יופי של צבעים, מה עם הסטייל? אופנת האמי
קלייר דיינס נכשלה עם המחשוף, רובין רייט איכזבה עם מראה נטול נשיות, ומתברר שכשהיידי קלום לא חושפת היא משעממת. אז למה המעצב(נ)ת חזרה מטקס האמי אופטימית? לא רק בגלל טינה פיי שהיתה מהממת בכחול וסופיה ורגרה שהיתה מושלמת כרגיל
אומרים שצרות באות בצרורות. המעצב(נ)ת חושבת שזה נכון, ואף מגדילה ראש וטוענת שלא רק צרות אלא גם טובות. הנה למשל טקס האמי שהתרחש אמש, וסיפק לה לא רק ביקור בארונות הבגדים של הסלבס, אלא גם אפשרות להטיל ביקורת בונה, להרגיש בחילה ובו בזמן לחייך בגבורה. ממש מולטי-טאסקינג. אגב, המסקנה העיקרית מהערב המלבב היתה שהעתיד כבר לא נראה שחור.
אשת חיל מי ימצא: היידי קלום
אם כבר שחור, אז זה לא סוד שחתלתול חמוד בצבע כהה חלף לו בין היידי קלום למעצב(נ)ת שחושבת שקלום היא אחלה בחורה, אבל חייבת להתאפס על עצמה בתחום הלבוש. הפעם בחרה קלום בשמלה פחות חושפנית מבית ורסאצ'ה שהזכירה למעצב(נ)ת לבוש של גיבורת על משום מה. אבל אין כאן שום דבר שהוא סופר-משהו. לא ברור למה קלום תמיד הולכת לקיצוניות - או בשמלה שחושפת כל נקודת חן ושיזוף, או אחת שלא ממש מעניינת. אם השמלה היתה קצרה יותר וחושפת זוג רגליים ארוכות ושזופות, אולי זה היה עובד טוב יותר. ככה זה סתם משעמם.
תראו איך רזיתי: קלייר דיינס
הטירוף ההוליוודי של הרזייה מהירה אחרי לידה היא אופנה שהמעצב(נ)ת באמת מתעצבנת ממנה, ולכן לראות את קלייר דיינס מבליטה עור ועצמות חמש דקות אחרי שילדה ועוד בשמלה כזו מחרידה, זה באמת משהו שמוציא משלווה. השילוב של מחשוף עד הפופיק, נוצצים, תחרה ושיפון בשמלה אחת של ארמאני, לא עובד כמו שצריך על דיינס, שגם התהדרה בתסרוקת חדשה שנראית כמו משהו שהיה צריך להישאר במערות הטאליבן. יש מחשופים שנועדו לחזה קטן ויש כאלה שלא. במקרה הזה דיינס היתה יכולה להיראות כמו מלאך מושלם בשמלה שכולה תחרה, עם גב חשוף ובלי מחשוף, או לחילופין שמלה נוצצת וקצרצרה שחושפת רגליים. הגיבוב הזה לא עובד.
חיוורת בוורוד: ג'נוארי ג'ונס
השמלה של ג'נוארי ג'ונס היא דוגמה טובה לשילוב של כמה טקסטורות בצבע אחיד על בד. החיתוכים המדויקים בלייזר הופכים את השמלה של ג'יבאנשי לעדינה ורכה שעושה חשק ללכת לישון עליה. מצד שני, ג'ונס בהירת העור היתה צריכה לבחור בצבע בהיר שלא מתנגש עם צבע העור שלה ומעלים אותה. חוץ מזה, אולי חלק תחתון צמוד יותר היה עובד טוב יותר. המעצב(נ)ת היתה רוצה לראות אותה בשמלת סטרפלס צמודה שכולה בנויה מחיתוכים כאלה ובגוון תכלת-אפור. אולי אז היא היתה מתלהבת.
היא כל כך מודרנית: ג'ולי בואן
אם המעצב(נ)ת היתה חלק מהמשפחה המודרנית, זה די ברור את מי היתה מתעבת ומי היתה החברה הכי טובה שלה. אל זו שהיא מתעבת ובו זמן מאוהבת בה נגיע מאוחר יותר, אבל החברה הכי טובה שלה (בעיקר כי הטירוף של הדמות שלה מזכירה את הטירוף של הכותבת) היא ג'ולי בואן שתמיד צריכה יד מכוונת בכל הקשור ללבוש. הנה דוגמה של שמלה בגוון אחיד עם יותר מדי טקסטורות. זק פוזן יודע לעצב שמלות, אבל לפעמים משהו מתפלק לו ויוצאת לו שמלה שנראית כמו שקית ניילון שסחבה קצת יותר מדי מצרכים. אם האצבע לא היתה כל כך קלה על מכונת התפירה והיו פחות כיווצים והרבה פחות בד מסתלסל, בואן היתה יכולה להצליח.
הפרחים לצה"ל: קרי וושינגטון
סקנדל זה לא רק שם של סדרה מצוינת בה מככבת קרי וושינגטון, אלא גם שמה של השמלה שהיא החליטה להתהדר בה לאמי. רק בשבוע שעבר היא הוכרזה כמתלבשת הטובה ביותר על פי מגזין "פיפל", והנה וושינגטון שוב מוכיחה שלא צריך להאמין לכל מה שכתוב בעיתון. נכון, כולנו רוצות להרגיש כמו נסיכות או פיות, אבל העומס בשמלה של מרקזה עושה בחילה, כזו שמקבלים אחרי שאוכלים יותר מדי ממתקים. יותר מדי בד טול, פרחים ותוספת בד שנראית כמו שק תבואה באזר החזה יוצרים בלגן גדול וחבל. לשמלה באמת יש פוטנציאל להפוך את וושינגטון לפיה הטובה.
באק טו בלאק: כריסטינה הנדריקס
אומרים ששחור מרזה. במקרה של כריסטינה הנדריקס, הוא גם מעלים את הקימורים המופלאים של הג'ינג'ית המקסימה הזו. לרוב היא מקבלת על הראש על מחשופים נדיבים מדי או על הגזמה פראית בכמויות הבד, אבל הפעם השמלה השחורה רק מוכיחה שההגזמה היא חלק מהעניין. אין פה משהו יוצא דופן או מיוחד, סתם שמלה שלא יוצא ממנה שום דבר טוב. כריסטינה, תחזרי.
נסיכה בשחור: רובין רייט
עוד אחת שמוכיחה ששחור זה כבר לא כזה פשוט היא רובין רייט, שבחרה בשמלה שכאילו מבריחה כל שמץ של נשיות ממנה. הכתפיים המרובעות, הצווארון החונק והבד שנראה מגרד – לא התחשק לך להשקיע והכריחו אותך לבוא? לפחות תשקיעי בשיער, אם הוא היה מסורק לאחור עם פוני מורם זה היה עובד רק לטובה. המעצב(נ)ת מאוכזבת קשות מבאטרקאפ. איפה ווסלי כשצריך אותו?
הבום הגדול: קיילי קוקו
ואם כבר בשחור עסקינן, אז חתלתול שחרחר קצת יותר גדול מהראשון עבר גם בין המעצב(נ)ת לקיילי קוקו מ"המפץ הגדול" – לא, זה לא קשור לאופן שהיא מתלבשת אלא לבחור ספציפי שעליו התלבשה לא מזמן. המעצב(נ)ת לא מוותרת על הסופרמן שלה כל כך בקלות. מצד שני, קשה לה להמשיך לכעוס על מישהי שמצליחה להיראות כל כך טוב בשמלה של ורה וונג. גוון היין, הקפלים הרכים, המחוך שמראה כמה היא רזתה (לפעמים פרידה זו דיאטה טובה) והכל ביחד פשוט נראה מצוין. אפשר היה אולי להרים את השיער וליצור צורת שעון חול אפקטיבית יותר, כזו שלא חושפת הבדל בין היקף החזה לירכיים, אבל גם ככה זה בסדר. יופי של מפץ.
גבירתי הנשיאה: אליסון ג'אני
התפקיד הכי שווה בסדרה הישנה והטובה "הבית הלבן" שייך ללא ספק לאליסון ג'אני, הלא היא סי ג'יי קרייג. לצערה של המעצב(נ)ת, מאז נשכחה הגברת ג'אני ונעלמה לה בעולם הקולנוע עם סרטים שלא ממש מחזירים אותה לתודעה. אבל בדיוק בשביל זה יש טקסים כמו האמי ושמלות בגוון סגול של דיוויד מייסטר שעושות רק טוב. עם חיתוכים מתאימים, כיווצים מושקעים, נעליים מקסימות ואביזרים נילווים נכונים, ג'אני היא אחת המתלבשות הטובות של הערב, והיא נראית מעולה. המעצב(נ)ת חושבת שהעתיד ורוד מתמיד.
המתחרה של ורגרה: טינה פיי
ואם כבר המעצב(נ)ת מרגישה טוב עם עצמה, אז טינה פיי היא עוד כדור כחול של אושר. בשמלה כחולה של נרסיסו רודריגז, פיי נראית פשוט מדהים והכל בגלל תיפורים בבד שעושים את כל העבודה וכמעט שלא רואים אותם. הנה מישהי שהסתכלה במראה, והרבה, לפני שיצאה מהבית. סוף סוף אפשר לומר שטינה פיי היא לא רק מצחיקה אלא גם יודעת להתלבש. לפחות לאמי.
אין לה תחרות: סופיה ורגרה
אחרי שהתמלאה אושר הגיע הזמן לתבל בקצת (הרבה) קנאה, אחרת החיוך יגרום למעצב(נ)ת לנקע באזור הפה וזה מסוכן. מספיק להעיף מבט ארוך (מאוד) בסופיה ורגרה ולאבד את כל המילים. וורה וונג מוכיחה בפעם השנייה בערב האמי שהיא יודעת מה היא עושה, ומוציאה תחת ידיה שמלה מרהיבה שהופכת את ורגרה לאחת המתלבשות הטובות של הטקס. עם תיפורים וחיתוכי בד שרק מגבירים את הקנאה, ורגרה נראית כמו משהו ששייך לעולם האלים והאלות. נכון, שוב מדובר בגזרת בתולת הים, אבל דווקא בגלל העיצוב שנראה כמו שמלה שחוברה יחדיו על גופה של ורגרה, יש בה משהו שונה מהאחרות. אגב, יופי של בחירה בתכשיטים בגוון ירקרק. למרות שזה לא נשמע משהו, זה עובד מעולה עם הגוון האדום.
החברות הכי לא: לינה דנהאם, אליסון וויליאמס וזוסיה מאמט
כשזה מגיע לחברות, המעצב(נ)ת מעדיפה את שלה בנים, עזבו אותה מבנות. ואם כבר בנות, אז תעזבו אותה גם מלינה דנהאם וכל חבורת הברברת שהיא אספה סביבה בשנתיים האחרונות. סיבה טובה נוספת להתרחק היא שמלת הטפט שבחרה לטבוע בה. לא ברור למה דנהאם בוחרת כל פעם בשמלות שרק מגדילות אותה עוד יותר. אולי נדמה לה שיש משהו נשי בזה, אבל המעצב(נ)ת כבר חטפה אלרגיות מרוב מבטים בשדה הפרחים שמתנוסס על השמלה של פראדה. אם את רוצה שמלה שיש בה נפח, את חייבת לבדוק אם החיתוכים מהסוג הזה באמת מתאימים לך, ואם את ממש מתעקשת, תלכי למישהו שיתאים לך באופן אישי את השמלה. זו עוד היתה יכולה לעבוד אם היית משקיעה קצת ולא בוחרת להיראות כמו תיק אוכל.
החברות שלך לעומת זאת נראות קצת יותר טוב - זוסיה מאמט נראית כמו מישהי שלקחה ציור בצבעי מים שעשתה בגן ולבשה אותו כשמלה. זה היה יכול לעבוד אילולא החלק העליון באזור החזה שנראה למעצב(נ)ת כמו שאריות איפור של באטמן שעשה למאמט כל מיני דברים שהשתיקה יפה להם. מצד שני, אליסון וויליאמס כל כך יפה שבא לשתוק ופשוט להסתכל. בשמלה בצבע העיניים היפהפיות שלה, וויליאמס לא צריכה אפילו אביזרים נילווים. כמה פשוט, ככה יפה. שלווה. צריך את זה אחרי האלרגיות והאיפור הנוזל של גיבור העל.
האישה הפחות טובה: ג'וליאנה מרגוליס
לפעמים אי אפשר שיהיה לך הכל. קחו למשל את ג'וליאנה מרגוליס שעשתה סיבוב פרסה וחזרה בגדול עם תפקיד שמוכיח שהיא שחקנית מצוינת. מצד שני, היא מוכיחה מדי שנה עד כמה חליפות עורכת הדין הן המפלט הנכון לה. בשמלה לבנה עם עיטור פרחים בשחור, מרגוליס היתה יכולה להיות מושלמת, אילולא תופסת הווילון שמתנפנף לו בצד. לא ברור למעצב(נ)ת למה נדמה שלכל דבר צריך להוסיף איזה טוויסט. מה רע בשמלה לבנה עם קישוט שחור? בשורה התחתונה, לא זו ולא זו מתאימות לטקס האמי. מרגוליס היתה צריכה לבחור בצבע חי יותר שמתאים לגוון העור שלה, אבל היא הלכה רחוק מדי. אובג'קשן.
החדשות הטובות של ערב האמי הן שהשחור יוצא לאט לאט מהמשחק ורואים יותר ויותר צבעים. המעצב(נ)ת שמחה מאוד על השינוי ומקווה שהחברות והחברים שלה באזור השטיח האדום יבינו שצבע לא אומר בהכרח גם הרבה בד או דוגמאות. לפעמים הצבע זה הדבר היחיד שצריך כדי לעשות אותה מאושרת.
(צילומים: AFP, MCT, רויטרס, AP)
