אם לנבחרת לא איכפת, למה שלנו יהיה? / טור

מבחינה היסטורית זהו משפט שקשה לומר אותו, אך מבחינה ספורטיבית אין משפט מתאים ממנו: תודה לגרמנים. תודה לנבחרת גרמניה שעשתה עמנו חסד.

עוד ב-ynet ספורט:

• אריק שיבק רומז שהוא יעזוב את תפקידו
• הכאב כפול: צרפת ניצחה את בלגיה
• בוסניה ניצחה, אבל הודחה מהיורובאסקט
• לא שקט בהכנות של הנבחרת לקראת רוסיה
  

ההפסד 80:76 הותיר את ישראל במקום האחרון בבית הכי קל שקיבלה מזה שנים באליפויות אירופה. אנחנו הפכנו לשטיח של אירופה, בזמן שנבחרת ב' של בריטניה ללא שישה שחקנים מובילים, נבחרת צעירה של גרמניה ללא ארבעה שחקנים מובילים, נבחרת אוקראינית חסרת ניסיון ללא כוכב אירופי אחד ועוד נבחרת בלגית, שב-20 השנה האחרונות הגיעה פעמיים ליורובאסקט (פעמיים בטורניר של 24 נבחרות) - עושות מאיתנו צחוק.

הנבחרת אחרי ההדחה. תודה לך גרמניה(צילום: ראובן שוורץ)

אז תודה לך גרמניה. תודה ששמת אותנו במקום בו אנחנו ראויים. תודה שמנעת מאיתנו ביזיונות מול לטביה, ליטא וסרביה בשלב הבא. תודה.

הכל ידוע, הכל שחוק

הכישלון הרי ידוע מראש. הסיבות הפכו לנדושות וחפרו בהן במהלך השבוע. גל מקל לא פה, אין רכז, אין קלע, אין שחקנים שמובילים את הקבוצות שלהם, אין סדר ושיטה, אין התקפות מתפרצות. אין גבוהים ואין נמוכים. רק בינוניים. כי הרי זה מה שאנחנו - בינוניים. הכל ידוע, הכל שחוק.

אריק שיבק על הספסל. נראה כאילו הוא מייעץ לשחקנים(צילום: ראובן שוורץ)

אבל האמת למה שאירע בשבוע האחרון בסלובניה, הגיע דווקא מדבריו של גיא פניני בסיום: "אם כל אחד היה נותן עוד קצת מעצמו, עוד קצת אקסטרה, ומוריד מעצמו בשביל הקבוצה, אולי זה היה נראה אחרת". כי בזמן שתקשורת הספורט ניסתה כאן לעורר מעט רעש סביב

הכישלונות שרואות עיניה, נדמה היה כי שם בטורניר, הכל עובר על מי מנוחות. זו לפחות התחושה שניכרת אצלנו כאן, מבעד למסך הטלוויזיה במשחקים ובראיונות בסוף המשחק. תחושה שונה לגמרי ממה שהורגלנו בטורנירים קודמים.

וזו בדיוק הנקודה. למעט עידו קוז'יקרו שצעק פה ושם, מדי פעם זרק קללה עסיסית וחבט בספסל מעצבים, איש מבין המשלחת הגדולה, שחקנים ואנשי צוות, לא נתן מעצמו משהו מעבר. זה מתחיל במאמן שנראה בפסקי הזמן כאילו הוא מייעץ לשחקנים מה לעשות, בחוסר להט ובחוסר תשוקה, ונמשך בחבורה שלמה שבאה לדפוק כרטיס במשרד ותו לא.

כספי ואוחיון על הספסל. הנבחרת לא נראתה כמו נבחרת(צילום: ראובן שוורץ)

כי הרי הכל בסדר. עומרי כספי לא קולע? לא נורא, יש ימים כאלה. הפסדנו לגרמניה? לא נורא. הובכנו מול בריטניה? לא נורא, הם נבחרת טובה. אפיק ניסים נתן הצגה? באמת יפה, בואו לא נעשה עניין ונושיב אותו במשחק שאחרי. יותם הלפרין לא מתפקד כקפטן ומנהיג? די, אל תהיו קשים איתו.

אפילו פעם אחת באליפות הזו לא ראינו מישהו שמתהלך על הפרקט עם הלב שלו. מין מאיר טפירו שכזה, שצועק על כולם מסביב. לא ראינו שחקן שתופס את הלפרין בחולצה ומעיר אותו מתרדמת החורף בה הוא מצוי שש שנים.

אוהדי נבחרת גרמניה. הפסדנו להם? לא נורא(צילום: ראובן שוורץ)

הנבחרת לא שילבה זרועות כמו נבחרות אחרות בשלב נגינת ההמנון, לא קפצה חזה אל חזה ולא נתנה אחד לשני צ'פחות בטוסיק או בראש. וזה רק נראה לכם כהצגה, זה רק נראה לכם כדברים קטנים ולא משמעותיים. אלה דברים שמרכיבים נבחרת, הגיע הזמן להחזיר לשם את התשוקה.

סיימנו במקום האחרון? לא נורא. נחזור, נשב, נסיק מסקנות. הכל טוב, הכל יפה, הכל נחמד. הכל בסדר. אף אחד לא באמת מתרגש. חס וחלילה לא להפריע לכדורסל שלנו בין 14:00 ל-16:00, הכל כאן נחמד, הכל פסטורלי ושקט. אל תעשו עניין כזה גדול ממקום אחרון באליפות אירופה.

אל תדאגו, במשימה שלכם כבר הצלחתם - הכדורסל כבר שנים לא עושה עניין לאף אחד.