"בז"ן השפילה עובדים שהסתכנו בלבנון ה-2"

31 עובדי אבטחה נפלו בין הכסאות עקב ההפרטה. אחרי שעזבו או פוטרו הם תבעו לקבל את המענקים שלהם זכו שאר העובדים. השופטת רתחה על ההחלטה למנוע מהם תגמול והזמנה לנשף לכבוד אלה שעבדו בזמן המלחמה

עו"ד אתי חסידפורסם: 23.11.13 , 08:04

31 עובדים של חברת בז"ן (בתי זיקוק לנפט), הגישו נגדה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בדרישה להחיל עליהם את הסכמיה הקיבוציים, ולחייבה לשלם להם מענקים שונים שלא ניתנו להם, בניגוד לעובדים אחרים. התובעים כולם הועסקו במשרות חלקיות בתפקידי שמירה ואבטחה מכוח חוזה מיוחד שנחתם עמם. לאחר שבז"ן הופרטה, חלקם עזבו וחלקם פוטרו בשל התקשרות עם חברה חיצונית.

עוד פסקי דין מעניינים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעים טענו בין השאר שהחוזים האישיים שנחתמו עמם היו למראית עין בלבד, וכי גם הם זכאים לקבל את מענק ההפרטה ומענק הפיצול שקיבלו העובדים האחרים. עוד טענו, שלאחר שהסתיימה מלחמת לבנון השנייה, הוענק תגמול מיוחד לאלה שעבדו בזמן המלחמה ואף נערך להם נשף מיוחד. אלא שהתובעים לא קיבלו דבר - לא תגמול ולא הזמנה לנשף.

שער בתי הזיקוק. "שיקול ללא הגינות"(צילום: אבישג שאר-ישוב)

בין היתר טענה בז"ן בתגובה שההסכמים הקיבוציים לא חלו על התובעים בשל תפקידם המיוחד ולכן לא היו זכאים למענקים.

השופטת רימון קפלן קבעה שהתובעים לא הוחרגו מההסכמים הקיבוציים במפורש, ושבז"ן עצמה לא קיימה את החוזים האישיים עמם בשל צרכיה הארגוניים והכלכליים. משכך, חלים עליהם ההסכמים הקיבוציים, ונותר רק לבחון אם התובעים עומדים בתנאי הזכאות למענקים השונים שניתנו לעובדים האחרים.

"התנהלות משפילה ובוטה"

באשר למענקי הפיצול וההפרטה, נפסק שתמוהה טענת בז"ן שלפיה התובעים לא קיבלו את המענקים כיוון שלא חלו עליהם ההסכמים הקיבוציים. זאת על רקע העובדה שעובדים אחרים, שההסכמים לא חלו גם עליהם, דווקא קיבלו את המענקים. בכל מקרה, קבעה השופטת, משהוחלט שההסכמים הקיבוציים חלים, ממילא התובעים זכאים למענקים.

הדרת התובעים מקבלת המענקים, הוסיפה, מהווה אפליה פסולה ולכן על בז"ן לפצותם. ככל הנוגע למענק הפיצול, נפסק שכל אחד מהתובעים יקבל 70 אלף שקל. באשר למענק ההפרטה - כל תובע שעומד בקריטריונים לקבלו, יקבל פיצוי בהתאם לזכאותו.

סוגיה שעוררה את מורת רוחה של השופטת במיוחד הייתה היעדר תגמול לתובעים שהתייצבו לעבודה בזמן מלחמת לבנון השנייה. כידוע, מתחם בתי הזיקוק בחיפה היה יעד אסטרטגי עבור חיזבאללה. התובעים המסורים, ציינה השופטת, הגיעו לעבוד ממש כמו האחרים, תוך סיכון חייהם. לטענת בז"ן נשלל מהם התגמול שכלל ימי נופש והשתתפות בנשף משיקולים כלכליים. אם זה השיקול שעמד בבסיס ההחלטה, התרעמה השופטת, "הרי שמדובר בשיקול בלתי סביר בעליל, לא מידתי, שאין בו לא צדק ולא הגינות".

משכך, חויבה בז"ן לפצות את התובעים בשווי התגמול שנמנע מהם, שלא כדין, בתוספת 5,000 שקל לכל אחד בגין עוגמת הנפש. "בהתנהלותה... הביעה הנתבעת את דעתה בצורה המשפילה והבוטה ביותר, כי מבחינתה התובעים, לא עובדיה הם, וכי מסירותם כלפיה תוך חירוף נפשם, שווה בעיניה כקליפת השום", נכתב בפסק הדין.

האם מפסק הדין ניתן להבין שבכל מקרה של הפליה זכאי המופלה לכך שיוענקו לו אותן זכויות או טובות הנאה המוענקות לאחרים שאינם שונים ממנו? התשובה על שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, וממקרים אחרים שנדונו בפסיקה עולה שאינה חיובית בכל המקרים.