שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גולש פזיז, האם אייל גולן יכול לתבוע אותך?
    בשבועיים האחרונים התעלמו הגולשים מצו איסור הפרסום על פרשת המין ועברו על חוקי לשון הרע. מה האחריות הפלילית של טוקבקיסטים, בעלי חשבונות פייסבוק וצייצני טוויטר? וכמה כסף יקבל אייל גולן אם יתבע?
    הרשת החלה לגעוש שניות אחרי הפרסום הראשוני של פרשת "הזמר המפורסם" – שהפכה עד מהרה לפרשת אייל גולן, לאחר מכן לפרשת אביו של אייל גולן ומי יודע היכן תסתיים. צו איסור הפרסום שהוטל עליה בשלבים הראשונים חייב אומנם את אמצעי התקשורת הממוסדים, אבל זכה מהגולשים להתייחסות משועשעת במקרה הטוב ולזלזול בוטה במקרה היותר שכיח.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    לאורך העשור וחצי האחרונים, וביתר שאת בשנים האחרונות, נאלצים בתי המשפט ללמוד להתמודד עם השימוש הפרטי במדיה החדשה בבואם לדון בסוגיות הנוגעות לצווי איסור פרסום, לשון הרע והוצאת דיבה. גולשים המפעילים בלוגים פרטיים, עמודי פייסבוק, חשבונות טוויטר, ואפילו סתם כותבי טוקבקים באתרים שונים, מביעים את דעתם על נושאים על סדר היום, לרוב מבלי להתחשב בחוק, והשופטים מחויבים להתאים את הדינים הקיימים לפרסומים בפלטפורמות החדשות ברשת.

    הפגנת התמיכה באייל גולן (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    הפגנת התמיכה באייל גולן(צילום: מוטי קמחי)

    הפרשה הנוכחית של חשדות לבעילה וסרסור בקטינות היא דוגמה מצוינת לנושא. גם בגלל העקיפה העקבית של צו איסור הפרסום, שיעילותו ומידת אכיפתו בעידן הנוכחי שנויות במחלוקת, וגם על רקע הבעת הדעה של הגולשים – לעיתים שטחית ותמיד נחרצת – שהתעלמה לחלוטין מהמצב המשפטי.

     

    באופן כללי, נקודת המוצא של בתי המשפט היא שלעיקרון הפומביות ישנה חשיבות מרכזית במשטר דמוקרטי. לכן מוטל צו איסור פרסום רק במקרים שבהם יש צורך להגן על פרטיותו וביטחונו של אדם, או במצב שבו טרם הוגש כתב אישום, ולכן פרסום הפרטים עלול לפגוע או להזיק לחשוד שאשמתו עדיין הוכחה. אלא שצו איסור הפרסום חל במקרה הזה רק על התקשורת הממוסדת – עיתונים, רשתות טלוויזיה ורדיו ואתרי אינטרנט מרכזיים - ולכן עד הסרתו בנוגע לאייל גולן עלתה הרשת על גדותיה מידיעות ודעות. אז איך מתמודדים עם התופעה?

     

    סטטוס בפייסבוק כעבירה פלילית

    בית המשפט מודע לכך שבמקרים שבהם יש לציבור עניין בחקירה, יחד עם האפשרות לפרסם באינטרנט מידע באופן אנונימי, יש חשש גדול יותר שזהותו של החשוד תיחשף

    למרות צו איסור פרסום שהוטל על עניינו. לכן, ככל שבית המשפט סבור שפרסום פרטי הפרשה עלולים לחשוף את זהות החשוד ולגרום לו נזק חמור, הוא רשאי להטיל איסור פרסום על הפרשה כולה ולא רק על שם או זהות החשוד. במקרה כזה, כל פרסום ברשת הנוגע לפרשה היה מהווה הפרה של הצו.

     

    הפרסום ברשת עונה על דרישת החקיקה של "פרסום בכתב ליותר מאדם אחד", ועל כן פרסום שמו של אייל גולן ענה על ההגדרה בצו איסור הפרסום. עם זאת הצו חל רק על רשתות התקשורת ועל כן עדיין לא ברורה אחריותו של אדם פרטי אשר אינו צד לצו.

     

    במקרים כאלו, בעיקר כאשר הפרסום אינו מדויק או אמיתי, באים חוקי לשון הרע והפרטיות לתת מענה לתופעה, ולו רק חלקי.

     

    גולש, פגעת באייל גולן

    חוק איסור לשון הרע מתייחס לפרסום דבר שעלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לפגוע במשרתו או לבזותו על רקע מעשים המיוחסים לו, גזעו, מוצאו, דתו, מינו וכולי. כל עוד הפרסום עשוי להגיע לפחות לאדם אחד ובאופן אובייקטיבי ניתן לקבוע שהיה משפיל או מבזה, תביעה בגין לשון הרע יכולה לעלות לכם 50 אלף שקל אפילו אם הנפגע לא הוכיח שהפרסום גרם לו נזק. אם הנתבע הצליח להוכיח שהפרסום נעשה בזדון, מתוך כוונה לפגוע, הפיצוי יכול להגיע אפילו עד 100 אלף שקל.

     

    יותר מכך, פרסום לשון הרע מהווה גם עבירה פלילית שנושאת בחובה עונש מאסר. לכן, כאשר מפרסמים סטטוס/טוקבק על אדם, גם אם נראה לכם שהאמירה מותרת במסגרת חופש הביטוי שלכם, ואפילו אם מדובר בדמות ציבורית אשר חשופה כעניין שבשגרה לעיני הציבור, יש לשים דגש על כך שזכותו הבסיסית לשמירה על שמו הטוב לא תיפגע.

    החוק מתייחס לפרסום בכתב ליותר מאדם אחד (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    החוק מתייחס לפרסום בכתב ליותר מאדם אחד(צילום: רויטרס)

    בתי המשפט נתקלים לעיתים קרובות בקושי לאתר את המפרים של החוק בשל האנונימיות ברשת או בשל בעיות טכניות אחרות. אבל אין זה המקרה הפעם, מאחר שגולשים כתבו במפורש את שמו של גולן בחשבונות המזוהים שלהם ברשתות החברתיות. באופן תיאורטי, ובהתחשב כמובן בדרך שבה תסתיים פרשת הקטינות, אייל גולן יהיה רשאי לסרוק את הרשת ותבוע את הגולשים שפרסמו אודותיו פרסומים אשר לעגו, ביזו או השפילו אותו לעיני חבריהם בפייסבוק או העוקבים שלהם בטוויטר.

     

    פרשת אייל גולן - כתבות נוספות ב-ynet:

     

    למרות החשיבות שקיימת בדין הישראלי לחופש הביטוי, בתי המשפט מכריעים לא אחת שידיעות כאלה ואחרות פוגעות בשם הטוב של אדם, כאשר הן שקריות ואפילו אם יש להן בסיס עובדתי כזה או אחר, מתוך ההבנה ש"מה שנכתב ברשת לעולם אינו נמחק".

     

    לאחרונה אנו רואים התפתחות של דיני לשון הרע גם בתחום האינטרנט והרשתות החברתיות. כך למשל, בית המשפט הרשיע בפלילים נאשם שפרסם בדף הפייסבוק שלו תמונה של חברתו לשעבר בצירוף כינויי גנאי, לאחר שמערכת היחסים הזוגית ביניהם הסתיימה. בית המשפט הסביר שבניגוד לאמירה בעל פה בשעת כעס, הפרסום ברשת החברתית נשאר כתוב וחשוף במשך תקופה ארוכה ועלול להגיע לגורמים רבים, גם אם הפרופיל חסום ל"חברים" בלבד.

     

    טוקבקיסט, דע את חובותיך

    במקומות שונים ברשת נהנים גולשים מאנונימיות מלאה. מצב זה מעודד רבים להתבטא בחריפות מבלי חשש לרדיפה או להשלכות המשפטיות של מעשיהם. כשבית המשפט מתייחס להוצאת דיבה באינטרנט, הוא מייחס חשיבות נמוכה יותר להתבטאויות פוגעניות בתגוביות (טוקבקים), מתוך הבנה שעל אף הפגיעה כביכול, המציאות מלמדת שהציבור בעצמו אינו מקנה חשיבות למדיום התגובות האלמוניות.

     

    ועדיין, גם במקרים כאלה, בית המשפט לעיתים מוצא לנכון לחייב בעלי אתרים או מנהלי פורומים שהתגוביות נכתבו במסגרתם, אשר היו מודעים לדברי הדיבה אך לא עשו דבר על מנת למנוע אותם, בין היתר בשל הקושי הטכני לאתר את כותב התגובית.

    אייל גולן. מה עושים עם טוקבק משמיץ? (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    אייל גולן. מה עושים עם טוקבק משמיץ?(צילום: עידו ארז)

    כך למשל, בית המשפט חייב מנהלת פורום למען זכויות בעלי חיים לאחר שלא עשתה דבר על מנת להסיר טוקבק משמיץ על וטרינר שמעשיו הושוו למעשי הנאצים. במקרה אחר חויב בעל אתר היכרויות לאחר שלא הפעיל מערכת ביקורת על האתר ובכך אפשר את פרסומו של כרטיס בדוי על שמו של תובע, שכלל הזמנה לשירותי מין ואמירות פדופיליות.

     

    ואם אייל גולן מחפש אותך?

    למרות הצורך בחשיפת זהות הגולש במקרים מסוימים, בתי המשפט ממעטים לפגוע בפרטיותו ולחשוף את זהותו. כאשר נדרשת הכרעה בין זכויותיו של הנפגע לבין חופש הביטוי והזכות לפרטיות של הגולש,

    בית המשפט בוחן את מידת הפגיעה, זהות הנפגע, העניין לציבור, משך הפרסום, טיבו של האתר וכדומה.

     

    הגישה הכללית של בית המשפט היא שאין לפגוע בפרטיותו של גולש אלא אם עשויה לקום אחריות פלילית כתוצאה מן המעשים המיוחסים לו, אך לעיתים בתי המשפט מורים לחשוף את זהות הגולש באמצעות חשיפת ה-IP של המחשב שבו השתמש.

     

    לסיכום, על אף מרכזיותם של חופש הביטוי ועקרון הפומביות, מומלץ לגולשים להגביל את פרסומיהם באופן שבו דעותיהם יועלו באופן מכובד ולגיטימי. אין בכך קריאה להימנע מהעלאת ביקורת או התנגדות בעניין כזה או אחר, אלא קריאה לשימוש מותר ברשת האינטרנט במסגרת גבולות המשפט, ביום-יום ולקראת הפרשה הבאה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים