בא להם ללמוד. הם כועסים על העולם ואוהבים את החיים בו זמנית, ולא רק בזכות הבירה והג'וינטים. כולם, מהאב ועד התינוק ליאם, הם אנשים עם קצוות מחודדים.
החורף של שיקגו הוא קפוא במיוחד - לא סתם היא מכונה "עיר הרוח" (The Windy City). בכל סדרה שמתרחשת בעיר נצפה בכמויות אדירות של שלג ואנשים מכורבלים במעילים. לפעמים הם מכורבלים בשמיכות, מוטלים לצד הדרך. לא קל שם, בשיקגו. לא ברור איך פרנק גלאגר שרד עד עכשיו את כל החורפים האלה - הוא תמיד מתנדנד לו שיכור בין ערימות
השלג ומשום מה לא קופא. לחורף מקום מרכזי בכל סדרה שמתרחשת בעיר, אבל מדי פעם נזכרים גם בעונה החמה. בשיקגו של "חסרי בושה" יש שני סוגים אפשריים של מזג אוויר - עד כה כל עונה התרחשה על רקע חורף מושלג או על רקע קיץ לוהט. שיקגו של "חסרי בושה" היא אף פעם לא אביבית ונעימה.
שיקגו היא גם העיר שבה שכנו בתי החולים שעמדו במוקדן של שתי סדרות – "ER" ו"שיקגו הופ". בשני המקרים רוב ההתרחשויות אירעו בין כותלי בתי החולים והעיר היתה משנית, אבל כל אותן פציעות חמורות שהצוותים הרפואיים טיפלו בהן, העידו על ג'ונגל עירוני מסביב. קור, צפירות ובלאגן כללי אפיינו כמעט כל פרק של ER, הסבונייה הרפואית ששרדה 15 עונות. ואולי בעצם אין שום קשר לעיר במקרה הזה - סדרות בתי חולים תמיד מציגות כאוס וכמות בלתי אפשרית של פציעות הזויות. ככה זה גם בסיאטל.
