תמר איש-שלום: "עדיין מוזר לי לקרוא לנדב בשמו המלא בשידור"
רגע לפני שהיא יוצאת לחופשת לידה, מגישת חדשות 10 תמר איש-שלום חושפת בראיון ל"ידיעות אחרונות" כמה דעות שקרייני חדשות בדרך כלל שומרים בבטן: על פרשת עמנואל רוזן, המנטורית מיקי חיימוביץ', הפפראצי שמתעלמים ממנה - וגם איך היא מתמודדת עם כך שבעלה יושב לצידה באולפן
"זה היה ערב קשה בדסק עבור כולנו, לדווח במהדורה על מישהו שעד שלשום ישב בה לצידנו", משחזרת תמר איש-שלום, מגישת חדשות 10, את הדיווח הראשוני והטעון על פרשת עמנואל רוזן, "אבל היתה החלטה שאנחנו מדווחים על הפרשה והייתי שלמה איתה. כשהפניתי לאייטם אמרתי: 'לעיתים רחוקות החדשות מגיעות קרוב הביתה, אלינו כאן בחדשות 10, וגם אז, בעיקר אז, חובתנו לדווח', וכך הרגשתי".
כשהיא נשאלת האם יכול להיות שהתקשורת מיהרה לשפוט את רוזן, שההכרעה בעניינו מונחת על שולחנו של פרקליט המדינה לאחר שצוות התביעה המליץ לסגור את התיק, היא אומרת: "לא כל דבר שאיננו פלילי הוא ראוי, מוסרי ומקובל. החברה שלנו וסביבת העבודה שלנו לא יכולות להיקבע רק לפי כלים משפטיים. עמנואל היה כתב מצוין, היה לי נחמד מאוד לעבוד איתו. הוא לא הטריד אותי מעולם, אבל זה לא מוריד מעליי את האחריות להתייצב לצד נשים שחשות שנוצרה כאן התנהגות בלתי נאותה. אם מישהו היה מטריד אותי במקום העבודה, הוא היה מצטער על הרגע שבו זה קרה".
בעלך הוא עורך חדשות החוץ של הערוץ. איך נראית מבפנים העבודה המשותפת?
"היום כבר אין לי בעיה עם זה, אבל בפעם הראשונה שראיינתי אותו במהדורה הייתי נורא חמורת סבר. הוא חייך אליי, ואני הייתי קפוצה וקשוחה. עדיין מוזר לי לקרוא לו בשמו המלא בשידור, אבל כשיוצאים לפרסומות אני יכולה לשאול אותו אם הוא יודע אם זוהר, בתנו בת השלוש, נרדמה או לא".
חייתם תקופה לא קצרה בלונדון, היה זמן שחשבתם להישאר שם?
"לא, היה לי ברור שמוקד החיים שלי בישראל. זו המדינה שלנו, ההורים, החברים, תחושת השייכות למקום. גם הציונות משחקת תפקיד. מצד שני, אני חושבת שרבים מהצעירים שעוזבים את המדינה הם אנשים שמאוד אוהבים את ישראל, שלא חלמו לרדת מהארץ, אבל נסיבות החיים הובילו אותם לשם. כך שאם אנחנו רוצים באמת לקיים איזשהו שיח פרודוקטיבי בנושא הזה, צריך לחשוב איך אנחנו מייצרים כאן מדינה שמחזירה את האנשים האלה, שגורמת לצעירים שלנו לרצות להישאר".
עד כמה הנושאים החברתיים-כלכליים מטרידים אותך?
"מאוד. אני אישית מרוויחה מצוין, ולכן אין לי שום בעיה כלכלית ושום זכות להתלונן, אבל אני חיה בתוך הדור שלי. זה דור עם תחושה של חוסר ביטחון בנוגע לחסכונות הפנסיוניים שלו, דור שמתקשה למצוא עבודה לאחר גיל 40, דור שעובד הרבה יותר שעות מהדור הקודם. אני מוטרדת מזה שאני רואה חברות שלי, שעובדות עם ילדים עם מוגבלויות ומקבלות שכר משפיל. היום, אם אין לך מטפלת או סבא וסבתא שנרתמים לעזור, אתה לא יכול להסתדר".
אפרופו סבא וסבתא, איזו ילדה היית?
"ילדה קטנה עם קארה קצר, שהולכת לוואדי ליד השכונה כדי להדליק מדורה סודית עם החברים שלה".
ילדה יפה מאוד עם קארה קצר.
"כילדה, אף פעם לא עשו מזה עניין. החמיאו לי על ההישגים הלימודיים שלי ועל הנגינה בחליל,
לא על המראה החיצוני שלנו".
ואיך את מרגישה עם המראה שלך היום?
"אין טעם להיתמם, כשאתה מופיע בטלוויזיה יש משמעות להופעה חיצונית. מצד שני, אם היו רוצים להביא את האדם היפה ביותר למסך, היו מוצאים דוגמניות. כשאני יוצאת לקניות בשכונה, אני לא חושבת על מה אלבש. בקיץ אני מסתובבת במכנסיים קצרים, טי־שירט, כפכפים וקוקו ובלי איפור".
את לא חוששת מהפפראצי?
"אני גרה בגבעתיים. זה אמנם עשר דקות מתל־אביב, אבל מהבחינה הזאת זה מעבר להרי החושך. פעם אחת צילמו אותי באופן נדיר במעלה הרחוב, ואז כתבו שמחבבים אותי גם עם פיג'מה, למרות שהייתי לבושה. ואז הסתכלתי ואמרתי: 'הם צודקים, אני לבושה פה נורא'".
הראיון המלא עם תמר איש-שלום - היום במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות
לפנייה לכתב/ת 
