שחרור האסירים: "התעוררתי לבוקר הרצח"

ביקורת קשה נגד הממשלה וכעס על כך שהרוצחים יזכו לחיים חדשים בעוד הקורבנות ומשפחותיהם ייוותרו עם האבל בלבד, אלו התחושות שמלוות את הקרובים והמכרים מצדה הישראלי של "הפעימה השנייה" של שחרור האסירים הפלסטינים. שמות 26 האסירים הפלסטינים (מתוך 104 בסך הכול) שישוחררו ביום שלישי בלילה, כמחווה לרשות הפלסטינית על רקע חידוש המשא ומתן, פורסמו הלילה (יום ב'), וזמן קצר לאחר מכן התערבבו קריאות השמחה הפלסטיניות וזעקות הייאוש הישראליות.

עוד בערוץ החדשות של ynet:

מ-11/9 ועד מרקל: כולם מצותתים לכולם

שחרור האסירים בשתי "פעימות" השפיע ישירות על משפחתו של אייזיק רוטנברג, ניצול השואה שנרצח במכות גרזן באתר בנייה בפתח תקווה לפני כ-19 שנה. אחד הרוצחים - אבו מוסא סאלם עלי - שוחרר כבר לפני כחודשיים וחצי, במסגרת השלב הראשון של ההבנות, ואילו שותפו, חאזם שביר מרצועת עזה, צפוי להשתחרר כעת.

"בלילה התקשר מישהו מהתקשורת והודיע לי שהרוצח של בעלי משוחרר", סיפרה רבקה, אשתו של רוטנברג. "זה דבר נורא, אני לא מאמינה שמשחררים אותו. זה מציף לי את כל הרגשות מאז. התעוררתי הבוקר עם התמונה של ניידות המשטרה שהגיעו אלינו באותו יום הביתה להודיע לי שהוא נרצח, זאת תמונה שלא יוצאת לי מהראש".

סטטוס שפרסם נכדו של רוטנברג

עו"ד איאן פיינברג פעל בעזה מטעם האיחוד האירופי בניסיון לסייע בפיתוח כלכלי והבאת משקיעים זרים. הוא נרצח בשנת 1993 בידי עמר מסעוד, יחד עם שלושה בני אדם נוספים שהשתתפו בישיבת עבודה. אחותו, ד"ר גילה מולכו מחיפה, הגיבה בבכי לידיעה על שחרור הרוצח. "קמתי לבוקר שחור", אמרה תוך שהיא מבקרת את "הנוסחה" שמאפשרת שחרור מחבלים תמורת המשך בנייה מעבר לקו הירוק. "אנחנו פשוט מוותרים על כל מה שחשוב ויקר לנו, ותמורת מה? 1,000 בתים? עדיף שיכתבו על כל הבתים האלה את שמות יקירנו, כמו מצבות".

מיד עם פרסום רשימת המשתחררים החלו חגיגות בבתי משפחותיהם. עשרות מתושבי מחנה הפליטים דהיישה בבית לחם הגיעו לבית הוריו של עיסא עבד רבו, האסיר הוותיק ברשימה שהורשע ברצח רויטל סרי ורון לוי ליד מנזר כרמיזן מדרום לירושלים, באוקטובר 1984, בכדי לברך אותם. אמו של עבד רבו אמרה ל-ynet כי למרות השנים הארוכות של בנה בכלא, היא תתקשה להמתין עד יום שלישי. "אני מאושרת. אני רוצה להודות לאלוהים ולאבו מאזן על הבשורה".

שריף אבו דחילה, שעתיד להשתחרר אף הוא, רצח את אבי אושר ביוני 1991. הוא דקר אותו בגבו בבית האריזה של מטע בהתנחלות בקעות שבבקעת הירדן וגנב את נשקו. כלי התקשורת דיווחו אז על "הפעם הראשונה שפועל ערבי קם על מעבידו". עשרה חודשים מאוחר יותר, נתפס אבו דחילה כשניסה לירות על כלי רכב באזור.

"המשפחה שלנו אבלה ומרכינה ראש היום לזכר אבי", סיפרה מירב אושר, בתו של הנרצח. "הוא הפתיע אותו מאחור, ניגב את המצ'טה וחזר לבית האריזה לשתות בכיף כוס קפה. אנחנו מאוד מאוכזבים מהמדינה ומההחלטה השגויה שלה. אני נגעלת מהוויכוח השכונתי ומחילופי הדברים, כאילו מדובר בעגבניות שיש למסור או לא למסור ועל המחיר שלהן. המדינה החליטה שרוצח שווה בית ולהיפך, החליטה לעשות שלום עם רוצחים ואנחנו רואים זאת כבגידה חמורה בנו. במערכת המשפט לא נעשה שום צדק. תקעו לנו סכין אחרונה בגב".

לדבריה, "יחד עם אבי נרצחו עוד הרבה דברים. נרצחה לאחי ולי הילדות. אני הייתי בת 16 וחצי והוא היה בן 8. רצחו לאמא שלי את כל התקוות והחלומות ועשו אותה חולה. אנחנו חרדתיים, דואגים מאוד. עברנו טראומה קשה מאוד והטראומה השנייה הגיעה מבית, עם ביבי וממשלתו. לא הייתה ולו לרגע אחד רגישות או מחשבה מה קורה לאנשים שיושבים בבית ומבכים עד היום מוות של אדם".

ברשימה נכללים גם אחמד עבד אל-עזיז, אוסאמה אבו חנאנה ומוחמד תורקמאן - הפלסטינים שרצחו את מוטי ביטון בזמן שרכש מוצרים בכפר ליד ג'נין באוקטובר 1992. "המחבלים האלו לעולם לא הביעו או יביעו חרטה והם ימשיכו באותה הדרך גם אחרי שיצאו מבית הסוהר, הפעם כגיבורים", אמר אור, בנו של הנרצח. "אמא חיכתה לאבא באוטו ושמעה את כל היריות. הרוצחים רצו לרצוח גם אותה אבל היא הייתה עם נשק וירתה לעברם והם ברחו. היא חיה מאז בפחד וחוששת משחרור המחבלים".

אלמנתו של ביטון, מלי, הוסיפה כי "כשהם רצחו את בעלי הם היו בשנות ה-20 לחייהם ועכשיו הם בני 40 וכל החיים עוד לפניהם. הם יתחתנו, יביאו ילדים, יהיו להם נכדים ומה לנו יש? הבית שלנו גדל כל השנים שעברו מאז רק על עצב. בעלי נרצח כשהוא היה רק בן 32. כשנושא שחרור מחבלים עלה במקרה של גלעד שליט - תמכתי. אבל עכשיו? עבור כלום? כמחווה לאבו מאזן? אני חושבת שהמדינה מפקירה אותנו ואני לא מוכנה לקבל את זה".

ראזק צלאח, שהורשע ב-1993 ברצח החייל גיא פרידמן באמצעות מטען חבלה בבית לחם כמה שנים קודם לכן, ייצא לחופשי למרות כעס האם

השכולה. "הבנתי שאין מה לעשות, שום מחאה לא תעזור. כואב לנו, רע לנו", סיפרה האם קלרה. "אין מי שיזעק את הזעקה שלנו. אני חסרת

אונים. מאסר עולם בארץ הוא לא מאסר עולם".

משוחרר נוסף הוא שקיר אל-עפו, שהורשע ב-1986 ברצח חייל המילואים עקיבא שאלתיאל. גופתו של האחרון התגלתה בבית אריה, אחרי שנחטף בטרמפיאדה. אחותו, אורנה עמרני, סיפרה אף היא על תחושות בגידה מהמדינה. "הדם של אחי נשפך לשווא, הדם שלו שווה פעימה והרוצח שלו משתחרר. שרי הממשלה סימנו וי, ולי אין מדינה כגב. לא יודעת אם אבחר בעתיד לכנסת, אעשה הכול שבני לא ייתגייס", אמרה.

Read this article in English

בהכנת הידיעה השתתפו אחיה ראב"ד, אילנה קוריאל, נועם (דבול) דביר, גלעד מורג, איתי בלומנטל ואליאור לוי